פתח האוהל רו

העליון דהא בניקב קרום העליון לחוד ג"כ טרפה, כיון דניקב קרום התחתון כנגדו דהבועא הוי רק קרום מחמת מכה. שוב ראיתי שהקדימני בזה בספר ערוגות הבושם, [ומה שהקשה על הא שכתבו דבבועא הוי ניקב קרום התחתון עי' במקדש מעט (סי' ל"ו סק"ד) שמתרץ זה]:

ולפ"ז יש לתרץ בהא דקאמר רבא (דמ"ז ע"א) הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא. כתב הרא"ש ז"ל (סי' כ"ו) דהרשב"ם והריב"ם ז"ל ס"ל דרק במליא מוגלא טרפה אבל תרי בועי דסמיכי במים זכים כשרה. ורבינו מאיר ז"ל הקשה על דבריהם דא"כ הא דקאמר בגמרא (דמ"ח ע"א) בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחים מהו א"ל כשרה א"ל אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנזין בדבר דא"ר מתנא מליא מוגלא רפה מים זכים כשרה א"ל ההיא בכוליא אתמר ע"כ. ואמאי לא משני ליה ההיא בתרי בועי דסמיכי להדדי אתמר דבמוגלא טרפה ובמים זכים כשרה ע"כ דגם במים זכים טרפה ע"ש:

אך דהנה הפר"ח עמד דאיך אפשר להכשיר בועי דסמיכי במים זכים לשיטת הר"ן והרשב"א ז"ל דטרפה משום דדוחקות זו את זו וסופו של קרום ליפסק א"כ מה לי מוגלא מה לי מים זכים, ורק לשיטת רש"י ז"ל דתרי בועי דסמיכי טרפה משום דמעיד שהיה נקב בריאה והעלה הבועות סביביה י"ל דמים זכים אינו מעיד על נקב עי"ש. אמנם לפעד"נ דהנה הפר"ח הקשה על הא דמכשירין תרי טנרי דסמיכי להדדי והרי כל טנרא היה מקודם בועא וכמ"ש רש"י ז"ל טנרי צמחים גדולים והוקשו כסלע וכיון דכבר היה טרפה בשעה שהיה תרי ביעי דסמיכי להדדי איך חוזרין להכשירן בשעה שנעשו טנרי, וכתב הפרי מגדים (במ"ז סק"ד) דלרשב"א ור"ן ז"ל תרי בועי דסמיכי לאו ודאי סופן לינקב ורק ספק הוא שמא יונקבו להדדי ומש"ה כשנעשו טנרא סימן הוא דהדרא בריא ע"ש. וקשה לכאורה כיון דלא הוי רק ספק שמא ינקבו אמאי טרפה נימא ס"ס שמא לא ינוקבו ושמא ינקב רק קרום העליון וכמו בסרכא תלויה שכתב הרשב"א ז"ל דאמרינן ס"ס שמא ניקב רק קרום העליון. אך דא"ש לפי הנ"ל דבכל בועא ניקב קרום התחתון וא"כ אין כאן ס"ס דאף אם ינקב רק קרום העליון ג"כ יהיה טרפה דהו"ל ניקבו זה כנגד זה וכמו בסרכא תלויה מבועא. והנה בדעת קדושים (סי' ל"ו ריש סק"ד) כתב דבבועא של מים זכים י"ל דאין עור פנימי מירקב רק גדל כיס לבן נוסף, ורק בסוף דבריו נראה דחזר בו שכתב להשיג על הלב"ש שהכשיר נגלד קרום העליון על בועא במים זכים ע"ש במקדש מעט. אמנם להלב"ש צ"ל דבמים זכים לא ניקב קרום התחתון, ובאמת שכן משמע בהדיא בכנה"ג (בהגהות הטור ס"ק כ"ח) שכתב שמעתי על בועא במים זכים יש לה קרום בפ"ע ואין הרוח יוצא ממנה אפילו כשמנקבין הבועות והקרום בפנים לבן עכ"ל (ועי' בר"א סי' ל"ו ס"ק י"ז) וזה דלא כמ"ש הט"ז לקמן סק"ח וש"ך (סי' ל"ו סק"ג). ולפ"ז מתורץ קו' הפר"ח דשפיר י"ל לר"ן ורשב"א ז"ל תרי בועי דסמיכי במים זכים כשרה ולא אמרינן הרי סופו שינקבו להדדי, דבמים זכים שוב י"ל ס"ס ספק שמא לא ינקבו וספק שמא ינקב רק קרום העליון כיון דבמים זכים לא ניקב קרום התחתון:

ולפ"ז מתורץ קו' רבינו מאיר ז"ל דאמאי לא קאמר שמואל דהא דקאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה היינו בתרי בועי דסמיכי להדדי לשיטת הרשב"ם והריב"ם ז"ל. ולפ"ז א"ש דשמואל לשיטתיה דס"ל דניקב קרום העליון לחוד טרפה כנ"ל א"כ בודאי אף במים זכים טרפה, דאי"ל ס"ס שמא ינקב רק קרום העליון, אבל לדידן דקיי"ל דכשר בניקב קרום העליון שפיר ס"ל לרשב"ם וריב"ם ז"ל דבועי דסמיכי כשרה במים זכים משום ס"ס, וסבירא להו כטעם הר"ן והרשב"א ז"ל וא"ש:

ולפ"ז אפשר דיש לומר הא דאמר רבה בר בר חנה אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנזין בדבר דאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה, והוא דרבה בר בר חנה קאמר דצמחים כשרה ולא קשה לדידיה מהא דרב מתנא דהיה ס"ל דאינו טרפה רק שניקבו שני הקרומים וממילא ביעי דסמוכי במים זכים כשרה ויש לפרש דברי רב מתנא בביעי דסמיכי, ורק שהתלמידים מזדנזין בדבר דס"ל כרב ושמואל ורב אסי דניקב קרום העליון לחוד טרפה, ומש"ה רבה ב"ב חנה שאל בזה את שמואל לשיטתיה ושני ליה דההיא בכוליא אתמר אבל בריאה העלתה צמחים כשרה וא"ש:

[ב] שם ואם נמצאת בהם ליחה סרוחה או מים סרוחים או עכורים הרי זה טרפה, הגה ורבים מכשירים אפילו בעכורים וסרוחין, וכן המנהג להכשיר בועות בכל ענין אם אינן סמוכות ע"כ:

שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל להטריף בריאה עכורים או סרוחין דגרסי לקמן (דנ"ה ע"ב) בהא דאמרי במערבא כל הפוסל בריאה כשר בכוליא, שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא וכ"ש היכא דכשר בריאה כשר בכוליא, מתקיף לה ר' תנחומא וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא, והרי מים זכים דכשרים הכא והכא, אלא אמר ר' אשי טרפות קא מדמית להדדי כו', ומים זכים דכשרים הכא והכא לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה, וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סריח אבל סריח טרפה ע"כ. והפוסקים חלקו ע"ז דדוקא בכוליא טרפה סריחי או עכירי אבל לא בריאה שהרי איתא בגמרא דחזנהו דקיימי כנדי כנדי טינרי טינרי ולא א"ל ולא מידי ולא מפלגינן כלל בין אסרח ללא אסרח, והרא"ש ז"ל (בסי' מ"ה) כתב ג"כ כיון דבריאה מוגלא כשרה וסתם מוגלא היא ליחה סרוכה או עכירי ולא עדיפי ממים זכים סריחי ועכירי (עי' כל זה בטור כאן וסימן ל"ו), ובב"ח שם כתב בשם הרשב"א ז"ל לתרץ דמים עכורים וסרוחים גרע ממליא מוגלא דהדרא בריא. אך דהרמב"ם ז"ל כתב דגם במוגלא אי סריח טרפה ע"כ, ומשמע מדברי הב"ח דלהרשב"א דוקא מים סרוחים טרפה ולא מוגלא סרוחה, ובכנה"ג שם (בהגהות ב"י ס"ק נ"ח) השיג על הב"ח, וכתב דגם דעת הרשב"א ז"ל דמוגלא סרוחה טרפה כהרמב"ם ז"ל ורק דהרשב"א קאמר במוגלא דלא סריח דעדיף ממים סרוחים משום דהדרא בריא, ובפרי מגדים (במ"ז וש"ד סק"א) הביא דברי הב"ח ז"ל וכתב דהרשב"א ז"ל משמע דסובר מוגלא סרוחה כשרה עש"ה:

וראיתי בשו"ת הר"י מיגא"ש ז"ל בסי' ל"ד כתב וז"ל. וששאלתם מיגלא דאשתכח בריאה ואסרח מי טרפינן לה לבהמה או לא. הכי חזינן כיון דאמר רבנן מוגלא בריאה כשרה, בין אסרח בין לא אסרח כשרה, דכי פלוג רבנן במים זכים הוא דפלוג, אבל במוגלא לא פלוג, תדע דהא מים כי אסרח טרפה מוגלא כדקיימי קיימי ואע"ג דאסרח כשרה ולית לן לדמויי מילתא דמוגלא למילתא דמים זכים בלי ראיה, דהא אמרינן אין אומרים בטרפות זו דומה לזו. ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה עכ"ל ז"ל עכ"ל. ושם בלוח הסמנים כתב דצ"ל תדע דהא מים כי עכירי דדמו למוגלא טרפה ומוגלא גופיה כשרה, ה"נ אע"ג דמים זכים כי אסרח טרפה מוגלא כדקיימי קיימי ואע"ג דאסרח כשרה עכ"ל, ובברכי יוסף כאן רמז על תשובה זו:

והנה י"ל דגם דעת רבו הרי"ף ז"ל דרק מים סרוחים טרפה ולא מוגלא סרוחה, והא שכתב וריאה שהעלתה צמחין כשרה ואע"ג דמלאין מוגלא או מים זכים,