פתח האוהל כו

להוציא המת מתוכו, ואסור להוציאו ממנו מ"מ כל שפתוח ד"ט טהור דרק קבר סתום מטמא ולא פתוח:

אף נראה פשוט דמש"ה הוסיף הרמב"ם ז"ל לומר מפני שיכול להוציא את המת לאברים דהרי בודאי דהרמב"ם ז"ל מודה בסט"ל אף היכא דלא שייך קבר סתום ומש"ה בבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים בסדק כ"ש דלא הוי חלק מקבר סתום ומ"מ טומאה בפנים וכלים בחוץ שוב צריך לסדק כמלא חוט המשקולת כמ"ש הרמב"ם ז"ל פט"ז ה"ו וכן באכסדרה ובית שער בפ"ז ובשני חצאי זיתים בשני חדרים ובזיזין שכתב הרי"ף ז"ל משום סט"ל, ומש"ה כדי שלא יהיה שייך בו דין סט"ל דהא המת לא יצא דרך פתח זה רק דרך פתחים אחרים ויהיו טמאים משום סט"ל הוצרך הרמב"ם ז"ל לומר דיכול להוציא המת דרך אברים ושאר הפתחים טהורים:

ובפירוש משנה אחרונה (פ"ג מ"ו) כתב ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל דהבית יש לו דין קבר סתום, מהא דקאמר בגמרא הנ"ל התם דאיכא פתחים קטנים טובא ואיכא חד דהוי ארבעה, דודאי כי קא מרווח בההוא קא מרווח, וקשה לכאורה אמאי נקט ארבעה הא אי איכא פתחים קטנים של טפח או שני טפחים, ואיכא חד דהוי שלשה, ודאי בההוא קא מרווח, אלא כל דליכא חד דהוה ארבעה הוה קבר סתום, ולא מהני בהא שעתיד להרחיב, אלא דוקא דאיכא חד ארבעה שראוי להוצאת המת מהני לטהר הקטנים דבודאי בההוא קא מרווח, אבל אין באחד ארבעה לא מהני לבטלו מדין קבר סתום ע"ש:

ולכאורה הרי השתא קיימינן דר' יוחנן לא פליג ארשב"א, וס"ל דעוג מלך הבשן פתחו כמלואו, וא"כ מה בכך דאיכא חד דהוי ארבעה והרי לעוג מלך הבשן בעינן דוקא פתחו כמלואו, וע"כ כנ"ל דרק להוציא מידי סט"ל בעינן פתחו כמלואו אבל להוציא הבית מידי קבר סתום סגי בד' טפחים אפילו לעוג מלך הבשן:

ובזה יש לפרש התוספתא דאהלות רפ"ה דתניא ר' ישמעאל בר"י [הגר"א לא גריס בר"י] אומר משום ר' נתן מת שהוא פחות מארבעה טפחים פתחו כמלואו, וגגו טהור כשיעור המת אם טפח טפח, ואם ב' ב', ואם ג' ג', ומציל הפתח על כל הפתחים שבבית, וגם גגו טהור דלא הוי קבר סתום לטמא כל סביביו וכל שלמעלה, מפני שיש לטומאה פתח לצאת, ר' ישמעאל סבר לקולא אפילו המת יותר מד"ט סגי בפתח ד"ט, אלא אם הוא פחות מד"ט סגי נמי בפתח פחות מד"ט כשיעור המת. המפרש ז"ז שמן, ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר"א מת שהוא יותר מד"ט פתחו כמלואו [רשב"א משום ר"מ סבר לחומרא אפילו המת פחות מד"ט צריך נמי הפתח ד"ט אלא אם המת יותר מד"ט צריך נמי הפתח ד"ט כשיעור המת. ז"ז], ר' יוסי אומר השדרה והגלגולת כמת, אחרים אומרים משום ר' נתן כל הטומאות הפורשות מן המת כמת ופתחו בד"ט ע"כ:

והנה הא דפליגי דרשב"א ס"ל דמת שהוא יותר מד"ט פתחו כמלואו, מבואר בעירובין שם דרשב"א ס"ל דהיכי ליעביד הדומי נהדמיה ונפקיה, ור' ישמעאל פליג וס"ל דבאמת יכול לנתחו ולהוציאו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ונראה דמהכא נפקא ליה להרמב"ם ז"ל דרבנן פליגי על רשב"א ובעירובין שם רק דיחוי בעלמא קאמר], אך הא דפליגי דר' ישמעאל סבר דמת שהוא פחות מד"ט סגי בפתח פחות מד"ט, ורשב"א ס"ל דאף אם הוא פחות מארבעה בעינן דוקא ארבעה אינו מובן במאי פליגי:

ולפ"ז י"ל דרשב"א ס"ל ג"כ הטעם דקבר סתום ואף דלא פרץ את פצימיו הוי הבית כקבר סתום, ומש"ה במת שלם בעינן ד"ט כדי להוציאו מידי קבר סתום ומ"מ אם המת יותר מד"ט צריכינן יותר כדי להוציאו מידי סט"ל דרך פתחים אחרים דרשב"א לא ס"ל דיכול לנתחו, ור' ישמעאל ס"ל דלא הוי קבר סתום כיון דלא פרץ את פצימיו וכברייתא דב"ב (דף י"ב), ורק הטעם דבית טמא משום סט"ל, וממילא אם המת שיעורו פחות מד"ט אם נפתח פתח פחות מד"ט שאר הפתחים טהורים, דהמת יוציא דרך הפתח שנפתח, ולא בעי ד"ט להוציאו מידי קבר סתום, ואם המת יותר מד"ט ס"ל לר"י דאין כאן משום סט"ל דיכול לנתחו כנ"ל, וסתמא דמשנה דפ"ג דכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט, ס"ל דל"ש מת קטן ל"ש מת גדול בעי ד"ט, והכי פסק הרמב"ם ז"ל דלא חילק ובקטן בעי ד"ט כדי להוציאו מידי קבר סתום ובגדול סגי בד"ט דיכול לנתחו:

ובזה נראה לע"ד לפרש, הא דקאמר ר' ישמעאל וגגו טהור לא קאי אהא דמת שהוא פחות מד"ט פתחו כמלואו, וכמו שפירש המפרש שם, דא"כ אמאי נקט דוקא גגו טהור ולא נקט רבותא טפי דשאר הפתחים טהורים, אך דר' ישמעאל תרתיי קאמר חדא דמת שהוא פחות מד"ט פתחו כמלואו, ועוד דגגו טהור היינו היכא דהמת בבית והפתחים טמאים מ"מ גגו טהור, ותרווייהו מטעמא חדא, דס"ל דליכא בבית דין קבר סתום וממילא מת שהוא פחות מד"ט לא בעינן פתח ד"ט להוציא מידי קבר סתום, ואם מת בבית והפתחים טמאים, מ"מ גגו טהור דאין הטומאה בוקעת ועולה, משא"כ למאן דס"ל דיש בהבית דין קבר סתום גם גגו טמא:

בתפארת ישראל פ"ז [בבועז וא"ו], הקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דהמת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאים משום קבר סתום, דמאי איריא פתחים הרי כל הכתלים טמאים, ותירץ דהכא איירי דהמשקוף מאהיל על, הכלים ולא שנוגעים בו, וזה לא שייך בכתלים ונקט' הכא משום סיפא דקתני נפתח אחד מהם הוא טמא, ובמגע הנוגע גם בפתח הזה טהור, דהא אין בבית דין קבר סתום דהא נפתח בו פתח וטמא רק משום מאהיל ע"ש:

וקשה לי לשיטת הרמב"ם ז"ל מהא דאיתא בנדה (דף כ"ז ע"ב) א"ל ר' יוחנן לר"ל מת שנתבלבלה צורתו [נמחק כולו כמו שריף שנתפזר ואין שלדו קיימת, רש"י] מנלן דטהור אילימא מהא דא"ר שבתאי א"ר יצחק מגדלאה ואמרי לה אר"י מגדלאה א"ר שבתאי מת שנשרף ושלדו קיימת גופו קיים שלא נתפזר האפר ועדיין נראה כשלם. רש"י] טמא. מעשה היה וטמאו לו פתחים גדולים של ד"ט] וטהרו לו פתחים קטנים [הפחותים מארבעה כשאר מתים שלמים שהגדולים מצילין על הקטנים דקיי"ל מת פתחו בארבעה אם הוא בבית כל הפתחים טמאים, ואם פתח פחות מארבעה טהור וכו'. רש"י] וקא דייקת מינה טעמא דשלדו קיימת הא לאו הכי טהור, אדרבה דוק מינה להאי גיסא, שלדו קיימת הוא דטהרו לו פתחים קטנים הא לאו הכי פתחים קטנים נמי טמאים, דכל חד וחד חזי לאפוקי חד חד אבר ע"כ:

ולהרמב"ם ז"ל אמאי הפתחים קטנים טהורים, הרי כל הבית קבר סתום וטמא כל הנוגע בו ובכתליו, ומ"ש פתחים קטנים ומ"ש גדולים, ומה בכך שאינה ראוים להוציא בהם המת. ונראה די"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דהכא לאו בבית שהמת מונח שם דבו גם הפתחים קטנים טמאים, ורק שהיה חדר חיצון מחדר הפנימי שהמת בו דאין טמא משום קבר סתום רק משום סוף טומאה לצאת דרך בו, ומש"ה טמאו לו פתחים גדולים שהמת ראוי לצאת בהם וטהרו לו פתחים קטנים שאין המת ראוי לצאת בהם. ואף לפי מה שצידד הרלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) דלהרמב"ם ז"ל שהבית כקבר סתום ה"ה החדר הסמוך לו טמא כיון שהכתלים טמאים נתפשט הטומאה בכל החדר וכמו טומאה בכותל דהבית טמא מ"מ זה דוקא החדר בפנים טמא אבל הפתחים טהורים דהדלת חוצץ ותחת המשקוף טהור ורק