פתח האוהל כח

וכולם טהורים, ובסיפא קתני חשב להוציא באחד מהם כו' הציל על כל הפתחים, ולא קתני כלישנא דרישא הוא טמא וכולם טהורים, [ועמד בזה בתפ"י ביכין שם], ולפמ"ש רבינו ז"ל א"ש, דבנפתח אחד מהם האחרים טהורים מטעם כיון דהוא בלא"ה טמא, וזהו דקתני הוא טמא וממילא כולם טהורים, אבל בחשב להוציאו באחד מהם הטעם דכולם טהורים משום דעתיד להוציאו רק בפתח זה שחשב עליה, קתני הציל על כל הפתחים, משום דאינו עתיד להוציא בהם המת. ובזה א"ש דקתני נפתח אחד מהם הוא טמא, וקשה לכאורה הרי פשיטא דהוא טמא דהרי נפתח, ועוד דהרי גם קודם שנפתח היה טמא, ולפ"ז א"ש דטעמא קאמר משום דהוא טמא בלא"ה, משום הכי כולם טהורים:

אך קשה לי מהא דאיתא בעירובין (דף ל') דר"י אמר עוג מלך הבשן פתחו בד' ופליג על רשב"א ודחי הש"ס התם דאיכא פתחים קטנים טובא ואיכא חד דהוי ארבעה דודאי כי קא מרווח בההוא קא מרווח, וכתב רש"י ז"ל אבל אם כולן שוין בד' או בי' אמות כולן טמאים, דלא ידעינן בהי מרווח ומפיק ואפילו נפתח אחד מהם והאחרים סגורים או חישב עליה כו' ע"ש. וקשה דאמאי בכולן שוין לא מהני נפתח משום דלא ידעינן בהי מרווח מ"מ כיון דנפתח אחד מהם והוא טמא בלא"ה שוב יש לטהר הפתחים האחרים דהו"ל ספיקא דרבנן כיון דיש לתלות באותו פתח דבלא"ה טמא, ומזה היה נראה ראיה דסט"ל הוא מה"ת כל אחד מהפתחים טמא מספיקא דאורייתא ואין תולין בהך דנפתח. ולכאורה היה נראה משם ראיה להיפך דסט"ל הוי דרבנן דפריך התם מי א"ר שמעון בן אלעזר דמערבין לחולה ולזקן כדי מזונו, ולרעבתן בסעודה בינונית דאזלינן לקולא והא"ר שמעון בן אלעזר עוג מלך הבשן פתחו כמליאו אלמא דמשערינן כפי מה שהוא, והקשה שם ביפה עינים לפי מה דאיתא בירושלמי שבת (פט"ז ה"ג) דיש חילוק בין עירובין להצלת דליקה דבתרווייהו אזלינן לקולא, דבדליקה מצילין לחולה ולזקן ולקטן כדי סעודה בינונית ולרעבתן כדי מזונו, ובעירובין לחולה ולזקן כדי מזוני ולרעבתן כדי סעודה בינונית, וא"כ מאי פריך מרשב"א ארשב"א הרי י"ל דבעירובין אזלינן לקולא ומערבין לרעבתן כדי סעודה בינונית, וגבי טומאה אזלינן לחומרא דעוג מלך הבשן פתחו כמלואו ע"ש, ולפ"ז היה נראה ראיה דסט"ל הוא דרבנן וס"ל להש"ס דהו"ל למיזל ג"כ לקולא:

אך באמת אין ראיה כלל, שהרי הא דארשב"א דעוג פתחו כמלואו הרי נפיק מיניה ג"כ קולא, כגון דכל הפתחים סגורים, ופתח אחד כמלואו והשאר אינם כמלואו רק ד"ט או יותר, דכולם טהורים, דכיון דאין ראוי לצאת בשאר פתחים ובדידיה משערינן, וכמ"ש שם הריטב"א ז"ל בהדיא, וא"כ ל"ק כלל מה שהקשה ביפה עינים, דהרי ע"כ לא משום חומרא ארשב"א דעוג פתחו כמלואו, דהא גם להקל משערינן בדידיה:

עוד קשה לי לפמ"ש רבינו רע"א ז"ל דכל אחד מהפתחים היה צריך להיות טהור דשמא יוציאנו בפתח השני, והו"ל ספיקא דרבנן ורק דטמא משום דהוי כמו שני שבילין ובא לשאול עליו ועל חבירו דשניהם טמאים כיון דאחד בודאי טמא, ואכתי קשה בהא דסופ"ח דאהלות בשני חדרים הפתוחים לבית ובהם שני חצאי זיתים דהבית טמא משום סט"ל, ואמאי לא נאמר כאן ספק דרבנן, דהא אם בודאי יוציאו שניהם יחד דרך הבית לא היה עכשיו רק טומאה דרבנן משום דסופה לצאת, והרי איכא ספק דשמא לא יוציאו שניהם יחד דרך הבית ורק זה אחר זה ולעולם לא יהיה טומאה בבית, ורבנן דפליגי על ר' יוסי ולא ס"ל הא דיכול להוציאה לחצאין, היינו בכזית מן המת ס"ל לחכמים דמשערין כמו שהוא עומד להוציאו ומסתמא יוציאנו כך שלם ולא אמרינן מפני שיכול להוציאה לחצאין, אבל בשני חצאי זיתים אין מהכרח שיוציאם דוקא שניהם יחד דרך הבית ולא זה אחר זה, ועכ"פ ספק דרבנן הוי:

ומסתימת הפוסקים דהבית חיצון טמא משמע כמו המת בבית דכל הפתחים טמאים ה"ה הכא אם היו בבית החיצון פתחים הרבה, כולם טמאים משום סט"ל, והרי הכא חוץ מהספק שיש לכל אחד מהפתחים שמא יוציאנו בפתח אחר, הרי איכא ג"כ ספק שמא יוציאו דרך פתח זה חצי זית, ודרך פתח השני חצי זית, ולעולם לא יהיה טומאה תחת הפתחים אפילו אם יוציאו שניהם בזמן אחד:

ולזה נראה לפע"ד כמו שראיתי בספר אמרי בינה [דיני בי"ח סכ"א] דאין לטהר כל אחד מהפתחים משום סד"ר לפמ"ש הרדב"ז ז"ל ח"א (סי' ס"ב) דבספק אבילות לא אזלינן לקולא היכא שיתברר אח"כ שהיה שמועה קרובה ונמצא דלא קיימו מצות אבילות, וה"נ כיון דהרי אח"כ יתברר הפתח שהוציא בו המת לא אמרינן מקודם סד"ר לקולא ע"ש. ונראה דה"ה בשני חצאי זיתים כיון דאם יוציאו שניהם יחד יתברר דהבית טמא אין להתיר מקודם מספק שמא יוציאם בזא"ז. וכן אם יש להבית החיצון פתחים הרבה כולם טמאים, ובזה עדיין צל"ע:

ולפענ"ד היה נראה ראיה דסט"ל הוא מה"ת. דהנה איתא בתוספתא פ"ח הובא בר"ש ז"ל במשנה דהמת בבית וברמב"ם ז"ל (פ"ז ה"ב), היה לבית פתח אחד צפון ופתח אחד לדרום וחשב להוציאו בצפוני, ואח"כ באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומי, טיהר הדרומי את הצפוני, ובלבד שלא יערים, ואם הערים שניהם טמאים ע"כ, ואי נאמר דסט"ל הוי רק מדרבנן, הרי הערמה בדרבנן מיתר וכדאיתא בשבת (דקל"ט ע"ב) א"ל הערמה קאמרת הערמה בדרבנן היא וצורבא מרבנן לא אתי למעבד לכתחלה ע"ש, ובביצה (דף י"א) רב אדא מערים ומלח גרמא גרמא ע"ש, וא"כ הכא אמאי אף בדיעבד שניהם טמאים, וראיתי אח"ז בשדי חמד שהביא ראיה זו בשם הגהת יד שאול:

אמנם אין ראיה לפמ"ש הרא"ש ז"ל שם דלא כל הערמה במילי דרבנן שוין, יש הערמה שמותר לכל אדם כי ההיא דפ"ק דיו"ט רב אדא מערים ומלח גרמא גרמא, ויש הערמה דלא שריא אלא לצורבא מרבנן כי הכא, ויש הערמה דאסור לכ"ע ואחמור בה רבנן טפי ממזיד כי ההיא דפ"ק דיו"ט (די"ז) גבי עירוב תבשילין אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור, ויש דאיכא פלוגתא כי ההיא דלעיל פרק כל כתבי הקודש (דף קי"ז) אין מערימין בכך ר' יוסי אומר מערימין, וכן אותו ואת בנו שנפלו לבור ביו"ט ביצה (דף ל"ז) דפליגי בה ר"א ור"י עכ"ל, וא"כ י"ל דאע"ג דסט"ל הוא מדרבנן מ"מ החמירו בה [ועי' בבכור שור בפסחים ובמקו"ח תמ"ח ובאחרונים ז"ל לענין היתר מכירת בהמות על פסח):

ולפמ"ש במכתם לדוד וכ"כ בתפ"י דבפתח אחד הוי סט"ל מה"ת ובפתחים הרבה הוי מדרבנן מטעם רוב או ספק באיזה פתח יוציאנו, ולפ"ז אפילו היכא דאיכא פתחים הרבה וחשב להוציא באחד מהם, אותו פתח טמא מה"ת דשוב ליכא ספק על שאר פתחים, ושפיר שייך הערמה בדאורייתא היכא דחשב להוציא באמת בצפוני ובאו אחיו או קרוביו בערמה ואמרו שיוציאנו בדרומי כדי לטהר הצפוני בזה שפיר אמרו דשניהם טמאים כיון דרצו לטהר הפתח הטמא מה"ת:

עוד היה נראה ראיה דסט"ל הוא מה"ת, דבירושלמי נזיר (פ"ז ה"ג) איתא, א"ר יוחנן המת בבית והנזיר תחת המטה [וביש פו"ט תחת המטה איירי. פ"מ] הנזיר מגלח, כל שכן המת תחת המטה והנזיר בבית מגלח [וכדתנן בפ"ד דאהלות ובכמה מקומות שדרך טומאה לצאת מן הבית