פתח האוהל רטו

מחתוך לחתוך, דאל"כ הו"ל למימר מתוך שסמוכות זל"ז, וא"כ קשה איך מסיק רש"י ז"ל דשלא כסדרן הם שתים החיצונות. וכתב בתירוץ הב' דחידוש קמ"ל רש"י במה שדקדק לומר ב' החיצונות, לומר דאפילו מחתוך של הראשונה לחיתוך השלישית טרפה ולא אמרינן שיש לה סתימה במקום החתוך, והטעם כיון דסרכא באה ממקום אחר לא הוי רביתא הכי ואינה מתעבה, ואדרבה אינה מתקיימת עכ"ל. ואינו מובן עוד דאיך ס"ד דמחתוך ראשונה של שלישית יהיה עדיף מחתוך לגב הסמוכה, דהרי כיון דנסרך שתים החיצונות ואינן שוכבות זע"ז, מה מהני שהם מחתוך לחתוך, ומה קמ"ל רש"י ז"ל רבותא דאפילו מחתוך לחתוך טרפה בשתים החיצונות:

ונראה לפע"ד דהנה הר"ן ז"ל הקשה לשיטת רש"י ז"ל דאין סרכא בלא נקב ומ"מ כסדרן כשרה דהקרום הולך וחזק. א"כ אף נקב בלא סרכא יהיה כשרה כמו דאמרינן דאי מבדרי לה סמא וחיי, ותירץ דיש נקבים שאין ראוים להעלות סרכא לעולם והו"ל ספק, והקשה התב"ש (ס"ק ט"ז) דא"כ סרכא מחתוך ראשונה לחתוך שלישית יהיה כשרה כיון דחזינן שהנקב הזה היא מעלה סרכא ומה בכך שתתפרק הא אפילו לא נסתמה כלל ראוי להכשיר, בשלמא מחתוך לגב שפיר טרפה דשמא הנקב הוא בגב ומשם הסרכא יוצאה, אבל מחתוך לחתוך שלישית זיל הכא ליכא נקב המטריף וזיל הכא ליכא נקב המטריף, וכתב דצ"ל דכיון דשבקת חתוך הסמוך לה ושכבי אהדדי ונסרכה במקום אחר, מזה נראה שאינה עשויה להסתרך מיד בטוב כו', עוד י"ל דאפילו לשיטת רש"י ז"ל אמרינן הא סברא דהיכא דנסרכה שלא כסדרן ועשויה להתפרק גרע טפי מנקב בלא סרכא העשויה להסתם, דכשתתפרק הסרכא תרחיב הנקב ותקולקל עד שתהיה מהנקבים שאין עשוים להסתם עכ"ל. ולפ"ז שפיר קמ"ל רש"י ז"ל רבותא טפי מחתוך לחתוך שלישית, דהו"א דוקא מחתוך לגב אונא הסמוכה טרפה די"ל דהסרכא הוא מגב ואין כאן סתימה, אבל מחתוך לחתוך שלישית אע"ג דאין עכשיו סתימה מ"מ לא גרע מנקב בלא סרכא דכשרה וכקושית התב"ש וקמ"ל שפיר רבותא דאפ"ה טרפה:

והנה הפרי תאר כתב (בסוף סק"ו) וז"ל ונראה דגם לדעת רש"י לא אשכחן דסמכינן אקרום דסתים, אלא בסרוכה דלא ידעינן בבירור דאיכא נקב אלא שאנו אומרים מן הסתם אין סרכא בלא נקב, ובאיסור כהאי שאנו תולין מדעתנו נסמוך נמי אמאי דאנו סוברים דסירכא הולכת ומתקשת ושרינן לה, אבל ודאי נקב לא סמכינן אהא, ותמצא שכתב הפר"ח בשם הב"י דאיכא הפרש בין נקובה ודאי לסרכא וגם למ"ד אין סרכא בלא נקב, דע"כ אין הדבר ודאי גמור אלא דאנו לצד רוב קרבת הדבר אנו מחזיקים אותו לודאי, וא"כ אפשר דרש"י יודה בזה לאסור דודאות הנקב עדיף מודאות ההכשר שאנו תולין דהסרכא הולכת ומתחזקת עכ"ל. ולפ"ז ל"ק קושית הר"ן ז"ל דהיכי דאיכא נקב יהיה כשר מטעם דיעלה סרכא כסדרן, דבודאי נקב אין סומכים על סרכא כסדרן. ומ"מ שפיר כתב רש"י ז"ל רבותא מראשונה לשלישית כיון דליכא נקב הו"א דמחתוך לחתוך שלישית כשרה כקו' התב"ש:

[ג] סעיף יח ריאה שנקבה במקום חתוך האונות בגב האונא כנגד הדופן, ודופן סותמתה בסרכא בבשר שבין הצלעות או בבשר ובעצם כשרה ע"כ בגמרא (דמ"ח ע"א) גופא א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה, אמר רבינא והוא דסביך בבשרא כו', מתקיף לה רב עוקבא בר חמא אילו אינקיב בדופן להדה מאי טרפה ליתני נקובת הדופן, ליתני במתניתין נקובת הדופן בהדי שאר טרפות דיש בהמה שנטרפה בכך. רש"י] ולטעמיך הא דאמר ר' יצחק בר"י א"ר יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה, אילו אינקיב כבד להדה מאי טרפה, ליתני נקובת הכבד, אלא כי ניקבה דלאו מיניה מיטרפה לא קתני, ה"נ כיון דלאו מיניה מיטרפה לא קתני ע"כ:

הקשיתי והרי לעיל (דמ"ב ע"א) בהא דתנא דבי ר' ישמעאל בין החיה הנאכלת כו' אלו י"ח טרפות שנאמרו למשה מסיני, ופריך ותו ליכא והא איכא בסגר ושב שמעתתא בשלמא לתנא דידן דתנא תנא ודשייר אתיא בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה כו', וא"כ מאי פריך דליתני נקובת הדופן או נקובת הכבד ופירש רש"י ז"ל דליתני במתניתין בהדי שאר טרפות והרי י"ל דאתיא בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה, ושאלתי לרב אחד וכתב לי כי כן הקשה רבינו רע"א ז"ל בלקוטים והניח בצע"ג:

ונראה לפע"ד דהנה הפרי מגדים במ"ז (סי' ל"ג סק"ד) הסתפק בקרום מחמת מכה די"ל דבזה לא אמרו טרפה אינה חיה ויכול לחיות אף אלף שנים ואפ"ה טרפה דהא בודאי טרפה לא מהני אם חיה י"ב חודש, והכי לא מהני סתימה דלאחר זמן עש"ה. אמנם מצאתי ת"ל באשכול ה' טרפות כתב וקרום שעלה ע"י מכה אע"ג דמתקיים ימים רבים סופו לסתור וכנסתר מעיקרא דמי, וכתב שם בנחל אשכול דבזה נפשט ספיקו של הפ"מ הנ"ל, וכתב שכן שמע מחכמי הרופאים שע"י קרום יכול לחיות זמן רב אבל סופו לסתור ומשעת סתירה אינה חיה י"ב חודש ע"ש. ולפ"ז הכא דאיירי שנסרכה וכדאמר רבינא והוא דסביך בבשרא א"כ אף דניקב הדופן להדה הרי אכתי נשאר הסרכא ורק דאינו מועיל משום דהוי קרום מחמת מכה אבל אכתי יכול לחיות זמן רב וא"כ אי"ל דאתיא בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה, שהרי ריאה הסרוכה לדופן אף דניקב הדופן חיה ומכל מקום טרפה ושפיר פריך:

ובזה י"ל דהנה הרשב"א ז"ל כתב וז"ל מתקיף לה כו' ליתני נקובת הדופן, נראה דרב עוקבא בעיקר מילתיה דרב נחמן קא מתמה בין למ"ד בדסביך בבשרא ובין למ"ד אפילו בלא סביך, והכי קאמר אי איתיה לר"נ כלל הו"ל לתנא דמתניתין דאלו טרפות למימר נקובת הדופן בכלל טרפות דמתניתין, דהא אלו אינקיבא ריאה להדי דופן בין סביך בבשרא וכ"ש אי לא סביך בבשרא טרפה דהא נקבה וליכא דמגין עלה, ואהדר ליה ולטעמיך הא דאמר ריב"י א"ר יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה אלו אינקב כבד להדה מאי טרפה ליתני נמי נקובת הכבד. ודבר זה היה פשוט בידם דכשרה היא ומש"ה פריך לה מינה כנ"ל, אע"פ שלא נראה כן מפירוש רש"י ז"ל עכ"ל הרשב"א. נראה דהרשב"א היה משמע ליה מדברי רש"י דקושית רב עוקבא הוא דוקא לרבינא דס"ל והוא דסביך בבשרא אבל לרב נחמן די"ל דס"ל דלא בעינן אף סריך ולא סביך וכמ"ש התוס' בשם רב שר שלום גאון, [ועי' במהרי"ט ז"ל חיו"ד סי' ז' בד"ה והא די"ל דרש"י מודה לפירוש התוס'] לא קשה דליתני נקובת הדופן והרשב"א ז"ל השיג ע"ז. ולפי הנ"ל א"ש, דלרב נחמן לא קשה דליתני נקובת הדופן דיש לומר דאיירי אף דלא סריך כלל מ"מ הדופן סותם וא"כ אם ניקב הדופן להדה שוב אינה חיה ואתיא בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה, אבל לרבינא דקאמר והוא דסביך בבשרא שפיר פריך דליתני נקובת הדופן וכן נקובת הכבד דכיון דאיכא סרכא שפיר חיה ולא אתיא בזה הכלל:

אך להרשב"א ז"ל קשה טובא, שכתב דרב עוקבא פריך לרב נחמן ואפילו למ"ד דלא בעינן סביך, וכתב שם לעיל מיניה דלא בעינן סביך היינו דאין שום נקב פוסל שם כלל דדופן סותמו ואפילו לא סריך כשר ע"ש א"כ