פתח האוהל כד

ועולה, והקשו התוס' דאמאי פליג ר' יוסי בתיבת המגדל שיש בה פו"ט ואין ביציאתה פו"ט דהבית טהור דיכול להוציאה לחצאין או לשרפה במקומה ואכתי יהיה טמא מתורת קבר סתום ויהיה הטומאה בוקעת ועולה [ומה שהקשה שם המהרש"א ז"ל דהרי ר"י לא ס"ל דטומאה רצוצה בוקעת ועולה השיב החת"ס יו"ד (סי' ש"מ) דהרי ר"י מודה בקבר סתום כמ"ש התוס' בעירובין (דע"ט ע"א) סוד"ה הרי הוא, כיון דכתיב קרא או בקבר, ובחדושי הרש"ש שם בב"ב לא הוזכר דברי התוס' ע"ש] ותירצו דבכלים אין דין קבר דאין מבטלו ע"כ, ולפ"ז א"ש דלא פליג ר' יוסי גבי ביב שהוא קמור משום דהוה קבר סתום ומודה ר"י שהוא טמא ע"ש:

ולפ"ז לשיטת הרמב"ם ז"ל דהמת בבית כו' טמא משום קבר סתום א"כ שפיר י"ל דבזה מודה ר"י מטעם קבר סתום ורק במגדל דלא שייך קבר סתום ורק משום סט"ל בזה פליג ר"י וס"ל דיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה, וכ"כ הרב הגה"ג מקוטנא זצ"ל לקמן (כלל ז' סימן ב') ע"ש:

אך דאכתי לא א"ש דאמאי ס"ל לר' יוסי בפי"א גבי בית שנסדק טומאה בפנים וכלים בחוץ צריך בהסדק פו"ט, וע"כ כדי להוציאו מידי סוף טומאה לצאת דהא להוציאו מידי קבר סתום לכ"ע סגי בסדק כ"ש ומש"ה ברישא טומאה בחוץ וכלים בפנים כ"ע מודים דבסדק כ"ש הכלים טהורים, וע"כ דסדק מוציא מידי קבר סתום והחצי בית נחשב לדבר בפ"ע ולא מכלל קבר הרי דס"ל לר"י סט"ל, וכן יש לדון דהרי בודאי גם המת בבית אינו מבטלו דהא עליו מ"ע לקברו ול"ת לא תלין כו' ואין דרכו לקברו בבית וכמ"ש הנמוקי יוסף, וע"כ דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם בזה שייך קבר סתום וצ"ע עוד:

היוצא לנו דשיטת הרמב"ם והריטב"א והרי"ף לפמ"ש הדב"ש אבוהב ז"ל ס"ל דהמת בבית טמא משום קבר סתום, ולשיטת רש"י ותוס' והר"ש והרב ז"ל הוא מטעם סוף טומאה לצאת ואין אנו יודעים באיזה פתח יצא מש"ה כולם טמאים:

ולולא דבריהם ז"ל היה אפשר לומר דהוא פלוגתא דאמוראי. דהנה בהא דחשב להוציאו באחד מהם מצלת על כל הפתחים כולם קאמרי ב"ש והוא שחשב להוציאו עד שלא ימות המת, וב"ה אמרי אף משמת המת, ובביצה (דף י') קאמר רבא דפליגי לטהר את הכלים למפרע בין מיתה למחשבה, ב"ש סברי לא אמרינן הוברר דמעיקרא דעתיה להכי הוי ולא ירדה הטומאה לשאר הפתחים, וב"ה סברי הוברר ורבה ור' אושעיא קאמרי דלכ"ע הכלים דלמפרע טמאים דבדאורייתא אין ברירה [כדאיתא שם בדל"ח] ורק דב"ש וב"ה פליגי לטהר את הפתחים מכאן ולהבא דב"ש מטמאים הכלים דלאחר מחשבה דסברי משירדה תורת טומאה להפתחים לפני מחשבה במיתת המת, שוב אינו עולה מהם אלא ע"י מעשה כגון נפתח אחד מהם, וב"ה סברי דגם מחשבה מהני לטהר הפתחים מכאן ולהבא:

והקשו המפרשים ז"ל דאיך מוקי רבא דב"ה ס"ל ברירה והא קיי"ל אין ברירה בדאורייתא וכי ס"ל כב"ש, ועוד הא רבא גופיה ס"ל בדאורייתא אין ברירה כמ"ש התוס' בגיטין (דמ"ח ע"א), דס"ל לרבא אחים שחלקו לקוחות הם, וכתבו דמש"ה כתב רש"י ז"ל שם דסוף טומאה לצאת הוי מדרבנן, והא דקאמר בביצה (דף ל"ח) ר' אושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא משום דבדאורייתא אין ברירה וכתב שם רש"י ז"ל דסט"ל הוא הלכה למשה מסיני, הוא ע"כ אליבא דר' אושעיא, ולפ"ז פליגי רבא ור"א אי סט"ל הוא מה"ת או מדרבנן [עש"ה בפנ"י ובצל"ח ובשמחת יו"ט שם]. אמנם לפע"ד דהנה בשו"ת דבר שמואל אבוהב ז"ל (סי' ר"ט) בתשובה לכמוהר"ר מרדכי באשאן ז"ל כתב וז"ל, שמח לבי ויגל בקראי כתב מעכ"ת בענין סוף טומאה לצאת ובראייתו שהביא להוכיח שהוא מדאורייתא מהאי דמסיק תלמידא בשלהי מסכת ביצה, שגם בזה עמדתי ואתבונן לשעברי מידי השקפת עיוני הדל בדינים אלו, ומצאתי בכתבי מוהר"ם איסרלש (סי' כ"ד) שגם הוא מורה באצבע אותה סוגיא להוכיח שהוא מדאורייתא, ואחריו נמשך למעניתו בזה בתוס' יו"ט פ"ז דאהלות מ"ג:

אמנם נראה דאליבא דהרמב"ם ז"ל יש מקום לדחות ראיה זו, משום שכפי פירושו באותה המשנה הנזכרת המת בבית ובו פתחים הרבה וכו', משמע דלא ס"ל דטעמא הוי משום סט"ל, אלא משום קבר סתום דמטמא מדאורייתא כל סביביו, ואפילו הנוגע בו מאחוריו כו', ואטעמא דא קאי ההיא שמעתתא דמסכת ביצה, דלמאן דס"ל דאיכא ברירה מהניא ליה לאפוקי למפרע מדין קבר סתום, וליכא הוכחה מיניה כלל לאיסור סט"ל דלא כפרש"י ז"ל עכ"ל, הרי דלטעמא דקבר סתום הוא מה"ת אבל סט"ל י"ל שהוא מדרבנן ולפ"ז י"ל דבהא פליגי רבא ורבה ור"א, דרבא ס"ל דהיא מטעם סט"ל, וממילא הוי מדרבנן ואמרינן ביה ברירה לב"ה, וב"ש ס"ל אף בדרבנן אין ברירה, אבל אין בו דין קבר סתום מדלא פרץ את פצימיו וכברייתא דב"ב די"ב דקבר סתום לא הוי אלא בפרץ את פצימיו, ורבה ור"א ס"ל דהוא מטעם קבר סתום וממילא הוא מה"ת ומש"ה לא אמרינן ביה ברירה וא"ש:

ולפ"ז מתורץ מה שהקשיתי לעיל, לפמ"ש המהרלב"ח ז"ל לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דהברייתא דב"ב דבעי דוקא פרץ את פצימיו, דחה הרמב"ם מהלכה מחמת המשנה דהמת בבית ובו פתחים הרבה דכולם טמאים משום קבר סתום, ומוכח דלא בעי פרץ את פצימיו, והקשיתי דא"כ בשבת (דף קמ"ו) דא"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך (דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא, רש"י] בית סתום יש לו ד"א פרץ את פצימיו אין לו ד"א, בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, מאי ראיה מברייתא זו כיון דהמשנה המת בבית כו' לא בעי פרץ את פצימיו:

ולפ"ז א"ש דרבא לשיטתיה, דס"ל דהמת בבית טמא משום סט"ל ומדרבנן, ולא משום קבר סתום, ומשום דבעינן פרץ את פצימיו וכברייתא זו, ושפיר הביא לו אביי מברייתא זו, אבל הרמב"ם ז"ל פסק כרבה ור"א, ואי"ל דאכתי איך מייתי ראיה לרבא נגד בר פלוגתיה רב חסדא דס"ל למטה מן היין זה לחזק, הא י"ל דר"ח ס"ל במשנה דידן דלא בעי פרץ את פצימיו, דז"א דהרי בלא"ה כתב שם בחידושי רבינו רע"א ז"ל דע"כ לשון זה משונה קצת משאר תניא דמסייע לך, דהכא אין הסיוע נגד בר פלוגתא ורק סיוע דרבא שפיר קאמר עש"ה, וא"כ שפיר הביא ראיה, לרבא לשיטתיה:

או אולי י"ל דפלוגתא דתנאי היא, אי הבית טמא מטעם סט"ל או מטעם קבר סתום. דהנה לרבה ור"א דלא פליגי למפרע ובברירה, רק לטהר הפתחים מכאן ולהבא, דב"ש ס"ל דלא מהני מחשבה לטהר הפתחים, כיון דירדה להם תורת טומאה במות המת, ובעינן דוקא מעשה כגון נפתח, וב"ה דמהני מחשבה, [והרב והר"ש כתבו כפירוש רבה ור"א], אינו מובן כלל לפ"ז במאי פליגי ב"ש וב"ה, ובאיזה טעם וסברא:

ונראה דהנה קשה אמאי מהני באמת מחשבה לב"ה לפתחים שירדה להם תורת טומאה והרי תנן סופכ"ה דכלים, כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואינן עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה כגון טבעת בהמה שאינה מקבלת טומאה חשב עליה ליתנה באצבע אדם מקבלת טומאה מכאן ואילך במחשבה זו, אבל טבעת אדם שחשב עליה ליתנה לבהמה לעולם היא מקבלת טומאה עד שיעשה בה שינוי מעשה לשנות צורתה. הרב] שהמעשה