פתח האוהל ריא

טרפה דכיון דעור אחד נתקלקל כולו גם השני יהיה נלקה כיון דשוכבים זע"ז, וריאה דאיגלדה כאהינא סומקא דכשרה שאני כיון דאין קרום השני כאן טפי עדיף עש"ה:

והראש אפרים (סק"ע) הקשה בהא דקאמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טרפה, וא"ל רבינא לרבא מקצתה מ"ט דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא מי לא תניא ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם, וכ"ת לשמונה שרצים מדמינן לה דתניא נצרר הדם אע"פ שלא יצא, אי הכי אפילו מקצתה נמי אלא ל"ש, והרי ריאה שהאדימה ע"כ דחזינן הריעותא רק בקרום העליון דהא קרום התחתון בלא"ה אדום הוא וכדאמר ריאה דאיגלד כאהינא סומקא וכדאמר כתונא דורדא דמנחא בה ריאה וא"כ כיון דלקותא רק בעור העליון שפיר יש לחלק בין כולה למקצתה וכמ"ש הט"ז גבי ושט ע"ש. ולפע"ד דרבינא דמדמה לה ריאה שהאדימה לחבלה דשאר שקצים ורמשים או לשמונה שרצים והיינו דהמכה באה ע"י שבפנים נצרר הדם וסופו לנקוב ולצאת וה"ה בריאה הא דהאדימו הקרומים היינו ע"י המכה שבפנים, וכמ"ש הלחם משנה דשאר מראות פסולות באות ע"י חולי אבל אדומה הוי ע"י חבורה עש"ה. וא"כ כיון דנתאדם הקרום העליון ע"י המכה שבתוך הריאה כ"ש שלקה הקרום התחתון כיון דכבר עברה הלקותא דרך קרום התחתון להעליון:

ואם כנים דברי, מתורץ בזה מה שהקשה המהר"ם שי"ף ז"ל דאמאי פריך רבינא דאי לשמונה שרצים דמי אפילו מקצתה נמי טרפה ואי לשאר שקו"ר אפילו כולה נמי כשר, ולא מקשה בפשיטות דמה לי מקצתה ומה לי כולה כיון דלקותא הוא וכאשר הקשו בתוס' ד"ה אוכמי על שיטת ר"ת ז"ל דמראה שחורה במקצתה כשרה בכולה טרפה דכיון דשחור אדום הוא אלא שלקה מה לי מקצתה מה לי כולה ע"ש. ולפ"ז י"ל דכיון דהאדימה אינו ניכר בקרום התחתון ורק בקרום העליון לחוד שפיר היה אפשר לחלק בין מקצתה לכולה וכמ"ש הראש אפרים, ומש"ה מדמה לה רבינא לחבלה דשרצים וס"ל דגם הכא ע"כ באה רק ממכה שבפנים הריאה וממילא ע"כ דשני הקרומים לקו ושפיר פריך מה לי מקצתה מה לי כולה, שוב ראיתי שכ"כ בחדושי הרי"ם ז"ל:

ולפ"ז מתורץ מה שהקשה הרא"ש על הראב"ד ז"ל דס"ל דכל מראה פסולה הוא רק אם הוא בכל הריאה שהרי בריאה שהאדימה מסיק דל"ש בין כולה למקצתה וה"ה בכל המראות ואם כולה טרפה ה"ה מקצתה ע"ש. ולפ"ז א"ש לפמ"ש התב"ש דאה"נ דמש"ה מכשיר הראב"ד ז"ל מראה פסולה במקצתה כיון דאיירי שהמראה רק בקרום אחד וכמ"ש הט"ז ולפ"ז במראה אדומה שאינה ניכר בקרום התחתון ורק שנתאדם קרום העליון ושוב ממילא ידעינן שגם קרום התחתון לקה ושוב אין לחלק בין רובו למקצתו:

ולפ"ז יש לתרץ שהראב"ד ז"ל כתב בהשגות דבכל מקום שהזכירו פסול בריאה עד דהויא בכולה וכמו דאמר ריאה שיבשה מקצתה טרפה, משמע דבכ"מ מקצתה כשרה וכתב והרי אדומה שהיו מחולקין בה בפירוש ולבסוף הכשירוה כולה ע"כ, ותמה הלחם משנה שהרי אדרבה מכאן קשה להראב"ד ז"ל וכמו שהקשה הרא"ש ז"ל דאין נפ"מ בין כולה למקצתה. ומה שתירץ הלח"מ כתב בכנה"ג בהגהות הב"י (ס"ק י"ז) שזה אינו שהרי הראב"ד ז"ל כתב בתמים דעים (סי' י"א) וז"ל שהרי אמרו ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טרפה, ואע"ג דלא קיימא הא מילתא מגמר גמרינן מינה עכ"ל, הרי דגמר מהא דרבא חילק בין רובה למקצתה וקשה הרי במסקנא לא קיימא הכא, ולפ"ז א"ש דרק במסקנא דמכה באה מבפנים וע"כ דנלקו שני הקרומים אין חילוק בין כולה למקצתה, אבל בשאר פסולי הריאה דהוי רק בקרום אחד שפיר יש לחלק בין כולה למקצתה:

ולפ"ז יש לתרץ דבהא שהקשה התב"ש על הט"ז דאמאי חלקו התוס' אר"ת וראב"ד ז"ל דאין נפ"מ במראה שחורה בין מקצתה לכולה, והרי כיון דהוי הלקותא רק בעור אחד שפיר יש לחלק וכמ"ש הט"ז גבי ושט, והקשה הלב"ש דאמאי לא מקשה התב"ש מהא דרבינא פריך דאין נפ"מ בין מקצתה לכולה ע"ש ולפ"ז א"ש דבריאה שהאדימה ע"כ שהגיע הלקותא לשני הקרומים ולק"מ מכאן להט"ז:

והראש אפרים כתב לתרץ קו' הנ"ל שהרי מראה אדומה אינו ניכר בקרום התחתון וא"כ שפיר יש לחלק בין מקצתה לכולה, דיש לומר דהריאה אדומה טפי וניכר גם בתחתון. אך בישועות יעקב דחה זה שאין שום היכר בין מטבעה ובין מה שנהפך לאדמימות, וכתב לתרץ דבודאי דשאר המראות אם המראה פסולה רק בקרום אחד וקרום השני אין בו המראה, הרי חזינן דהיא בריא ולא שלט בו הלקותא, אמנם במראה אדומה כיון דאינה ניכר בקרום התחתון אם הוא מטבעו או דשלט בו הלקותא שפיר יש לומר כיון דלקה העליון שפיר יש לחוש שנלקה גם התחתון, ולפע"ד דלמ"ד דמקמינן אחזקת כשרות אע"ג דאיכא ריעותא מחיים שוב אין לחוש דנתקלקל גם הקרום השני וכשיטת הראש אפרים:

אך דהפרי חדש (סימן כ"ט) הקשה על שיטת התוס' דמקמינן אחזקת כשרות אע"ג דאיכא ריעותא מחיים מהא דאיתא באלו טרפות (דנ"א ע"א) ההיא אימרתא דהוו שדרן כרעיה בתרייתא, א"ר יימר האי שגרונא נקטיה, מתקיף לה רבינא ודלמא חוט השדרה איפסיק, והרי הכא דפסיקת חוט השדרה לא שכיח טפי משגרונא דע"ז לא פליג רבינא, ואעפ"כ פריך ליה דלהוי טרפה, וכתב דאה"נ דרבינא ס"ל דלא מקמינן אחזקת כשרות היכי דאיכא ריעותא מחיים, ולפ"ז שפיר פריך רבינא כיון דלא מקמינן אחזקה דאיכא ריעותא בקרום העליון ואמרינן דגם התחתון נלקה ושוב אין לחלק בין וכולה למקצתה, ורבינא לשיטתיה [וי"ל דהוא אותו רבינא דפריך לרבא, עי' סדר הדורות רבינא ורב חביבא ודוק]:

ולפמ"ש בכנה"ג (בהגהות ב"י סס"ק ל"ג) בשם דמש"א דריאה שהאדימה היינו דלקתה ונעשה שחורה דשחור אדום הוא ומש"ה לא קאמר אדומה אלא שהאדימה ע"ש, א"כ שפיר ניכר בקרום התחתון ולק"מ לפ"ז:

קשה לי מאי פריך רבינא לרבא אי לשאר שקצים ורמשים דמי דעורן רך וממהר להאדים אפילו כולה נמי כשרה, ואי לשמונה שרצים דמי שעורן עב וכל שהאדים בידוע שנקרע העור בפנים ונצרר הדם אפילו מקצתה נמי, והרי הראש אפרים בקוה"ר (לסי' ל"ה סי"ה) כתב בשם הדמש"א דקרום התחתון של הריאה עב וחזק יותר מקרום העליון ולכן כשנופחין הריאה ע"פ רוב נקרע הקרום העליון, ומש"ה קאמר הש"ס וסימנך כתונא דורדא דמנחא בה ריאה משום שהוא עב ככתונא, וכ"כ בחדושי טרפות להגאון ר' לייבוש חריף זצ"ל דמשמע כן בגמרא דקאמר פשיטא אי אינקב עילאה תתאה מגין אינקב עילאה תתאה מגין או לא מגין פליגי בה רב אחא ורבינא הרי דפשיטא ליה להש"ס דתתאה מגין יותר מעילאה ע"ש, ולפ"ז קשה הרי י"ל דקרום התחתון דהוא עב וחזק דמי לשמונה שרצים, וקרום העליון דהוא דק וחלוש דמי לשאר שקצים ורמשים דממהר להאדים ולפ"ז שפיר יש חילוק בין מקצתה לכולה וכמ"ש התב"ש והר"א הנ"ל דאם הלקותא רק בקרום אחד מקצתה כשר אבל בכולה טרפה דמקלקל גם הקרום השני וכמ"ש הט"ז גבי ושט, והכא הלקותא הוי רק בקרום התחתון דדמי לשמונה שרצים, והיה נראה מזה ראיה להפרי חדש דע"כ בעינן שיהיה המראה הפסולה בשני הקרומים והוא לכאורה קושיא גדולה: