פתח האוהל לא

סימן ד בטומאה דרבנן אי איכא ביה טומאת פתחים נסתפקתי לשיטת הפוסקים דס"ל דסט"ל הוי רק מדרבנן, אי גם בטומאה דרבנן אמרינן ביה סט"ל והפתחים טמאים, כגון רובע עצמות רביעית דם ואבר שאין עליו בשר כראוי שכתב הרמב"ם ז"ל בה' טו"מ (פ"ג ה"ג) דמטמאים באהל רק מדרבנן ע"ש, מי אמרינן דכיון דכל עיקר טומאתן לא הוי אלא מדרבנן לא החמירו ביה לומר סט"ל כיון דהיא גופא הוי מדרבנן, או אפשר דלא פליג ובכל טומאות המטמאים באהל גזרו ביה משום סט"ל, ובתוספתא רפ"ה דאהלות דתניא אחרים אומרים משום ר' נתן כל הטומאות הפורשות מן המת כמת ופתחו בארבעה טפחים ע"כ, י"ל דכולל אף טומאה מדרבנן, או אפשר דקאי רק על כזית או אבר שיש עליו בשר כראוי דמטמא באהל מה"ת וקמ"ל דגם בזה בעינן ד"ט:

ונראה דהנה בנדה (דכ"ז ע"ב) איתא א"ל ר' יוחנן לר"ל מת שנתבלבלה צורתו מנלן דטהור אילימא מהא דא"ר יצחק מגדלאה כו' מת שנשרף ושלדו קיימת טמא מעשה היה וטמאו לו פתחים גדולים וטהרו לו פתחים קטנים, וקא דייקת מינה טעמא דשלדו קיימת הא לאו הכי טהור, אדרבה דוק מינה להאי גיסא שלדו קיימת הוא דטהרו לו פתחים קטנים הא לאו הכי פתחים קטנים נמי טמאים, דכל חד וחד חזי לאפוקי חד חד אבר, א"ל רבינא לרב אשי ר' יוחנן דאמר [דמת שנתבלבלה צורתו טמא] כמאן כר"א דתנן (אהלות פ"ב מ"ב) אפר שרופין ר"א אומר שיעוריה ברובע ע"כ:

ובתוס' שם ד"ה מת הביאו בשם ירושלמי דאיתא מת שנתקלקלה צורתו מהו ר' יוחנן אמר טמא ר"ל אמר טהור, איתיביה ר"ל לר"י מרבי יצחק מגדלאה, ומשני דבר תורה אפילו שלדו קיימת טהורה מפני מה אמרו טמא מפני כבודו, פירוש מפני כבודו של מת הוא דלא בטל, וזה כפירוש ראשון דאף בשלדו קיימת טהור דבר תורה, וחולק על הגמרא שלנו דמוקי לה כר"א מילתא דר' יצחק, והתם מוקי לה כרבנן עכ"ל התוס':

ולפ"ז דס"ל לר"י בירושלמי דר' יצחק מגדלאה דאמר מת שנשרף ושלדו קיימת טמא רק מדרבנן מפני כבודו של מת ואעפ"כ טימאו לו פתחים גדולים, הרי דאמרינן סט"ל גם בטומאה דרבנן, אך הגמרא שלנו דחולק וקאמר רבינא לרב אשי דר' יצחק מגדלאה אתיא דוקא כר"א דס"ל אפר שרופין טמא מה"ת ולא ניחא ליה לומר דר' יצחק מטמא רק מדרבנן י"ל דס"ל דבטומאה דרבנן לא אמרינן ביה סט"ל, וע"כ מהא דטמאו לו פתחים גדולים מוכח דס"ל כר"א דהוי טומאה מה"ת:

ולפמ"ש המפרשים ז"ל דרבה ורבי אושעיא דס"ל דב"ה מטהרי הפתחים מכאן ולהבא אבל למפרע לא משום דאין ברירה, היינו משום דס"ל סט"ל הוי מה"ת ובדאורייתא אין ברירה, ורבא ורב אושעיא בעירובין (דף ס"ח) דס"ל דאף למפרע מטהרי ב"ה דיש ברירה, היינו משום דס"ל סט"ל הוי רק מדרבנן, ובדרבנן יש ברירה, עי' בסימן הקודם):

ולפ"ז י"ל דבהא פליגי דר' יוחנן ס"ל דסט"ל הוא מה"ת, ומש"ה אף בטומאה דרבנן אמרינן ביה סט"ל, ורבינא ורב אשי ס"ל דסט"ל הוי מדרבנן ומש"ה ס"ל דבטומאה דרבנן לא אמרינן ביה סט"ל כיון דהוא גופא הוי רק דרבנן ומש"ה הוצרכו לאוקמי מילתא דר' יצחק מגדלאה כר"א ולא כרבנן, דרב אשי נראה קיבל מרבינא דלא דחי ליה דאתיא כרבנן, ורק מדרבנן משום כבודו:

ולפ"ז א"ש דר' יוחנן דהוא תלמידיה דרבי אושעיא עי' עירובין דנ"ג ע"א ובסדה"ד ר"י] ס"ל כרבי אושעיא דסט"ל הוי מה"ת, ומש"ה גם רבה ס"ל דהוי מה"ת ומטהר הפתחים רק מכאן ולהבא, דרבה הוה תלמידיה דר' יוחנן, דא"ל רב חסדא לרבה מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך (כדאיתא בשבועות ד"י ובנדרים דנ"ט] וס"ל כר' יוחנן, ורבינא ורב אשי דס"ל סט"ל הוי מדרבנן ס"ל כרבא רבם דמטהר הפתחים למפרע, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו דרבינא ורב אשי קיבלו מרבא [ועי' סדה"ד ר"א] ולפ"ז א"ש דר' יוחנן דקאמר בפ"ז דנזיר המת בבית ונזיר תחת המטה הנזיר מגלח כ"ש המת תחת המטה והנזיר בבית דמגלח דהוי סט"ל כמו שמפרש הפ"מ, וכתבתי [בסימן הקודם] דר' יוחנן ע"כ ס"ל לפירוש זה דסט"ל הוי מה"ת, ומש"ה קאמר דהוי כ"ש דנזיר מגלח ע"ש, והוא דר"י לשיטתיה כאן במת שנשרף וא"ש ג"כ מה שהקשיתי שם בהא דאיתא בעירובין (ד"ל ע"א) דקאמר רבב"ח א"ר יוחנן עוג מלך הבשן פתחו בארבעה, ורצה להוכיח דפליג על רשב"א דקאמר פתחו כמלואו, ודחי הש"ס התם דאיכא פתחים קטנים טובא, ואיכא חד דהוי ארבעה דודאי כי קא מרווח בההוא קא מרווח, וכתב רש"י ז"ל אבל כולן שוה בד"ט או בי' אמות ונפתח אחד כולם טמאים דליכא פתח הראוי לו לעוג, והקשיתי לפמ"ש רבינו רע"א ז"ל דאי סט"ל הוי מדרבנן על כל פתח י"ל סד"ר לקולא, ורק משום דהוי כמו בא לשאול עליו ועל חבירו מש"ה כולם טמאים. וקשה דהכא כיון דנפתח אחד מהם והוא בלא"ה טמא, הרי שוב יש לטהר הפתחים האחרים מטעם סד"ר לקולא, וכמו בשני שבילין דתולין דהטמא אזיל בשביל הטמא, ולפ"ז א"ש דהכא קאי אליבא דר' יוחנן והוא ס"ל סט"ל הוי מה"ת ושפיר דחה דר"י לשיטתיה:

סימן ה אם כהן מוזהר על טומאת פתחים הב"י (בסי' שע"א) הביא דברי הכלבו שכתב, רבינו יצחק מאיור"א הראה לה"ר נתנאל שאין כהן מוזהר על סט"ל, ואפילו תחת הזיזין ועל אסקופת הפתח יכול לעמוד, ובלבד שלא יהיה שם חור פו"ט להביא את הטומאה ע"כ, ובשם תה"ד (סי' כ"ד) כתב וז"ל אשר דרשתני על אשר מחמירין הכהנים שלא לצאת בשערי החצירות והעיר ושער בה"ק כו', ותו דמאן לימא לן דהך טומאה דסופו לצאת הוי טומאה שהנזיר מגלח עליה, ובסמ"ק מסיק דההיא תוספתא מתרצת היא דעל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה ודלא כמ"ש התוס' פ"ק דכתובות בשם ר"ת דשבשתא היא. אמנם עיין באשר"י בהלכות טומאה משמע דכהן מוזהר כה"ג ע"ש, דאפשר יש לחלק, מ"מ הואיל ורבנן קשישאי חששו לאיסור זה חלילה להפליג דבריהם והמחמירין כמותם לשנות מנהג המקיל נמי לאו שפיר דמי עכ"ל:

וכ"כ במהרי"ל ז"ל (סי' ק"נ) וז"ל וההיא דמהר"ם ז"ל שאר רבותיו לא סבירא להו, והיו מחלקין דהתם עבדינן כאלו הדלת פתוח והוי חד אהל אבל כשאויר מפסיק אין לחוש, ואני מצאתי טעם אחר להתיר בפרק העור והרוטב דפרש"י דכל טומאה לצאת הוי דרבנן, ומצאתי שם כתוב דהוא הדין דביצה דמת שלם, וא"כ אין הנזיר מגלח עליה ואין כהן מוזהר עליה, אפילו לר"ת דחשיב לתוספתא משבשתא, נראה בטומאה דרבנן מודה. מיהו שוב מצאתי דרב אלפס לא ס"ל הכי ע"ש ובאשר"י עכ"ל, וכ"כ הרדב"ז ז"ל (ססי' תע"ו) וז"ל, ועוד שאין הנזיר מגלח על טומאת פתחים עד שיהיה עם המת תחת האהל יחד, וכ"כ הרמב"ם