פתח האוהל רי

האור זרוע, ולפ"ז בס"ת מבועה דיש לומר שהבועה ניקבה והוציאה ליחה וקלקול הבועה רגיל לגרום שיהיה סרכא, שפיר י"ל דהואיל ואשתני להיות בועה אשתני נמי שיהיה סרכא מחמתה, שהרי אם יתרת דשמאל היה רגיל להיות גורם קלקול בימין היה הר"י מודה שהיא טרפה מחמת תר"ל דהואיל ואשתני אשתני גם לקלקול שני:

ולפ"ז מ"ש האחרונים ז"ל דאין לאיסור תרתי לריעותא מקור בש"ס והשיגו על הב"ח ז"ל שכתב דלמדו זה מריש נדה דאמרינן התם כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי, דאין ענינו להכא להטריף שני ריעותות כשרות בריאה ע"ש. ולפ"ז י"ל דעכ"פ תר"ל דריעותא אחת גורמת לחברתה כגון ס"ת מבועה, שפיר י"ל דאיכא מקור בש"ס בכורות הנ"ל דהואיל ואשתני לקלקול אחד אשתני גם לקלקול השני הגורם זה לזה:

[ה] סעיף ג אם יש בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו אסורה, אפילו מלאות מים זכים. הרא"ש ז"ל (סי' כ"ו) כתב דהרשב"ם וריב"ן כתבו דלא מטרפינן בתרי בועי אלא מליין מוגלא ודקדקו מדנקט בועי משמע שמלאין מוגלא מלשון (שמות ט') פרח אבעבועות. ורבינו מאיר ז"ל הקשה על דבריהם הא דבעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחים א"ל כשרה ופריך ליה מהא דאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה, ומשני ליה ההיא בכוליא אתמר, ואמאי לא מוקי לה אף בריאה לענין תרי בועי דסמיכי להדדי אלא ודאי אין חילוק בריאה אף לענין תרי בועי בין מים זכים ובין מוגלא:

ולפע"ד היה נראה דאפשר לתרץ לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דשתי בועות דסמוכות להדדי טרפה שהדבר קרוב הרבה שיש נקב ביניהן ואין להם דרך בדיקה, וכתב הלב"ש (ס"ק י"ז) דמלשון הרמב"ם ז"ל משמע דהוי רק ספק טרפה, ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל דאין להם דרך בדיקה משום דמפרש לישנא דרבא דקאמר הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא, ולא אמר סתם טרפה, משום דסתם טרפה משמע ודאי טרפה והכא רק לא מהני בדיקה דשמא נסתם והוי רק ספק טרפה עי"ש. ולפ"ז א"ש דלא משני דהא דאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה איירי בתרי בועי דסמיכי, דא"כ לא הו"ל למימר דטרפה דמשמע ודאי טרפה, אח"ז ראיתי שכתב כן בספר ערוגות הבושם:

אך רבינו מאיר דהקשה כנ"ל ע"כ דס"ל דהוי ודאי טרפה וכמו דס"ל לרוב הפוסקים ז"ל וכמ"ש הלב"ש, והא דקאמר רבא לישנא דלית להו בדיקותא היינו כמ"ש הר"ן ז"ל גבי הא דאמר רבא גבי הני תרתי אוני דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא דאי הוי אמר טרפה הוי משמע דאיסור הסירכות מחמת עצמן הוא, והא ליתא או מחמת שיש בה נקב עכשיו או מחמת שסופו לינקב מש"ה נקט לישנא דלית להו בדיקותא ע"ש. וה"ה הכא תרי בועי דסמיכי טרפה רק או משום דמעידים על נקב כשיטת רש"י ורמב"ם ז"ל או משום דסופן לינקב לשיטת רשב"א ור"ן ז"ל, ומ"מ שפיר הקשה רבינו מאיר ז"ל דהיה אפשר לומר דהא דאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה איירי בתרי בועי דסמיכי דהא מצינו לישנא דטרפה גם היכי דאינו טרפה מחמת עצמו, וכמו דאמר רבא חסר או יתיר טרפה אע"ג דטרפה רק משום סופו לינקב וכן דמיא לאופתא ומראות פסולות דטרפה רק משום סופן לינקב וכן צמקה דלרשב"א ז"ל טרפה רק משום סוף הלב לינקב וכן הרבה טרפות, [ועי' לעיל סק"א מה שכתבתי לתרץ קו' הר"מ ז"ל:

[ו] סעיף ד אבעבוע שנמצא בשיפולי הריאה נוהגין לאסור אם אין בשר כל שהוא מקיף בכל צד. וכתב הש"ך בשם הפוסקים ז"ל הטעם משום דמתחזיא כתרתי בועי דסמיכי. אך בתוס' הקשו על זה שהרי מכשרינן חדא בועי דמחחזיא כתרתי אי שפכן להדדי הרי דלא חיישינן למראית עין ובמחזיק בדק סי"ח הקשה והרי בועי בשפולי איירי דשפכי להדדי הרי חזינן דחדא הוא ואינה דומה לתרי בועי, ותירץ דאתא לאכשורי אף בלא בדיקה ושוב אתא לאכשורי בתרי בועי ע"ש, וזה דוחק. ולולי דבריהם ז"ל היה נראה לפע"ד לתרץ לפמ"ש הראב"ן ז"ל (סי' רל"ח) הובא בלב"ש (ס"ק פ"ח) וז"ל ותרתי בועי דסמיכי להדדי ולית כלל מן הריאה בינייהו טרפה, דהכי קים להו דכל בועה שאין ריאה מקיפה טרפה, ובמקום שנסמכה לה בועה אחרת וליכא ריאה בהיקפה, האחת הוי בועה והשנית קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום, ועל דבר זה אוסרין חכמי מגנצא בועה בשפולי ריאה כי אומרים אין ריאה בשיפוליה, וחכמי וורמשא היו אומרים מוקפת היא עכ"ל. וכתב הלב"ש לפרש דר"ל דלא קים לחז"ל אלא שאין דרך בועה להעלות בלי נקב אא"כ יקיפה בשר הריאה במקום שעומדת הבועא, אבל בועא העומדת בשיפולי מוקפת היא מבשר הריאה במקום שיש בשר, ומה שאינה מוקפת מצדה השני אין קפידא כי שם כבר כלה בשר הריאה. ולפ"ז י"ל דבאמת קיי"ל כחכמי וורמשא דבועי בשיפולי לא חשיבא אינה מוקפת בשר הריאה כיון ששם כבר כלה בשר הריאה ומ"מ לאו כ"ע דינא גמירי ולא ידעי לחלק בהכי וזה שכתבו הפוסקים דמתחזיא כתרי בועי דסמיכי ר"ל כמו דתרי בועי דסמיכי אינה מוקפת בשר הריאה ה"נ בועא בשיפולי אינה מוקפת, ואם יכשיר בועא בשיפולי יבוא להכשיר תרי בועי דסמיכי:

ולפ"ז מתורץ קו' התוס' דחדא ומתחזיא כתרתי שפיר מכשרינן ולא חיישינן למראית עין כיון דלא מכשרינן רק אחר הבדיקה דשפכי להדדי, הרי חזינן דלאו תרתי בועי הוא, משא"כ אם נכשיר בועה בשיפולי אפילו אם נבדוק ונחזי דחדא בועא היא, מ"מ הרי אכתי אינה מוקפת בשר הריאה ויבוא להכשיר גם שני בועי דסמיכי כיון דלא חיישינן להא דאינה מוקפת בשר הריאה, ושפיר כתבו הפוסקים דבועי בשיפולי אסורה משום דמתחזיא כתרי בועי דסמיכי כלומר שג"כ אינה מוקפת בשר הריאה:

סימן לח [א] סעיף א ריאה שנמצא בה אפילו כל שהוא שחור כדיו, או שהוא דומה למראה הבשר, או שהיא ירוקה אמרילו בלע"ז (ובלשון אשכנז קורין גע"ל) בין שהיא כמראה חלמון ביצה בין שהיא כמראה כרכום בין שהיא כמראה כשותא טרפה:

הנה דעת הט"ז לקמן (בסק"ד) דמראה פסולה טרפה אף אם היא רק בקרום אחד, והפר"ח (סקי"ג) חולק וס"ל דבעינן דוקא שיכנוס המראה בשני הקרומים, והביא ראיה שהרי ר"ת והראב"ד ז"ל ס"ל שאין שינוי מראה פוסל אא"כ היא ברובה של ריאה הרי דמראה פסולה קיל מנקב ובנקב עד שתינקב ב' הקרומים ואע"ג דרוב הפוסקים חולקין וס"ל דהוי כניקבה, אבל לא גרע מניקבה שיהיה פוסל אפילו בקרום אחד, והתב"ש (סקי"ט) כתב דיש לסתור ראיות הפר"ח דדלמא אדרבה מדס"ל דמראות הפוסלות דאיירי בהו בגמרא היינו בקרום העליון לבד או בצד העליון לבד, ולהכי ס"ל דבעינן שתתפשט ברוב הריאה, דכל שנתקלקל העליון כ"כ סוף שתרד המכה גם להשני, ואלו בניקבה קיל ממנה דאפילו איגלד עליון כולה כשרה, אבל היכי דיש מראה רק במיעוט עליון לא חיישינן לתחתון, אך הקשה דא"כ אמאי חלקו התוס' אר"ת וראב"ד ז"ל (בדמ"ו ע"ב) ד"ה אוכמי דמה לי רובה מה לי מקצתה כל היכי דניקב טרפה, הא איכא לאפלוגי בינייהו טובא בין רובה למקצתה אי איירי בחד קרום, וכמ"ש הס"ז גופי' (סי' ל"ג סק"ט) דמש"ה בושט אם שניהם אדומים או לבנים