פתח האוהל ריג

דכשרה דאיירי דוקא ע"י נפיחה, והא דקאמר רב סמא ככשותא וכמוריקא וכביעתא טרפה והיינו ירוקה איירי שאינה מתלבנת ע"י נפיחה:

ונראה לפע"ד, דהנה הרא"ש ז"ל הקשה על שיטת התוס' שכתבו דאדומה כשרה מדר"נ איירי שמתלבנת ע"י נפיחה והרי כל מראות הפוסלות בריאה אי מתלבנין ע"י נפיחה כשרה וא"כ למה נקט דוקא אדומה ע"ש, וכתב הב"י והב"ח דע"כ לשיטת התוס' לא מהני חוזרת ומתלבנת בשאר מראות ע"ש, וכ"כ בכנה"ג (בהגהות ב"י ס"ק כ"ה) ובט"ז סק"ב ובפ"מ שם ויש בט"ז טעות הדפוס וצ"ל הרא"ש בשם הר"י ז"ל וכמ"ש בר"א בזר זהב. אמנם צריכין להבין אמאי באמת באדומה מהני חוזרת ומתלבנת ולא מהני בשאר מראות. ונראה דהנה ע"כ הא דלא מהני בשאר מראות חוזרת ומתלבנת הוא משום דחוששין שמא בחייה לא היתה נפוחה כ"כ, וכמ"ש בחדושי הרי"ם ז"ל. או דחוששין שמא ע"י חולי לא היתה יכולה לנפוח וכמ"ש הר"א כאן סק"מ לענין מראה אדומה ע"ש. אך קשה אמאי לא מוקמינן אחזקת כשרות ונאמר שגם בחייה היתה נפוחה כן וכמ"ש התב"ש (סי' ל"ו ס"ק י"ד) ופר"ח (סי' כ"ט) וצריך לומר לפי מה שכתבו האחרונים דבטרפות על שם סופו לנקוב לא מוקמינן אחזקת כשרות דלשמא ימות חיישינן [ועי' מה שכתבתי לעיל סי' ל"ו סק"ה וסק"ו] ומש"ה במראות פסולות דטרפות על שם דסופו לנקוב כמ"ש הנו"ב (סי' יו"ד) בשם רש"י ורשב"א ז"ל שוב לא מהני חזקה ומש"ה ס"ל לר"ח ז"ל דבמראות פסולות לא מהני חוזרת ומתלבנת דאפשר דבחייה לא היתה נפוחה כ"כ וחזקה לא מהני כיון דטרפה על שם סופו:

ואך הא דהרא"ש ז"ל כתב בשם ר"י ז"ל דאדומה מיירי דחוזרת ומתלבנת, והרא"ש ז"ל כתב בשם הר"י ז"ל דמראה שחור אף במיעוטה טרפה משום דלקה וחשיב כאלו נקבה וכתב הנו"ב שם דלר"י ז"ל משמע כאלו כבר נקבה, י"ל דהך תירוץ דאדומה שחוזרת ומתלבנת כתב הר"י ז"ל לתרץ רק דברי הר"ח ז"ל, גם י"ל דרק בשחור כיון דשחור אדום הוא אלא שלקה ס"ל דהוי כאלו כבר נקבה, וחוץ מזה י"ל דס"ל לר"ח ז"ל דכל דאיכא ריעותא מחיים לא מוקמינן אחזקת כשרות ואמרינן דלמא בחייה לא היתה נפוחה כ"כ ועי' פר"ח (סי' כ"ט) או איזה סיבה אחרת שהמראה לא סר ממנה כשהיתה נפוחה, והא דלא מהני חוזרת ומתלבנת הוא רק מטעם ספק. אמנם בהאדימה שהקשו הרי מראה אדומה ניכר רק בקרום העליון ושיטת הפר"ח דבעינן שיהיה המראה פסולה דוקא בב' הקרומים, ותירץ הישועות יעקב כיון דראינן שקרום עליון אדום חיישינן מספיקא שגם קרום התחתון נלקה. ולפ"ז מראה אדומה בריאה לעולם לא הוי רק ספק ומש"ה שוב מהני ביה חוזרת ומתלבנת דאין לחוש שמא בחייה לא היה סר המראה ע"י נפיחה דהו"ל ס"ס, ספק דלא שלט החולי בקרום התחתון וספק דבחייה כשהיתה נפוחה היתה מתלבנת:

ולפ"ז שפיר כתב המהרש"א ז"ל דלא מהני חוזרת ומתלבנת במראה שחורה דרבא אמר כדיותא טרפה היינו אף דחוזרת ומתלבנת שהרי קאמר אדומה כשרה והוא רק בחוזרת ומתלבנת, והיינו כיון דמראה שחורה ניכר בשני הקרומים והו"ל ודאי טרפה שוב לא מהני חוזרת ומתלבנת דדלמא בחייה לא היה סר המראה. ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דלא משני דירוקה כשרה כשחוזרת ומתלבנת דוקא, דכיון דניכר המראה בשני הקרומים לא היה מהני חוזרת ומתלבנת, והוצרך לתרץ דירוקה דאיירי רבא היא ככרתי:

או י"ל, דהנה הט"ז והש"ך כתבו בשם הר"ץ דהיכי דהאדימה הריאה ויש מכה בדופן לא מהני אף דחוזרת ומתלבנת ע"י נפיחה דכיון דבאה ע"י הכאה שהוכתה בדופן והט"ז והש"ך חלקו ע"ז. והנה הלחם משנה כתב לתרץ דברי הראב"ד ז"ל שכתב דמראה פסולה אינה טרפה אם היא במקצתה, וקשה שהרי בהאדימה קאמר דגם מקצתה טרפה, דשאני האדימה כיון דבא מחמת מכה דמדמי לה לשמונה שרצים ומש"ה אפילו במקצתה טרפה משא"כ שאר פסולי מראה שהיא ע"י חולי ולא מחמת מכה בעינן דוקא שיהיה בכולה ע"ש. ולפ"ז י"ל קו' הרא"ש ז"ל הנ"ל, דודאי בכ"מ מראה פסולה מהני אם חוזרת ומתלבנת וזה פשיטא דכל מידי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה, ורק במראה האדימה הו"א דלא מהני חוזרת ומתלבנת כיון דבא מחמת מכה, ולשיטת הר"ץ ז"ל, ע"י מכה בדופן לא מהני חוזרת ומתלבנת ומה לי מכה בדופן או מכה בגוף הריאה ושפיר הוי עכ"פ רבותא דמראה אדומה מהני חוזרת ומתלבנת, וי"ל דבאמת מהני רק משום דתולין בדר' נתן הא לא"ה לא היה מהני כיון דבא מחמת מכה:

ולפ"ז שפיר הקשה המהרש"א ז"ל דאמאי לא תירצו התוס' דהא דקאמר אוכמי אוכמי כשרה היינו דוקא בחוזרת ומתלבנת. ואין להקשות דא"כ פשיטא דכשרה הא כל מידי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה, דז"א דכיון דשחור אדום הוא שפיר גם בשחור הוי רבותא דמהני חוזרת ומתלבנת, ותירץ המהרש"א דע"כ לא מהני תגזרת ומתלבנת דהא אמר כדיותא טרפה דומיא דאדומה כשרה דאיירי דחוזרת ומתלבנת, והיינו כיון דשחור אדום הוא אלא שלקה מש"ה לא מהני חוזרת ומתלבנת כיון דהוי ע"י מכה ואפילו לט"ז וש"ך דחלקו על הר"ץ הוא רק במכה בדופן אבל מכה בגוף הריאה לא מהני חוזרת ומתלבנת רק באדומה דיש לתלות משום דר"נ מהני חוזרת ומתלבנת ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דלא משני הא דירוקה כשרה דקאמר רבא איירי דוקא שחוזרת ומתלבנת דהכא שוב קשה קו' הרא"ש ז"ל דא"כ פשיטא דמהני דכל מידי דריאה כשהיא נפוחה משערינן וא"ש:

סימן לט [א] סעיף א אין צריך לבדוק אחר שום טרפות מן הסתם חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה אם יש בה סרכא ע"כ. וברמ"א ז"ל סעיף ב' כתב ויש מחמירין אם נאבדה הריאה ואין להתיר רק במקום הפסד גדול או בגדיים וטלאים וחיות שאין סרכות מצויות ע"כ. והרשב"א ז"ל חולין די"א הביא בשם ר"י הלוי ז"ל שהיה אוסר הבהמה אם נאבדה הריאה בלי בדיקה, ורש"י ז"ל השיב לפני רבותיו שהיו מחמירין בדבר ואמר אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה בטרפה. ומה שהשיבו לו ע"ז דשאני חלב דחדוש הוא דאע"ג דאתו מן החי מותר דאמרינן בבכורות (ד"ו ע"ב) חלב מנ"ל דשרי דכתיב ארץ זבת חלב ודבש, אין טענה זו מספקת שהרי חלב טרפה אסור כדתנן לקמן (דקי"ז ע"א) כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה, ולא אמרינן כיון דהיתר חלב חדוש הוא אפילו חלב טרפה מותר, וכאן נמי אם אתה מחזיק אותה בטרפה היה לנו לאסור חלבה עד שיודע לך שאינה טרפה, ואי משום דחדש בו רחמנא משכחת לה כגון שעשו מהם גבינות והניחם עד שנשחטה ונמצאת כשרה עכ"ל:

ולולא דבריהם ז"ל היה נראה לפע"ד דאפשר לתרץ קו' רש"י ז"ל דאתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזקנה בטרפה. דהנה הרמב"ם ז"ל כתב בהלכות מאכלות אסורות (פ"ג ה"ו) וז"ל אע"פ שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מה"ת אין לוקין עליהם שנאמר מבשרם לא תאכלו על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה ועל החלב, והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מה"ת