פתח האוהל כ

כל סביביו, וכאשר נפתח אחד מן הפתחים או חשב להוציא את המת מפתח ידוע ואע"פ שלא נפתח עדיין, או שהיה בכלל הפתחים פתח בנוי יכול להוציא בו את המת לאברים אע"פ שהוא אסור [עי' עירובין ד"ל ע"א] הנה הציל על כל הפתחים כולן, וכאשר היה בהן פתח נעול, הנה אשר ישב תחת המשקוף היוצא על זה הפתח לא יטמא, וזהו הענין היות הפתח כבר הציל מן הטומאה כמו שכבר ביארנו בפ"ג, וסבת זה היות הבית יוצא מדין קבר ונשאר בית, ואינו מטמא כל סביביו, והבן זה מאד עכ"ל:

ובחבורו (פ"ז ה"ב) כתב וז"ל המת בתוך הבית ובו פתחים הרבה בזמן שכולם נעולים כולם טמאים, והיושב בצד כל פתח מהם תחת התקרה היוצא על הפתח נטמא, נפתח אחד מהן או שחשב להוציא באחד מהן, ואע"פ שחשב אחר שמת המת ואפילו חשב להוציא בחלון שהוא דע"ד, הציל על הפתחים כולן ואין טמא אלא כנגד הפתח שנפתח או שחשב עליו, והשאר טהורין מפני שהן נעולין, והרי אין הבית כקבר סתום עכ"ל. והכ"מ שם אחר שהביא הפירוש המשניות הנ"ל כתב, והר"ש והרא"ש פירשו דטעמא דכולן טמאים משום דסוף טומאה לצאת בחד מינייהו ולא ידענא בהי מינייהו הילכך חשיבי כולהו כפתוחים עכ"ל:

ובקרית ספר שם כתב וז"ל, בית סתום שהמת בתוכו מטמא מכל סביביו דהוי כקבר סתום וכדתנן בפ"ז דאהלות וכדתניא בפ"ק דב"ב (דף י"ב) בית סתום מטמא כל סביביו, והיינו משום דהוי כקבר סתום דמטמא מכל צדדיו וכדתניא בספרי [הובא בתוס' ב"ב הנ"ל] כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואין מטמא מן הצדדים כשהוא פתוח, מכאן אתה דן לקבר, מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדים כשהוא פתוח, קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדים כשהוא פתוח, משמע דכשהאהל סתום מטמא במגע מכל סביביו, והכא לא ילפינן אלא באהל שמקבל טומאה אבל בבית שאינו מקבל טומאה איכא לספוקי אי טומאת סביביו כשהוא סתום אי הוי דאורייתא או דרבנן עכ"ל:

. והנה התוס' בב"ב (ד"ק ע"ב) ד"ה ורומן כתבו בהדיא בשם ריב"ם ז"ל דבית סתום פרץ את פצימיו מטמא במגע מן התורה הנוגע מכל סביביו ע"ש, ורק דהתוס' ס"ל דבעינן פרץ את פצימיו אבל עכ"פ מבואר דאע"ג דהבית אינו מקבל טומאה מ"מ הו"ל דין קבר סתום מה"ת, וכן מוכח ברש"י ותוס' שם די"ב ודוק. וכן נראה ראיה לפע"ד דהכי ס"ל להרמב"ם ז"ל, דבסופי"ב דאהלות במשנה כזית מן המת מודבק לאסקופה כו', היה נתון בתוך הבית הנוגע במשקוף טמא, הנוגע באסקופה ר"א מטמא רי"א מטפח ולמטן טהור, מטפח ולמעלן טמא ע"כ, וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ וז"ל כבר קדם במקומות מזו המסכת, שהטומאה כאשר היתה גבוהה מן הארץ הנה היא כקבר סתום ומטמא כל סביביו, והבית כולו טמא להיות מאהלת עכ"ל, ובפ"א מהלכות טו"מ הי"א כתב הרמב"ם ז"ל נגע באסקופה מטפח ולמטה קרוב לארץ טהור, מטפח ולמעלה טמא. ויראה לי שדבר זה מדבריהם עכ"ל, וכתב הכ"מ וז"ל ומ"ש נגע באסקופה גם זה שם במשנה וכר' יהושע, ונראה מדברי רבינו שם, דטעמא משום דכשטומאה בבית היה הבית כקבר סתום ומטמא כל סביביו הלכך הנוגע באסקופה מטפח ולמעלה טמא כנוגע בכותל מכותלי הבית, מטפח ולמטה טהור כנוגע בקרקע עולם כו' עש"ה, הרי דוקא הנוגע באסקופה טהור מה"ת דאסקופה אינו שייך לבית, ומש"ה בכזית מן המת מודבק לאסקופה מטהר ר"י את הבית, אבל הנוגע בכתלים טמא מה"ת, הואיל והבית כקבר סתום, ועי' ספרי חקת דילפינן קבר פתוח מבית פתוח:

והנה הר"ש ז"ל שם במשנה דהמת בבית כו', כתב יש מפרש דאיירי לטמא כל סביביו כקבר סתום, ולא יתכן כלל אלא דפרץ פצימיו עכ"ל, והיא קושיא גדולה על הרמב"ם ז"ל, שהרי בהדיא תניא בב"ב (די"ב) בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, והכי פסק הרמב"ם ז"ל שם רפ"ז וז"ל, בית סתום שהמת בתוכו או שהיה לו פתח ופרץ את פצימיו וסתמו מטמא מכל סביביו, והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא ז' מפני שהוא כקבר סתום, נפתח בו פתח אפילו סתמו, אם לא פרץ פצימיו הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור ואין טמא אלא כנגד הפתח עכ"ל. והכ"מ שם כתב או פרץ את פצימיו, כך היא הגירסא הנכונה בדברי רבינו וכך מצאתיה בספר מוגה עכ"ל. וא"כ איך סתר הרמב"ם ז"ל תיכף ההלכה שאחריה לומר דהמת בבית טמא מפני שהוא כקבר סתום [ועיין מ"ש בזה לקמן כלל ז' סימן ב' וג'] אמנם הרלב"ח ז"ל (בסי' קמ"ב) כתב וז"ל שאלה, בית המדרש של ארם צובה הסמוך לבית הכנסת הוא עומד בין צפון לדרום, פתחו בצפון, והוא סמוך לבהכ"נ הי"ג מצד דרום ולרוח מזרח יש מתים קבורים בבית בפני עצמו ויש לו פתח פתוח שנכנסים ויוצאים בו, ולרוח מערב ג"כ יש צדיקים קבורים בבית בפ"ע ופתחו לו חלון דע"ד, ואלו הקברות ובהמ"ד כולו גג אחד, אבל יש בין הקברות ובית בהמ"ד קיר בנוי מתהום הקרקע עד הגג וקורין בבהמ"ד, ויש מי שמערער לומר שאסור לכהנים ליכנס בבהמ"ד משום איסור טומאה וגם שאסיר לכל לקרות שם משום לועג לרש, האם יש ממש בדברי המערער, או לא. [ואחרי שכתב שם שלשה אופנים שהטומאה תעבור ממקום שהיא בו, לבית אחר כתב וז"ל] האופן הג' הוא בית סתום שהמת בתוכו כל סביביו מאחוריו דוקא טמא לטמא הנוגע בו, אבל אינו טמא חוץ ממנו כלל, ולדעת רש"י בב"ב פ"ק ובשבת פרק חבית ד' אמות סביביו טמא ג"כ כמו בקבר סתום ועמו הסכימו התוס' בסו"ד שם. ונראה שכל זה הוא דוקא שהבית סתום הוא בשדה, אבל אם יש בית סמוך לכותל הבית הסתום כל הבית טמא, [אח"כ כתב] יש לספק ולומר דאסור לכהניס לכנוס בבהמ"ד, דשמא יהיה דלת פתת הבית, שבו הקברים, נעול וחזר דינו כדין בית סתום, ואף שלדעת הרמב"ם ז"ל אין איסור כ"א בנגיעה בכותל, לא שום מקום חוץ מהכותל, עם כל זה מתורת חומרא להרחיקה מאיסור איננו דבר רחוק לגזור על הכהנים שלא יכנסו בבהמ"ד כדי שלא יגעו בכותל, ובפרט שכניסתם שם הוא דבר תמידי להם, ולדעת רש"י הדבר ברור שאסור להם הכניסה בארבע אמות סמוך לכותל מעיקר הדין כאשר כתבתי למעלה, ומלבד זה כבר כתבתי שכפי הנראה מחלוקתם דוקא היא כשהבית הסתום הוא בשדה, אבל כשיש בית סמוך לבית הסתום שבו המת נראה דאותו הבית הסמוך הוא טמא אפילו לדעת הרמב"ם כאשר נתבאר, וא"כ מזה הצד נראה דאסור לכהנים ליכנס בבהמ"ד:

עם כל זה נראה לי שהוא מותר, ואין כאן איסור כלל, אע"פ שהדלת מהבית הנזכר יהיה נעול, דהא ברייתא שלמה תני בב"ב פ"ק ובשבת פ' חבית, קבר שפתחו סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו וסתמו מטמא כל סביביו [המהרש"ל ומהר"ם ז"ל מחקו זה אך הרי הרלב"ח והרשב"א בתשובה (סי' קל"ו) קיימו גירסא זו וכן היא בתוספתא דאהלות סופט"ז ועש"ה] בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו ע"כ, הרי ברייתא שלמה דלא יקרא בית סתום לטמא כקבר סתום ואע"פ שדלת הבית יהיה נעול כ"ז שלא פרץ את פצימיו, ולפ"ז מתניתין דתנן בפ"ז דאהלות ומייתי לה בביצה פ"ק המת בבית כו' דוקא לענין הכלים המונחים בחלל הפתחים נשנית וכן פרש"י ז"ל, לא לענין שיהיה דין הבית, כבית סתום לטמא הנוגע בו מאחוריו וכ"כ הר"ש ז"ל שם כו', הרי מבואר שאע"פ שדלת פתח הבית הקברות נעול שאין