פתח האוהל רה

העלתה צמחין חוששין לה היינו בסרוכה לדופן דמוכחא מלתא שהסירכא מחמת נקב, אבל הכא איירי בהעלתה צמחים לחוד, וכן הוא שיטת רש"י ז"ל שם. אמנם הרמב"ם ז"ל בהלכות שחיטה (פי"א ה"ג) כתב כל בהמה חיה ועוף בחזקת בריאים הם ואין חוששין להם שמא יש בהם טרפה, לפיכך כשישחטו שחיטה כשרה אינן צריכין בדיקה שמא יש בהם אחת מן הטרפות, אלא הרי הן בחזקת היתר, עד שיולד להם דבר שחוששין לו, ואח"כ בודקין על אותו דבר בלבד כו' לפיכך ריאה שהעלתה צמחים או שנמצאו סירכות כמו חוטין תלויין ממנה ולדופן או ללב או לטרפש הכבד חוששין לה שמא ניקבה וצריכה בדיקה עכ"ל, וכתב הלחם משנה דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל כשיטת התוס' דהא דאמר לעיל העלתה צמחים חוששין לה היינו בסרוכה לדופן ורק דס"ל דהא דאמר חוששין לה היינו דצריכה בדיקה ולא דטרפה, והא דקאמר הכא העלתה צמחים כשרה ג"כ היינו ע"י בדיקה דוקא עי"ש. וכפירוש הזה בדברי הרמב"ם ז"ל הביא הכ"מ שם (בפ"ז ה"ה) בשם הריב"ש ז"ל, והכ"מ הקשה ע"ז שהרי היא איבעיא דאיפשטא העלתה צמחים כשרה [ובודאי דלא בדיקה קאמר] ומשמע דלכ"ע הכי הוי דינא דאפילו ר' יוחנן דאמר התם דלא ס"ל הכי אמרינן התם דכי אתא קמיה משדר להו קמיה מאן דמורה בה להיתרא וכן פסקו כל הפוסקים ולא הצריכו שום בדיקה עכ"ל, עוד קשה להרמב"ם ז"ל דרב יוסף בר מניומי א"ר נחמן איירי באינה סרוכה לדופן רק בהעלתה צמחים לחוד א"כ אמאי קאמר הוא חוששין לה שצריכה בדיקה ושמואל קאמר סתם העלתה צמחים כשרה:

ונראה לפע"ד לתרץ, דהנה הרשב"א ז"ל כתב שם (דמ"ו ע"ב) דסרכא תלויה מותרת דהא איכא למתלי דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת לחה עבה ומדבקת ונמשכת כחוט, ואע"ג דאיכא למימר דסירכא נמי מחמת נקב האי כיון דבדקינן לה ולא מבצבצא, ואיכא למתלי בלחה שלא מחמת נקב תלינן, ומיהו איכא למימר דבדיקה מיהא צריכא דהו"ל כספק דרוסה והרמב"ם ז"ל כך כתב יש מקומות שאם נמצאו סרכות מדולדלות מן הריאה אע"פ שאינן דבוקות לא לדופן ולא למקום אחר אוסרין אותה, ודבר זה הפסד גדול הוא כו', אלא נופחין אותה בלבד אם נמצאת שלמה מן הנקב הרי זו מותרת עכ"ל. ואפשר לומר דאפילו בדיקה אינה צריכה ואינה דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בוושט, דהתם אתילדא בה ריעותא דבהמה, כלומר שהוחל בה מעשה המטריף, אלא שאנו מסופקין בגמר המעשה, שהרי אמרינן לקמן על ארי בינייהו ונמצאת צפורן בגבה אלא שאנו מסופקין אם דרסן דרוסה האוסרת אם לאו, וכן אם ישב לה קוץ שאנו מסופקין אם גמר הקוץ לנקוב ויצא לחוץ אם לאו, וכיון שכן מספק צריכה בדיקה, אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו, שהרי סירכא זו יש לתלותה בלחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אינה צריכה עכ"ל. והנה הפרי מגדים כתב בריש סימן זה (במ"ז סק"א) דברוב בועות קרום התחתון ניקב וכמ"ש הרמ"א ז"ל (בסי' ל"ו ס"ב) דאם נמצא בועה על מקום שנקלף עור העליון יש להטריף כי הוי כקרום שעלה מחמת מכה, וכתב הש"ך כלומר דקרום התחתון הוי קרום מחמת מכה, וכ"כ הט"ז (בס"ז סק"ח) מ"כ אם נקלף העור העליון של הבועה דהיינו עור הריאה טרפה, מפני שעור התחתון הוא עור הבועה והוא עור הבא מחמת מכה וזה אפילו בבועה יחידית עכ"ל, וכ"כ בדעת קדושים (סי' ל"ו סק"ה), וכ"כ בכנה"ג (סי' ל"ז) בהגהות הטור סק"כ בשם דמש"א ועי' בר"א:

ולפ"ז שפיר קאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן , דהעלתה צמחים חוששים לה וצריכה בדיקה אם לא ניקבו קרומי הריאה, דכיון דכבר ניקב קרום התחתון ע"י הבועה דהוא קרום מחמת מכה, א"כ כבר הוחל בה מעשה המטריף שוב צריך בדיקה בקרום השני, ודמי ממש לישב לו קוץ בוושט שהוחל בה מעשה המטריף שהתחיל לנקוב וצריך בדיקה אם לא ניקב לחוץ, והכא נמי ע"י הבועה יוכל לינקב גם קרום השני, שהרי מש"ה באמת ר' יוחנן רצה לאסור צמחים בריאה, וכתב הרשב"א ז"ל דאע"פ שר' יוחנן מתיר ריאה שנשפכה כקיתון, משום דהתם לא מטי לקותא לעור דידיה, אבל בועות הגדילות בין עור לבשר קרוב הדבר שניקבו הקרומים, ולא מהני בדיקה דקרום הוא שעלה ולא קיבל מרבותיו. ומש"ה לא אמר בה לא איסור ולא היתר עי"ש, והובא כאן במ"ז סק"א:

אמנם כל זה לרב יוסף בר מניומי א"ר נחמן, דלשיטתיה אזיל. דאיתא בגמרא (דמ"ו ע"א) הריאה שניקבה רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה, אמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן וסימניך כיתונא דורדא דמנחא ביה ריאה, וכתב רש"י ז"ל דרב נחמן קרמא תתאה ס"ל וכתבו התוס' דמאן דס"ל קרמא תתאה היינו עם עילאה, וא"כ כיון דלרב נחמן אינו טרפה רק עד שינקבו שני הקרומים, ובצמחים שניקב קרום התחתון הרי כבר הותחל בה מעשה המטריף מש"ה צריך בדיקה גם בקרום העליון ושפיר קאמר ר"י בר מניומי אר"נ דהעלתה צמחים חוששין לה, אבל שמואל דס"ל דניקב קרמא עילאה לחוד טרפה, א"כ אין הטריפות תלוי כלל בקרום התחתון, ואם ניקב התחתון עדיין לא התחיל בה כלל מעשה המטריף דהרי הו"ל כמו שניקב בשר הריאה ושפיר קאמר שמואל דהעלתה צמחים כשרה, דאף בדיקה אינה צריכה לשמואל לשיטתיה, אבל הרמב"ם ז"ל שפיר פסק דהעלתה צמחים צריכה בדיקה כיון דקיי"ל דניקבו זה בלא זה כשרה והטריפות תלוי בשני הקרומים. וכל שניקב התחתון הרי הותחל בה מעשה המטריף וא"ש:

ואמנם יש לדחות דאף לשמואל דאין הטרפות תלוי בקרום התחתון מ"מ חשיב זה הותחל בה מעשה המטריף וכמו גבי דרוסה דעל ארי והוא שותק והם מקרקרין וכן אם נמצא צפורן בגבו של שור דמסופקין אם היה דרוסה האוסרת, והרי אם לא היה דרוסה אוסרת לא הותחל בה כלל דבר המטריף ואעפ"כ חשיב לה הרשב"א ז"ל הותחל בה המעשה המטריף, כלומר דמעשה שעי"ז יכולה להיות טרפה התחיל בה דעל ארי כו' וכן הכא י"ל דהבועה דניקבה קרום התחתון עי"ז יונקב קרום העליון, מ"מ אינו מוכרח וי"ל כנ"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל, וכ"כ בחדושי הרי"ם ז"ל בחולין (דמ"ו ע"א) דלמ"ד דניקב קרום התחתון לחוד טרפה אם ניקב העליון חשיב לא התחיל בה מעשה המטריף ולא צריך בדיקה לשיטת הרשב"א ז"ל עש"ה. ולהרמב"ם ז"ל צ"ל כמ"ש בראש אפרים בקוה"ר (סי' ל"ו סק"כ) דאין להוכיח דא"צ בדיקה מהא דחזי הנך דקיימי כנדי כנדי צמחי צמחי ולא א"ל ולא מידי, משום די"ל דקים ליה בטבחי דודאי מיזהר זהירי וכתורה עשו לבדוק כל דבר הצריך בדיקה ובדקו ועלתה בנפיחה כראוי ורק לענין הא דעכורין טרפה הקשו דהרי צריך בדיקה ואמאי לא א"ל ולא מידי דהא חזי דקיימי כנדי כנדי ואין פותח אותם עש"ה:

ולפ"ז שכתבו דבבועה ניקב קרום התחתון, יש לומר בהא דאיתא לקמן דסרכא תלויה מתוך הבועא טרפה, והפוסקים למדו מכאן דין תרתי לריעותא, ולפ"ז י"ל דבלא"ה טרפה שהרי הרשב"א ז"ל כתב בחדושיו ובתה"א דסרכא תלויה מש"ה כשרה משום דאיכא ספק ספיקא, ספק דהוי הפשטת ליחה ולא ניקב כלל ואת"ל דניקב, ספק שמא ניקב רק קרום העליון ע"ש. ולפ"ז בס"ת מתוך הבועא שוב אי"ל ספק שמא ניקב רק קרום