פתח האוהל ריב

אמנם נראה לכאורה דהרי בודאי מה שכתב הדמש"א דקרום התחתון עב וחזק דהאי עב לאו דוקא הוא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשניות ויש על הריאה שני קרומים בתכלית הדקות, וכן עינינו ראות דשניהם דקים מאד (והר"א כתב על דברי הדמש"א וצ"ע ואולי כוון לזה) ורק די"ל דקרום התחתון חזק יותר אע"פ שהוא דק וכדמשמע בגמרא. ולפ"ז אפשר דהא דקאמר פשיטא אינקב עילאה תתאה מגין כדרבא אינקב תתאה פליגי בה רב אחא ורבינא היינו דבאמת בהא פליגי דמאן דס"ל דעילאה אינו מגין ס"ל דרק תתאה מגין דחזק יותר מעילאה ומאן דס"ל דגם עילאה מגין ס"ל דאינו חזק יותר ויליף מהא דאמר רבא ריאה דאיגלד כשרה, והתוס' שם כתבו דרבינא הוא דמכשיר בניקב תתאה דבכ"מ דפליגי ר"א ורבינא רבינא לקולא. ולפ"ז רבינא שפיר פריך דלדידיה אין לחלק בין קרום עליון לתחתון, ורבינא לשיטתיה:

ויותר נראה לתרץ, דהנה הקשיתי מעצמי וראיתי שהקשה כן בראש אפרים בקוה"ר (סי' י"ג) דמה מדמה רבינא טרפות להך חבלה דשבת והרי י"ל דוקא לענין שבת כיון דבשאר שקו"ר עורן רך וממהר להאדים אין לחייבו מספק, אבל לענין טרפות הרי אפשר דהוי לקותא ואף אם היה עורן עב היה מאדים ומה בכך דעורן רך ושמא איכא חבלה, ותירץ דע"כ צ"ל דנשחטה הותרה וכמ"ש הרשב"א והתב"ש דכל שיש לומר דאין כאן מעשה המטריף מוקמינן אחזקת כשרות וכיון שעורן רך י"ל דמיהר להאדים ואין כאן לקותא ע"כ, ואפילו לפמ"ש בשם הפר"ח דרבינא ס"ל דלא מוקמינן אחזקת כשרות היכי דאיכא ריעותא מחיים צ"ל דאף ריעותא לא הוי אי דמי לשאר שקצים ורמשים. ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דאי נאמר דקרום התחתון שוה לשמונה שרצים א"כ כבר התחיל בה מעשה המטריף שנתקלקל קרום התחתון וגם דאיכא ריעותא מחיים, ושוב אפילו אם הקרום העליון דמי לשאר שקו"ר טרפה דאפשר דמ"מ איכא חבלה וע"כ דשניהם שוים לשאר שקו"ר וא"ש:

או י"ל, לפמ"ש הרשב"א ז"ל בשבת ר"פ שמונה שרצים דשאר שקצים ורמשים דעורן רך אם הדם היה נעקר ממקומו עד שלא תהיה חבורה חוזרת היה יוצא לחוץ כיון שאין לו עור שיעכבנו ע"ש. ולפ"ז מתורץ קו' הר"א הנ"ל דע"כ אין לחוש בריאה דאיכא חבלה אף דדמי לשאר שקו"ר דאם היה חבלה היה הדם יוצא לחוץ והיה ניקב. ולפ"ז אם נאמר דקרום התחתון דמי לשמונה שרצים א"כ שוב איכא עור שיעכב הדם לצאת לחוץ שוב י"ל אף דקרום העליון דמי לשאר שקו"ר, מ"מ הרי יש לומר דאיכא כאן חבורה לרבינא לשיטתיה דלא מוקמינן אחזקת כשרות, ואי"ל דאם היה חבורה היה הדם יוצא כיון שהוא רך, דהרי קרום התחתון שהוא חזק מעכב הדם לצאת וא"ש:

ולפע"ד נראה ראיה לשיטת הפר"ח דמראה פסולה צריך שיהיה דוקא בב' הקרומים. דהנה הב"י כתב (בסי' מ"ד) הובא בתב"ש כאן (ס"ק י"ג) דלא צריך לאשמעינן דמראה לבנה כשרה בריאה דבלא"ה נדע זה דהא הריאה נוטה ללבינות ע"כ. והנה רק קרום העליון נוטה ללבן וכמ"ש לעיל דהקרום התחתון אדום וכמ"ש באור זרוע שני עורות יש לה לריאה החיצון לבן והפנימי אדום וכמש"ל (סי' ל"ו סק"א). ולפ"ז אי נאמר דמראה פסולה בקרום אחד טרפה, א"כ אכתי היה לו לאשמעינן דלבן מראה כשרה היא אם התחתון לבן דהא לשיטת הט"ז ה"ה אם התחתון לחוד נשתנה מראיתו טרפה וכמ"ש הלב"ש (ס"ק מ"ד), ופשיט דאי"ל דכיון דהעליון לבן ה"ה דמראה לבנה כשרה בתחתון, דז"א דהרי בושט החיצון אדום ופנימי לבן אם נתחלפו טרפה, א"כ היה לו לאשמעינן דבריאה אם פנימי לבן כשרה, וע"כ דשינוי מראה פוסל רק אם הוא בשני הקרומים וא"כ כיון דחיצון בלא"ה לבן א"כ שוב לית לן בה במה שהתחתון לבן ולא הוצרך לאשמעינן דלבן מראה כשרה וא"ש. אמנם אכתי תקשה היכי דעור החיצון נגלד או שיש מראה פסולה אחרת בעור העליון ובקרום התחתון מראה לבנה, א"כ באופן זה אם מראה לבנה בקרום התחתון פוסל טרפה כיון דעור החיצון ליכא או שנתקלקל, ויש לישב:

עוד נראה ראיה לשיטת הפר"ח. דהנה באור זרוע כתב על דבר ר"ת ז"ל דמראה פסולה דוקא ברובה טרפה וז"ל. ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל הביא ראיה לדברי ר"ת זצ"ל מדאמר לקמן (דנ"ו ע"ב) גבי נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין, ואמר בגמרא שיעור ירוקתן כשיעור נוקבתן מה נוקבתן במשהו אף ירוקתן במשהו, ומדלא מפרש הכא דדמיא לדיותא הוי במשהו כשעור נקיבה ש"מ דהכי היא (ברובה דוקא) ודן לפני' מורי רבינו יהודה בר יצחק דהא דאצטרכו לפרושי דהוי ההוא טרפות בכלל נקובה דקתני נמי התם נקבו הדקין, אבל הכא כיון דהוי טעמא משום דסופן לנקוב לא הו"ל לפרושי דהא פשיטא דהוי במשהו, ולא הודה לו ריב"ש זצ"ל וא"ל כי אין לסמוך על זו התשובה דאשינויי דחוקי כי האי לא סמכינן עכ"ל. הרי כתב ר"י בר יצחק ז"ל דהכא אין צריך לפרש דהוי במשהו דפשיטא כיון דטרפה משום דסופן לנקוב. ואם נאמר כשיטת הט"ז דמראה פסולה גם בקרום אחד טרפה, א"כ שפיר הו"ל לאשמעינן דהוי במשהו, דהרי כתב הט"ז (בסי' ל"ג) דרק אם נתקלקל קרום אחד לגמרי עי"ז גם סופו של הקרום השני להתקלקל אבל לא אם נתקלקל מקצתו וכמ"ש התב"ש והר"א, ומה"ת נאמר בפשיטות דאם בקרום אחד מראה פסולה הוי במשהו משום דסופו לנקוב, הא מ"מ הרי אפשר דאין השני סופו לנקוב וכל כי האי הו"ל לאשמעינן ומאי ס"ד דר"י בר יצחק ז"ל ואמאי לא השיג עליה ריב"ש ז"ל בזה, וע"כ דמראה פסולה איירי שהיא בשני הקרומים ושפיר קאמר כיון דסופו לנקוב פשיטא דבמשהו הוא וא"ש:

[ב] סעיף ד אם אינה שחורה כדיו אלא כמראה הכחול [שקורין בלשון אשכנז בלא"ה ודומה לרקיע] או ירוקה ככרתי, או שהיא כמראה הכבד [או כמראה הטחול] או שהיא אדומה אפילו בתכלית האודם כשרה. הגה. וי"א אם יש מכה בדופן נגד הריאה האדומה טרפה וצריך לבדוק אחר זה והכי נהוג. אפילו היא כולה כך, וכן אם יש בה הרבה גוונים מאלו המראות הכשרות כשרה ע"כ:

בהא דמסיק בגמרא גבי ריאה שהאדימה אלא לא שנא, כתב רש"י ז"ל דלא שנא דבין כולה ובין מקצתה כשרה כדאמר לקמן אדומה כשרה מדר' נתן, והתוס' בשם ר"ח ז"ל פרשו דל"ש וטרפה, והא דקאמר אדומה כשרה מדר' נתן צ"ל היינו כשמתלבנת ע"י נפיחה, ובהא דקאמר שם רבא האי ריאה דקיימי גילדי גילדי אוכמי אוכמי [שחורות] חזותא חזותא כשרה, הקשו בתוס' והרי רבא קאמר לקמן כדיותא טרפה ותירצו דהיינו דוקא כשרובה כך אבל הכא באוכמי היינו שמעוטה כך, והקשה המהרש"א ז"ל אמאי לא תירצו התוס' גם הכא הא דאוכמי אוכמי כשרה היינו כשחוזרת ומתלבנת ע"י נפיחה כמו שתירצו גבי האדימה, ותירץ כיון דרבא קאמר לקמן כדיותא טרפה אדומה כשרה ואדומה איירי דוקא שמתלבנת ע"י נפיחה כשרה ואם כן כדיותא ע"כ אף שמתלבנת ע"י נפיחה טרפה ע"ש:

קשה לי לפ"ז בהא דקאמר התם רב סמא בריה דרבא האי ריאה דדמיא ככשותא וכמוריקא וכגון ביעתא טרפה, ופריך אלא ירוקה דכשרה היכי דמיא, ומשני ככרתי, ומאי קשיא ליה והרי י"ל הא דקאמר רבא ירוקה כשרה היינו דוקא ע"י נפיחה ודומיא דאדומה דקאמר שם