פתח האוהל כט

דרך הפתח לחוץ ואין דרכה להכנס, ואם הטומאה בבית והנזיר תחת המטה טמא הוא, מכ"ש כשהטומאה תחת המטה והנזיר בבית שדרך הטימאה לצאת. פ"מ. א"ר יוחנן המת והנזיר תחת כרעי המטה, תחת מעי הגמל, תחת מעי השקוף, תחת מלתריות, אין הנזיר מגלח, ולא כל דבר שנראה להגן [דקסבר ר"י כל אלו שנעשו להגן אינם חשובים אהלים להביא את הטומאה. פ"מ]. שמע חזקיה ואמר טהרו מתים [בתמיה שטהרת כל טומאת אהל דטומאת מת קסבר אהלים חשובים הם. פ"מ]. א"ר יוחנן המת בבית והנזיר בטריקלין הנזיר מגלח [בחדר שלפנים מן הבית הנזיר מגלח. פ"מ] כ"ש המת בטריקלין והנזיר בבית שהנזיר מגלח (כדפרישית טעמא לעיל שדרך הטומאה לצאת. פ"מ]. רבי מנא בעי, אם אהל לחוץ יהא אהל להמשיך, אם אינו אהל להמשיך תפקע טומאה [על הא דקאמר ר"י כ"ש הוא דמטמא דמשמע דיותר מסתבר לומר שהטרקלין חשוב אהל להביא הטומאה לחוץ כשהטומאה בתוכו מלהמשיך הטומאה לתוכו כשהטומאה בתוך הבית, והיינו דמקשה אם אהל לחוץ אם הטרקלין הוי אהל להביא את הטומאה לחוץ, יהיה אהל להמשיך את הטומאה אצלה כשהיא בתוך הבית דמ"ש, ואמאי קאמרת דבזה כ"ש הוא, אם אינו אהל להמשיך הטומאה אצלה וכלומר דמש"ה קאמר כ"ש בסיפא, דברישא שהטומאה בתוך הבית לא הוי הטרקלין אהל להמשיך הטומאה לפי שאין דרך הטומאה להכנס א"כ קשיא תפקע טומאה דאמאי באמת קאמרת בהא הנזיר מגלח הרי אין דרך הטומאה להכנס. פ"מ]:

ואי נאמר דסט"ל הוי רק מדרבנן א"כ מאי קאמר ר"י דאם המת תחת המטה או המת בטרקלין כ"ש דהנזיר מגלח משום דסט"ל מאי כ"ש הוא, הא הוי רק מדרבנן ואין הנזיר מגלח עליה וע"כ דסט"ל הוי מה"ת, ועכ"פ בפתח אחד, ושפיר קאמר דכ"ש הוא, [ועיין לקמן ס"ד בזה]:

אך בקרבן העדה כתב לפרש, דהמת בבית והנזיר תחת המטה הנזיר מגלח, משום דאין המטה חיצצת דכלים מביאים את הטומאה ואין חוצצים, וכ"ש דהמת תחת המטה והנזיר בבית מגלח שהמטה נגררת לבית ואינה חולקת רשות לעצמה ע"כ, ובהא דקאמר ר"י המת בבית והנזיר בטרקלין הנזיר מגלח, כתב הק"ע דגרסינן אין הנזיר מגלח וכ"ש המת והנזיר בטרקלין שאין הנזיר מגלח, וה"פ בית בנוי ע"ג טרקלין הוי טרקלין אהל בפ"ע וחוצץ בפני הטומאה, וכשהמת והנזיר בטרקלין, ואין הנזיר נוגע בטומאה אינו מגלח, שאין אהל טרקלין אהל להמשיך הטומאה בכל הטרקלין ע"כ, ולפ"ז הפירוש אין ענינו כלל להך דסט"ל:

ולשני הפירושים צ"ל דהמטה אינה מקבלת טומאה וכגון מטה של סרגין דפכ"ד דכלים מ"ה, דאל"כ הרי כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, א"כ מה לי אם המת בבית או תחת המטה הרי אינה חוצצת כלל ועיין לקמן (כלל ד' ס"ד):

ושני הפירושים דחוקים מאד, כי מ"ש הפני משה כי יש פו"ט תחת המטה א"כ מה לי אם המת בבית או תחת המטה הרי פו"ט מביא הטומאה מבית לבית, וגם פירושו על קושית רבי מנא דחוק מאד דעכ"פ שפיר קאמר ר' יוחנן כ"ש כיון דבאמת הדין סט"ל ואין דרכה להכנס. ומה שפירש הק"ע דהמת בבית ונזיר תחת המטה דמגלח משום דכלים מביאים ואין חוצצין כ"ש המת תחת המטה משום דהמטה נגררת לבית ואינה חולקת רשות, אינו מובן דא"כ ה"ה הנזיר תחת המטה דאינה חולקת רשות ואינה חיצצת, וגם מה שגרם המת בבית והנזיר בטרקלין אין הנזיר מגלח, דטרקלין הוי אהל בפ"ע וחוצץ בפני הטומאה, כ"ש המת והנזיר בטרקלין דאינו מגלח דטרקלין לא הוי אהל להמשיך הטומאה, תמיה דא"כ אינו כ"ש מהך דחוצץ, והיא דין בפ"ע, והו"ל למימר טרקלין חוצץ ואינו מביא, דאיך שייך ללמוד דאינו מביא בכ"ש מהא דחוצץ, ורבי מנא פריך רק אם אהל לחוץ יהיה אהל להמשיך דמ"ש, אבל לא פריך דאיך הוא כ"ש:

ולפע"ד היה נראה לפרש לפמ"ש המהר"ם מרוטנבורג ז"ל רפ"ד דאהלית, הבאתי לעיל ס"א, במשנה דמגדל שהיה עומד בתיך הבית טומאה בתוך הבית, כלים שבינו לארץ שבינו לקורה, אם יש שם פו"ט טמאים, אין שם פו"ט טהורים, טומאה שם, הבית טמא וכתב המהר"ם ז"ל דהא דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר דוקא כשהטומאה תחת או ע"ג הכלים דהו"ל אהל גרידא אבל אהל המשכה נעשים אהלים אף לטהר, ומש"ה בכלים תחת המגדל טהורים עש"ה. אך שיטת הרמב"ם ז"ל הוא דכלים הבאים במדה לעולם חוצצים ומש"ה הכלים תחת המגדל טהורים וכמ"ש התוס' יו"ט רפ"ו דאהלות ע"ש, וטומאה שם הבית טמא משום דאין אהל חוצץ בפני הטימאה, או משום סט"ל כמ"ש המפרשים ז"ל שם. ולפ"ז הכי פירושא המת בבית ונזיר תחת המטה הנזיר מגלת, דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר וכמו שפירש הק"ע, ואע"ג דהוא אהל המשכה מ"מ אינם נעשים אהלים לטהר וכסתימת כל הפוסקים ודלא כמהר"ם ז"ל, וכ"ש המת תחת המטה והנזיר בבית דמגלח דבאהל גרידא לכ"ע אין נעשים אהלים לטהר, ואיירי דליכא פו"ט בין מטה לארץ וכמו במגדל בבית ואיירי דאיכא דפנות למטה, ואדם יכול להיות שם תחת המטה, ולא יהיה אויר פו"ט בין דופני המטה לארץ, ולפ"ז י"ל סט"ל הוי מדרבנן והא דהוי כ"ש הוא משום דכלי אין נעשה אהל לטהר באהל גרידא לכ"ע, וזה הוי מה"ת, עי' ברפ"ו במפרשים ז"ל בזה:

והא דקאמר ר"י המת בבית והנזיר בטרקלין, נראה לפע"ד כמ"ש הק"ע דגרסינן אין הנזיר מגלח, ובסיפא גרסינן, כ"ש המת בטרקלין והנזיר בבית שאין הנזיר מגלח, והכי פירושו:

דהנה בעירובין (דצ"ב ע"א) במשנה גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה, ובגמרא שם יתיב רבה ור"ז ורבר"ח ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי ש"מ ממתניתין דיורי גדולה בקטנה [דיורי גדולה מושלין בקטנה ומושכין אותה אצלן. רש"י] ואין דיורי קטנה בגדולה [מושלין בגדולה למושכה אצלן, רש"י], כיצד גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה, ואם זרע זרעים אסורים גפנים מותרים, גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה, אשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת שהרי היא כעומדת בקטנה דכולה קטנה בתר גדולה שייכא רש"י], אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת [דגדולה לאו בתר קטנה אזלא, וגט לא קני לאשה דנימא נשדי אשה בתר גט דאשה לא בעיא למקני גיטא. רש"י], ציבור בגדולה וש"ץ בקטנה יוצאין ידי חובתן [דש"ץ דקאי בקטנה הכא שייך. רש"י], ציבור בקטנה וש"ץ בגדולה אין יוצאין ידי חובתן [דהשתא לא שייך בתרייהו, וציבור דקיימי בקטנה לא מצינן למימר דשייכי בתריה דרובא בתר חד לא משתדו רש"י], תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין, תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין, צואה בגדולה אסור לקרות ק"ש בקטנה, צואה בקטנה מותר לקרות ק"ש בגדולה ע"כ:

ובחידושי מלא הרועים שם הקשה שהרי ציבור בגדולה וש"ץ בקטנה וכן תשעה בגדולה ואחד בקטנה אמרינן דהקטנה נגררת אחר הגדולה וכאלו הש"ץ והיחיד ג"כ בגדולה וא"כ היכא דהציבור בגדולה וצואה בקטנה הוי כאלו הצואה בגדולה דעיקר אשגחיתא דילן על הציבור אי הדבר שבחדר אחר נגרר אחריהם, וא"כ אי צואה בקטנה יהיו אסורים, וצואה בגדולה יהיו מותרים והכא אמרינן