פתח האוהל כג

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפה"מ ובחבורו בית שנסדק גגו וכתליו כו'. הנה הא דהוסיף שנסדק גם כתליו, ולכאורה הרי די בשנסדק גגו לחוד כיון דיש סדק אין הטומאה מתפשטת. וראיתי במרכבת המשנה ח"ג הורגש בזה:

שוב ראיתי במשניות דפוס ווילנא בתוס' אנשי שם הביא בשם שושנים לדוד שעמד בזה וכתב דהרמב"ם ז"ל למד לה מתוספתא דאיתא הכותל שנסדק, ונקט הכי לרבותא דסיפא דאפילו נחלק לגמרי אם אין שיעור השנוי במתניתין טמאים עש"ה. ולפ"ז נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דבנסדק גגו לחוד אכתי הו"ל כל הבית כקבר סתום, ורק בשנסדק גגו וכתליו דנחלק הבית לשנים סגי בסדק כ"ש, דאין כאן קבר סתום דהם שני בתים, ולא ס"ל כסברת הריטב"א ז"ל דסדק מצד לצד משוה שלא יהיה כקבר סתום, ומש"ה הטומאה בין הקורות העליונות לתחתונות לא היה הבית כקבר סתום, אע"ג דאין בין קורה לקורה פו"ט, ורק ס"ל דבעינן טפח דוקא, ורק הכא הואיל ונסדקו גם כתליו הו"ל ממש שני בתים ואין לטמאות הכלים שבבית אחד משום הטומאה שבבית השני, הואיל ויש סדק ביניהם וא"ש:

ולפ"ז נראה לפע"ד לפרש דברי הרמב"ם ז"ל בפט"ז ה"ו שכתב וז"ל, קורות הבית והעליה שאין עליהם מעזיבה, והן מכוונות קורה כנגד קורה, ואויר כנגד אויר, ובכל קורה מהן פותח טפח, וביניהן אויר פו"ט, וטומאה תחת אחת מהן תחתיה בלבד טמא, היתה הטומאה בין התחתונה לעליונה בין שתיהן בלבד טמא ע"כ:

ובהשגות הראב"ד ז"ל כתב, ובכל קורה מהן פו"ט וביניהן אויר פו"ט, א"א אע"פ שאין ביניהן אויר טפח, לפי שאין הטומאה עוברת לקורה הואיל ויש שם אויר דוק ותשכח עכ"ל, והכ"מ כתב ע"ז וז"ל, נראה מדבריו שהבין בדברי רבינו שמ"ש וביניהן אויר פו"ט שבין קורה לקורה שבצדה מיירי ומפני כך הקשה עליו מה צורך שיהיה באויר פו"ט, אפילו אין באויר פו"ט אין הטומאה עוברת מקורה לקורה הואיל ויש שם אויר. ולי נראה שזה דבר פשוט ולא דבר בו רבינו אלא באויר שבין קורה לקורה שעליה מיירי ומשום דבעי למיתני היתה הטומאה בין התחתונה לעליונה בין שתיהן בלבד טמא, הקדים לומר דהיינו דוקא כשיש בין תחתונה לעליונה פו"ט שאילו לא היה ביניהם פו"ט, היתה טומאה בוקעת ועולה ולא היתה מטמאה אלא כנגדה בלבד עכ"ל:

וקשה שהרי זה פשיטא דטומאה רצוצה בוקעת ועולה ואילו לא היה בין הקורה העליונה לתחתונה טפח היתה בוקעת ועולה, והרי הרמב"ם ז"ל כתב דין זה בפי"ז ה"ד והיא ממשנה סופי"ד דאהלות שני זיזין שיש בהן פו"ט ואין ביניהן פו"ט וטומאה ביניהן טומאה בוקעת ועולה, ולמה הוצרך לכתוב כאן גבי קורות הבית והעליה:

עוד תמוה דאיזה היא עליה שאין בה גובה טפח שהוצרך להרמב"ם ז"ל לומר שיש בין קורות הבית לקורות העליה טפח, לזה י"ל לפע"ד דהרמב"ם ז"ל הורגש ג"כ במה שכתב הריטב"א ז"ל דטומאה ביניהן הרי הבית הו"ל כקבר סתום וגם גגו טמא, ואמאי רק ביניהן טמא, ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל דיש אויר בין קורה לקורה טפח, ומש"ה שוב לא היה קבר סתום דהא הכא מסתמא איירי בכזית מן המת דאין דרך שמת שלם יהיה מונח על קורה רוחב טפח בין בית לעליה, והתירוץ של הריטב"א ז"ל דסדק מצד לצד מפקא מתורת קבר סתום אע"ג דאין בו רוחב טפח לא ס"ל להרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי דמש"ה כתב הרמב"ם ז"ל הבית שנסדק גגו וכתליו, ועיין שם ברמב"ם בהלכה הקודמת שכתב דצריך טפח בין שפתי הקדרה לארובה ועמד בזה במרכה"מ ח"ג ע"ש:

ולפמ"ש בדעת הריטב"א ז"ל דהבית שנסדק דהסדק מפיק מידי קבר סתום הואיל ונסדק מצד לצד צ"ל דגם במת שלם דבעינן ד"ט מ"מ סגי בסדק כ"ש מצד לצד דהא, הבית שנסדק איירי במת שלם, וכן משמע בתוספתא דקאמר רבי דר"י לא אמר אלא בכזית מן המת:

והנה מה שהקשה הראב"ד על הרמב"ם ז"ל דלמ"ל הפסק אויר טפח בין קורה לקורה שבצדה, הרי אע"פ שאין ביניהן אויר טפח ג"כ אין הטומאה עוברת הואיל ויש שם אויר, הנה קושיא זו קשה ג"כ על התוס' בסוף שבת דקתני התם במשנה, מעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא, שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח [פך של חרס] וקשרו את המקידה [כלי חרס] בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו, ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת, ובגמרא שם א"ר יהודה אמר רב הילקטי קטנה [שביל קטן בין שני בתים. רש"י] היתה בין שני בתים, וטומאה היתה שם, וגיגית סדוקה מונחת על גבן [והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית כנגד הסדק, ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח, שמא אין בסדק הגיגית פו"ט, ונמצא המת מוטל באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני כמלא אגרוף, לפיכך סתמוהו בכ"ח וגבו כנגד ההילקט וכ"ח אינו מטמא מגבו וחוצץ. רש"י] ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש שם בגיגית פו"ט אם לאו ע"כ:

ובתוס' שם ד"ה הילקטי אחרי שהקשו על פי' רש"י ז"ל כתבו וז"ל ומיהו יתכן לומר שהמת היה כולו מוטל תחת הגיגית שלא כנגד הסדק, והגיגית היתה סדוקה באמצע מראשה לסופה, ואלו היה באותו סדק על פני כולו פותח טפח לא היתה טומאה עוברת, דלא חשיב כאהל אחד אבל אין בו פו"ט כאלו אין כאן סדק וחשיב כאהל אחד ומביא את הטומאה לבית ע"כ וע"ש במהרש"א ז"ל:

ותמוה מאד כמו שהקשה אדמו"ר הרב הגאון הגדול זצ"ל בספרו נפש חיה (סי' צ"ה) שהרי אף סדק כ"ש מהני שלא תעבור הטומאה כמו בבית שנסדק וכן הקשה בחדושי הרש"ש ז"ל שם, וזה ממש כקושית הראב"ד על הרמב"ם ז"ל, והכא מהני בודאי סדק כ"ש אף להרמב"ם ז"ל דבעי שנסדק גג הבית וכתליו דהרי הכא איירי באמת בשני בתים ורק הילקטי קטנה היתה ביניהם וכיון שנסדק הגיגית כ"ש הרי הוי הבית מופרד מהשביל לגמרי, ותירץ אדמו"ר זצ"ל דמתניתין אתיא ע"כ כר' יוסי דס"ל גבי הבית שנסדק דבעי פו"ט עש"ה בארוכה, ולי תלמידו הנני להוסיף על דבריו ז"ל מה שכתב המאירי ז"ל בסוף שבת שם אחר. שטרח לפרש ש"ס הנ"ל, כתב וז"ל, ונראה לומר על משנה זו שלענין טומאה לא כהלכה נשנית, אלא שלענין שבת למדנו ממנה שלשה דברים, והם פוקקין מודדין וקושרין עכ"ל. ולפ"ז שפיר כתב אדמו"ר זצ"ל דהמשנה אתיא כר' יוסי אע"ג דלא קיי"ל כוותיה [ועיין מש"ל בכלל ג' סי' י"א בזה):

והנה לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דהבית טמא משום קבר סתום מתורץ קו' התוס' בחולין (דקכ"ה) שהבאתי לעיל ס"א, דר' יוסי דמטהר בתיבת המגדל מפני שהוא יכול להוציאה לחצאין או לשרפה במקומה, והקשו וכי פליג ר"י על הא דהמת בבית, ומה שתירצו דבמת שלם מודה ורק בכזית פליג, קשה ע"ז מהרבה מקומות כמש"ל:

אך דהנה התוס' יו"ט שם בפ"ד גבי תיבת המגדל הקשה דאמאי לא פליג ר' יוסי על משנה דסופ"ג גבי ביב שהוא קמור תחת הבית ואין ביציאתו פו"ט דהבית טמא משום סט"ל, והרי ר' יוסי לא ס"ל סט"ל בכזית מן המת, ותירצו שם במשנה אחרונה ובחידושי הרש"ש ז"ל, ע"פ מ"ש התוס' בב"ב (ד"ק ע"ב) ד"ה ורומן דביב שהוא קמור תחת הבית דאין ביציאתו פו"ט הו"ל קבר סתום והטומאה בוקעת