פתח האוהל כא

איסור טומאה בבהמ"ד לדעת הר"ש והוא מוכרח מהברייתא הנזכרת, אמנם עוד לא נתקררה דעתי להורות לעשות מעשה על פיו מזה הצד, ובפרט במלכות הזה שפוסקים ע"פ הרמב"ם ז"ל, וכפי מה שנראה ממ"ש ז"ל בהלכותיו רפ"ז, ובפירוש המשנה דפ"ג מ"ו ודפ"ז מ"ג המת בבית כו' נראה שלדעתו ז"ל כשדלתות הבית נעולים דין אותו הבית כדין בית סתום לטמא סביביו כדין קבר סתום, וצריך לומר לדעתו ז"ל שדחה הברייתא הנזכרת מכח המשנה, דלדעתיה ב' הנושאים שוים, וכיון דבמשנה לא הוזכרו פצימין, אדרבה שנינו היה סתום ונמלך לפתחו כו' בה"א כשיתחיל כו', דמשמע לכאורה דבסתימה תליא מלתא, אין לחוש לברייתא, או שנאמר שלא היה גורס בברייתא הנזכרת כגירסת הספרים שלנו, אלא קבר שפתחו סתום מטמא כל סביביו, בית שפתחו סתום מטמא כל סביביו, וכן משמע מלשונו מפירוש המשנה שכתב וז"ל כאשר היו הפתחים כולם נעולים יהיה הבית כולו כקבר ולזה יטמא כל מה שנגע בו וזה לשונם בית סתום מטמא כל סביביו ע"כ, וכן כתב בעל הסמ"ג וז"ל בפ"ז שנינו ומביאה בפ"ק דביצה ובפרק הדר, המת בבית ולו פתחים הרבה בזמן שכולם נעולים כולם טמאים, וכן תניא בב"ב בית סתים מטמא כל סביביו ע"כ, הרי נראה שלא היה גורס הרמב"ם ז"ל פרץ את פצימיו, אלא שקשה לי שהראב"ד ז"ל בודאי היה גורס אותו, כאשר כתב בסוף השגה ד', ולא השיגו בכאן, מ"מ נראה מבואר בלשון הרמב"ם שכשדלתות הבית נעולים מטמא סביביו כדין קבר סתום עכ"ל הרלב"ח. ובהג"ה שם כתב וז"ל לשון הרמב"ם ז"ל מוגה ברפ"ז בית סתום שהמת בתוכו, או שהיה לו פתח ופרץ את פצימיו וסתמו מטמא מכל סביביו וכו', עד נפתח בו פתח ואפילו סתמו אם לא פרץ את פצימיו הנוגע בו מאחוריו וכו' עכ"ל ההג"ה:

ובשו"ת דבר שמואל אבוהב ז"ל (בסי' ר"ז), בתשובה להגאון ר' משה זכות ז"ל כתב וז"ל, אילו נזדמנה למעכ"ת גירסת הרמב"ם ז"ל ברפ"ז מה' טו"מ כפי מה שהובאה בדפוס בספר מגדל עוז, והיא היא בודאי הגירסא שהיה למהרלב"ח ז"ל, לא היה מקשה לדבריו, שבאותה גירסא לא הוזכר דין פריצת פצימין כלל, ואלו נזדמנה לפני מהרי"ק ז"ל תשובת מוהרלנ"ח הנזכר (סי' קמ"ב), לא היה מגיה בספרו של הרמב"ם ז"ל הגירסא המוגה ממנו כאשר עיני מעכ"ת תחזינה מישרים, וכוונת המדפיס שם, בצד תשובתו של הרלב"ח הגהה של הרמב"ם לא ידענא מאי אדון בה, אם היא להקשות להרלנ"ח או למהרי"ק ז"ל המגיה, ועל הוראת מקום שיצא ממנו להרמב"ם ז"ל דין סוף טומאה לצאת, לע"ד הוא המקום עצמו שלמד ממנו דין זה רבו הרי"ף ז"ל בה' קטנות הלכות טומאה, ממשנה ד' פי"ד דאהלות, זיז שהוא סובב את הבית ואוכל בפתח ג' אצבעות וכו', וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה וכו', ושם תמה הרא"ש ז"ל למה לא הביא ראיה ממשניות הקודמת, ובפרט מההיא דפ"ז דאהלות המת בבית ובו פתחים הרבה וכו', שגם זה מתורץ מתוך פלפולו של הרלב"ח הנזכר, בדיוק לשון הרמב"ם וטעמו שכתב מפורש על המשנה ההיא שאותו הבית סתום מטמא כל סביביו משום קבר סתום, ולא משום סוף טומאה לצאת, ובאותה דזיז וחצר שהיא מוקפת תחת המשקוף כולו וכו' ע"כ, באופן שגם מכאן ראיה להרלנ"ח ז"ל, כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל נראה שנתכוונו לדעת אחת לומר דההיא מתניתין דפ"ז דאהלות טעמא משום קבר סתום עכ"ל, וכ"כ (בסי' ר"ט) ע"ש. והרב החת"ס ז"ל בחדושיו לסוגיא דקולית המת והרב התפ"י ז"ל בפ"ג מ"ו בבועז שם, לא ראו דברי הגאונים ז"ל הנ"ל]:

הרי כתב הרלב"ח ז"ל דהרמב"ם ז"ל או דדחה הברייתא דבעי דוקא פרץ את פצימיו מהלכה, כיון דממשנה דהמת בבית מוכרח דלא בעי פרץ את פצימיו, או דלא היה גורס בברייתא פרץ את פצימיו ורק דבית סתום מטמא סביביו. והדבר שמואל כתב דזה ג"כ דעת הרי"ף ז"ל, ומש"ה לא הביא ראיה להדין סט"ל ממשנה דהמת בבית וכמו שהקשה הרא"ש ז"ל, וכן הקשה הריב"ש ז"ל (סי' שצ"ד) דס"ל דכל הפתחים טמאים לאו מדין סט"ל רק מטעם דהוא קבר סתום:

וקשה לי שהרי בשבת (דקמ"ו ע"ב) בהא דתניא ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה קאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לשמר, אבל לחזק אסור, היכי דמי לשמר היכי דמי לחזק אמר רב חסדא למעלה מן היין זהו לשמר למטה מן היין זהו לחזק, רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים, א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך [דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא. רש"י] בית סתום יש לו ארבע אמות פרץ את פצימיו אין לו ארבע אמות, בית סתום אינו מטמא כל סביביו, פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו ע"כ, ואי נאמר דהרמב"ם ז"ל דחה הברייתא מהלכה כיון דבמשנה מוכרח דלא בעינן פרץ את פצימיו, א"כ מאי ראיה הביא אביי לרבא מהאי ברייתא דבעינן דוקא סתימה מעלייתא, הרי המשנה חולק וס"ל דלא בעינן סתימה מעלייתא, וגם לפמ"ש הרלב"ח ז"ל דהרמב"ם ז"ל היה גורס רק בית סתום מטמא כל סביביו, ע"כ צ"ל דהכא אביי הביא ראיה רק מהא דבית סתום יש לו ד' אמות פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות, ומוכרח מזה דבעינן סתימה מעלייתא, אדרבה הרי מסיפא דקתני בית סתום מטמא כל סביביו הרי מוכרח דלא בעינן סתימה מעלייתא, ואמאי ראית לדמות איסור שבת לדיני ממונות דיש לו ד' אמות, ולא לדיני טומאה דלא בעי פרץ פצימיו, והרלב"ח ז"ל הוזכר בדבריו הגמרא דשבת פרק חבית ע"ש [ועיין לקמן מה שכתבתי קצת ישוב לזה]:

ובט"ז (סי' שע"א סק"י) הביא בשם הדרישה וז"ל וגדולה מזאת עשיתי במת עמי ביום השבת וצויתי להוציאו להניחו במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד חוץ ולא היה גג על גבי פתח המרתף, והכהנים נשארו בבית, אלא שיש להקשות אהנחת מת במרתף ודלת המרתף סגורה בפתח המרתף, הא בעינן שיהיה ביציאת הקבר פותח טפח וכמ"ש (בסי' שע"ב) דהאידנא דכולו סתום אפילו יש בו אויר טפח כל שכנגדו טמא, וה"נ אף שבמרתף הוא חלל גדול סביב המת מ"מ ליכא ביציאת הפתח דהמרתף פותח טפח כל זמן שהוא סגור והכהנים בבית ע"ג המרתף עכ"ל:

ובחדושי הגרשוני ובתפארת למשה שם, התפלאו על הדרישה דמה בכך דהדלת מהמרתף סגור מ"מ כיון דלא פרץ את פצימיו לא הוי כקבר סתום וכמ"ש בב"ב (דף י"ב) ובתוס' שם (ד"ק ע"ב), והקשו על הט"ז שלא הושג עליו בזה ע"ש, ובחדושי רבינו רע"א ז"ל שם:

ולפע"ד דדעת הדרישה ז"ל היה לחוש לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל, דאף דלא פרץ את פצימיו ג"כ הו"ל כבית סתום ומטמא כל סביביו, וכן על הגג, וגם הרלב"ח ז"ל לא רצה להקל הלכה למעשה נגד הרמב"ם ז"ל, ומה שהביאו ראיה מתוס' דב"ב ד"ק שיטת הריב"ם ז"ל שם, דודאי שכן היא שיטת הריב"ם ז"ל אבל הדרישה חשש לדעת הרמב"ם ז"ל, והרמ"א ז"ל שם כתב בשם תשובת הרשב"א ז"ל (סי' קל"ו) דמותר לכהן לעמוד אצל בית שיש בו מת ומותר ליגע בכתליו, וכתב שם הש"ך סקי"ט בשם הב"ח ז"ל דאין חילוק בין בית פתוח לסתום ע"ש. אמת שכן הוא דעת הרשב"א ז"ל שם בהדיא דבעינן דוקא פרץ את פצימיו אבל אין כן דעת הרמב"ם ז"ל, וכן הוא שיטת הריטב"א ז"ל בסוכה (ד"ד ע"א וד' כ"ב ע"א) עש"ה ומש"ל בס"ד:

והנה עוד כתב הדרישה שם ומיהו אם בדלת הפתח