פתח האוהל כז

משום סט"ל טמא, ומש"ה שפיר פתחים הקטנים טהורים:

נ סימן ג' אם טומאת פתחים הוא מה"ת או מדרבנן בביצה (דל"ח ע"א) בהא דקאמר וכי לית ליה לרבי אושעיא ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה, כתב רש"י ז"ל והא דקאמר ר"א לטהר את הפתחים מכאן ולהבא דוקא ולב"ה לית להו ברירה, בדאורייתא דוקא, כגון טומאת מת ודרך יציאתה הוא הלכה למשה מסיני כדאמרינן בסוכה (דף י"ח) דהלכות טומאה הכי גמירי לה ע"כ, וכ"כ המאירי ז"ל שם, וכ"כ רש"י ז"ל בעירובין (דס"ח ע"א) בהא דקאמר ר' אושעיא דב"ש וב"ה פליגי בברירה כתב רש"י ז"ל דכולם טמאים וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה:

אמנם בביצה (ד"י ע"א) כתב רש"י ז"ל דכולם טמאים, שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסופו לצאת דרך שם, וכאן דאין אנו יודעים באיזה יצאנו הלכך כולם טמאים ע"כ, וכ"כ המאירי ז"ל שם, ובחולין (דקכ"ה ע"ב) על הא דמביא הש"ס המשנה תיבת המגדל שיש בה פו"ט ואין ביציאתה פו"ט טומאה בתוכה הבית טמא, כתב רש"י ז"ל ואע"פ שפתחה קטן, כדמפרש טעמא מפני שדרך טומאה לצאת, על כרחך סופה לצאת דרך פתח זה, לפיכך מטמא מיד דרך יציאתה ומדרבנן ע"כ, ובסתירת דברי רש"י ז"ל עמד בשיטה מקובצת בביצה (דף י') ובתה"ד (סי' כ"ד) ועוד מפרשים ז"ל. ועי' בתוס' יו"ט במשנה דהמת בבית דגזירת חכמים היינו הלכה למשה מסיני ע"ש:

והפנ"י ז"ל כתב בביצה (דף ל"ח), דרש"י ז"ל רפויי מרפיא בידיה הך מילתא דסט"ל אי אינה אלא מדרבנן כיון דלא אשכחן בשום ילפותא מקרא, ומסברא נמי כתב רש"י להדיא בעירובין שאין טעם לדבר, דלפ"ז אכתי י"ל דאפשר דהלכה למ"מ היא כדאשכחן כה"ג בכמה דינים באהלות, אלא דלענין האי דהמת בבית ולו פתחים הרבה משמע ליה לרש"י ז"ל טפי לפרש מסוגיא דפ"ק שהיא מדרבנן כדפרישית התם [דהקושיא שם אזלא אליבא דר' חנן דוקא ואי לב"ה בדאורייתא אין ברירה קשה על סוגיא דעלמא עש"ה], משא"כ בסוגיא דהכא דקאמר הש"ס להדיא אליבא דר' אושעיא עלה דההיא מתניתין גופא דבדאורייתא לית ליה ברירה א"כ משמע דטומאה זו מדאורייתא היא, אבל אכתי ליכא מסוגיא דהכא ראיה ברורה לשיטת הסוברים שהיא מדאורייתא, וסתירה על שיטת הסוברים שהיא מדרבנן, דשפיר מצינן למימר דנהי דהא דסט"ל אינה אלא מדרבנן, מ"מ כיון דעיקר טומאת אהל מדאורייתא שפיר קאמר הכא דבדאורייתא יש ברירה כיון שיש לה עיקר מה"ת וכמ"ש התוס' להדיא בכה"ג לענין ברירה גופא בפרק בכל מערבין (דף ל"ז) לענין מעשר, משא"כ לענין תחומין כיון שאין לו עיקר מה"ת מש"ה קאמר ר"א דבדרבנן אין ברירה וכדאיתא בפרק בכל מערבין לענין ברירה דתחומין גופייהו עכ"ל. ועי' בשער המלך בה' עירובין פ"ה ה"ז]:

ולפע"ד היה אפשר לומר לפמש"ל (בסימן א') פלוגתת הפוסקים בסט"ל אי חשבינן כאלו הטומאה שם במקום שסופה לצאת או דרק רואין כאלו הדלת פתוח הואיל וסופה להפתח, וכתבתי דמש"ה ר' יוסי פליג גבי תיבת המגדל חיש בה רי"ט ואין ביציאתה פו"ט ומטהר הבית הואיל ויכול להוציאה לחצאים או לשורפה במקומה, היינו משום דס"ל דסט"ל הוי רק דרואין כאלו הדלת פתוח הואיל וסופה להפתח וכאן הרי אין סופו להרחיב פתח התיבה יותר מטפח, ושפיר פתח התיבה חוצץ בין הטומאה להבית, ורק שנאמר הואיל וסופה של טימאה לעבור דרך הבית יהיה הבית טמא, על זה פליג ר"י וקאמר מפני שהוא יכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה ואין הטומאה סופה לצאת דרך הבית ע"ש:

ולפ"ז י"ל דזה הלכה למשה מסיני, דרואין כאלו הדלת פתוח הואיל וסופה להפתח, ורק חכמים החמירו טפי שיהיה נחשב כאלו הטומאה בעצמה במקום שסופה לצאת, ור' יוסי פליג ולא גזיר, ולפ"ז שפיר כתב רש"י ז"ל בחולין (דף קכ"ה) בתיבת המגדל שיש בה פו"ט ואין ביציאתה פו"ט דהטומאה הוי רק מדרבנן, כיון דהתם הא דהבית טמא הוא רק משום דרואין כאלו הטומאה בבית כנ"ל וזה הוי רק מדרבנן, ומ"ש רש"י ז"ל בביצה דחכמים גזרו ושם איירי במת בבית, צ"ל או כמ"ש התוס' יו"ט דחכמים גזרו היינו דהיא הלכה למ"מ או כמ"ש הפנ"י דשם רק אליבא דר' חנן אזיל שם הש"ס, או אליבא דרבא כיון דרבא ס"ל בדאורייתא אין ברירה כמ"ש התוס' גיטין (דף מ"ח) דס"ל אחין שחלקו לקוחות הם ע"כ דרבא דקאמר דב"ש וב"ה למפרע פליגי ס"ל דסט"ל הוא רק מדרבנן ע"ש במפרשים ז"ל:

וראיתי בספר שדי חמד בכללים מערכת טי"ת כלל מ"ד] שהביא בשם ספר מכתם לדוד להרב הגאון ר' דוד פארדו ז"ל, שכתב דסט"ל בודאי הוא מה"ת ורק בפתחים הרבה יש לנו למיזל בתר רוב פתחים ולא שייך קבוע אלא בניכר האיסור מתחלה ושוב נתערב ולכן כתב רש"י ז"ל שאינו אלא גזירת חכמים, ובחולין גבי תיבת המגדל שכתב רש"י ז"ל דהוי דרבנן אע"ג דשם הוי רק פתח אחד היינו שם לפי שאין בפתח התיבה שיעור להוציא הטומאה שהרי אין בה פו"ט ומש"ה הוי רק דרבנן ע"כ, ולא ידעתי טעמו ז"ל אמאי באין בו פו"ט הוי רק דרבנן, הא סט"ל וכמ"ש רש"י ז"ל דע"כ סופו לצאת דרך פתח קטן זה, ואין הספר הנחמד מכתם לדוד ת"י, ולפמ"ש א"ש, (ועי' לקמן סימן וא"ו מ"ש עוד לתרץ דברי רש"י ז"ל]:

ובחידושי רבינו רע"א ז"ל בלקוטים בביצה (דף י') הקשה ג"כ דיתבטל כלים שבפתח אחד, בשני פתחים אחרים, וכמ"ש הכו"פ הסברא לענין קליפה היכא דאין ידוע באיזה צד נגע דבטל חד קליפה בחברתה, וגם בכל הכלים שרוצה להשתמש נימא דהם מן הרוב שלא יוצאו בפתחיהם דהוי קבוע שאינו ניכר כמו בצא וקדש לי אשה ע"ש, ולפמ"ש המכתם לדוד מה"ת בטיל ורק דרבנן גזרו כאן:

עוד הקשה רבינו רע"א ז"ל שם, לפמ"ש רש"י ז"ל שם דסט"ל הוא דרבנן ונפתח אחד מהם כולם טהורים למפרע משום דאמרינן ברירה בדרבנן, והרי הראשונים ז"ל כתבו דיש ברירה בדרבנן משום דסד"ר לקולא וא"כ קשה דאף קודם שיפתח אחד מהם יהיו כולם טהורים, כל אחד ואחד מספק דרבנן לקולא, ותירץ דכ"ז שלא נפתח אחד מהם כולם טמאים דהוי כמו ב' שבילין ובאו לשאול בב"א, אף דשואל על כל פתח לבד, מ"מ כיון דכל ההיתר רק דשמא יוציא על דרך פתח שני וממילא הוי כמו בב"א, ושאני בב' שבילין בבאו זא"ז דא"צ להזכיר חבירו, וכ"כ הסברא בתפ"ש (סי' ק"ץ) בהלכות נדה גבי ב' נשים שנתעסקו בדם צפור ע"ש, משא"כ אם נפתח אחד מהם דזה בודאי טמא, שפיר מטהרים אחרים מספיקא שהיה מיד מעותד לצאת בפתח זה ע"ש, כוונתו ז"ל כמו בשני שבילין א' טמא וא' טהור והלכו בהם טמא וטהור דתולין דהטמא הלך בשביל הטמא והטהור בשביל הטהור כדאיתא בנדה (ד"ס ע"א) ובמקואות בפ"ב ובר"ש עש"ה, ה"נ כיון דנפתח אחד מהם הפתח הזה טמא בלא"ה שוב תולין בו שדרך פתח הזה סופה של טומאה לצאת:

ובזה יש לפרש לישנא דמתניתין דהמת בבית ובו פתחים הרבה כולם טמאים, נפתח אחד מהם הוא טמא