פתח האוהל רג

בקשו ממני לשום דרכי שמה בדבר עסקי העיר, ולכונן העיר על תלה, ואמרתי טרם אסע עכ"פ אראה להשיב לכ"ת איזה דברים:

על דבר מכתבו אשר כתב בשם הב"א בכבד נפוחה וגדולה להטריף מטעם כל יתר כנטול דמי, כאשר ראיתי כן תמהתי ונשתוממתי על המראה היתכן דבאבר שהוא גדול ממה שהוא רגיל נאמר בזה כל יתר כנטול דמי אין זה אלא דברי תימה, ואף אם היה מקום לזה מ"מ בנפוח לא שייך זה שהוא אינו גדול בטבעו רק ע"י מכת הנפיחה וכאשר יבריא תשוב לטבעה, אך באמת אף אם גדולה בטבעה אין הו"א לומר שיהיה בזה חשש דיתר כנטול דמי. והרמב"ם ז"ל דמפרש המימרא דרפרם דריאה דדמיא לאופתא טרפה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל, לפע"ד כוונתו שנתוסף בריאה כמו ענפים מחריות של דקל או איזה שאר תוספת שניכר התוספת בפ"ע, ולא שהריאה גדולה דאל"כ מה שייכות זה לחריות של דקל היה לו לומר שהיא גדולה [בתמים דעים סי' י"א כתב לפרש האיכא דאמרי כגושתא (ואשפד"א בלעז) כמו האופתא שיוצאין ממנה עוקצין עוקצין עכ"ל. ולדברי אדמ"ו יהיה זה הפירוש לאיכא דאמרי דנפוחה כאופתא. תלמידו]. אמנם ראיתי בר"א בפ"ת (סי' ל"ו ס"ק ק"פ) דהפירוש של חריות של דקל שנמצא ריאה נפוחה שנתוסף בה בעובי של הריאה כאדם שבטנו צבה שקורין גישוואלין. ונראה שקרא זאת תוספת מה שהיא צבה וזה יהיה הפירוש כחריות של דקל שהוא ג"כ נפוח. אך באמת מה שהיא צבה מחמת חולי בודאי לא מקרי תוספת, כיון שלא בא רק מחמת חולי ולכשיבריא תחזור לבריאותה, ומצאתי כדברים האלה בר"א בעצמו (בס"ק קפ"ג) וראיתי אח"כ שכ"ת הביא בתשובתו ג"כ כדברים האלה:

וע"כ צריכין אנחנו לפרש שנפוחה בתולדה כך ולא ע"י חולי, והיינו שהיא נפוחה אף בעת שאין נופחין אותה וכמ"ש הלב"ש (ס"ק פ"ט) בשם הכנה"ג טעם הדבר שהריאה שואפת רוח ואז הריאה נפוחה ואח"כ מניפה ללב וכשהיא תמיד נפוחה אינה יכולה להניף ולכך טרפה יעו"ש. וא"כ לא שייך לומר בה כל יתר כנטול דמי, דהא כל מידי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה, וכשהיא נפוחה היא תמיד כך ואין בה אז שינוי לומר בה שכל יתר כנטול דמי, וע"כ דהטעם רק מפני שאינה יכולה להניף על הלב וזה לא שייך בכבד, ואיני רואה שום מקום להטריף בכבד שהיא גדולה ונפוחה. שבתי וראיתי שכ"ת הביא בתשובתו דברי הספר דברי חיים שהביא ג"כ דכבד נפוחה טרפה מטעם יתר כנטול דמי ועמדתי מרעיד מאחר ששני נביאים מתנבאים בסגנון אחד דשייך בזה כל יתר כנטול דמי:

אך עכ"ז תמוה לומר דאבר גדול בטבעו יהיה שייך בזה כל יתר כנטול דמי וכ"ת הביא ראיה ברורה לזה מבכורות (ד"מ ע"ב) ביצה אחת גדולה כשתים שהרמב"ם ז"ל פסק דלא הוי מום ואמאי לא אמרינן ביה יתר כנטול דמי, וע"כ צ"ל בדעת הגאונים דרק נפוח הוי יתרון אבל אבר גדול הוא אבר אחד ואין כאן תוספת, אבל נפוח הוא תוספת שאינו מגוף האבר ודלא כמ"ש לעיל דבנפוח לא שייך לומר יתר כנטול דמי, אך אינו מובן מה שייך בנפוח בריאה יתר כנטול הא אף בחסר מבפנים ג"כ כשר וצ"ל דגם העור נפוח וראיתי אח"כ בר"א בס"ק קפ"ג שכ"כ. [ולפמ"ש התב"ש סי' ל"ו ס"ק מ"ד דהרמב"ם ז"ל ס"ל חסרון מבפנים שמיה חסרון וגרס בדף מ"ח ע"ב דכ"ע חסרון מבפנים שמיה חסרון ע"ש, א"כ שפיר פסק הרמב"ם ז"ל דנפוחה טרפה מטעם יתר כנטול דמי. תלמידו] ובכבד לא שייך זה, אך אם נפוח במקום הזיתים י"ל דהוי כבשר שהרופא גורדו דהוי כנטול [ויעי' בדברי חיים שם]. ומגודל הטרדות אקצר ואומר שלום ידידו הדוש"ת באהבה יגדל כסאו למעלה ויפוצו מעינותיו חוצה כנפשו הטהורה ונפש תדרשנו באהבה:

חיים אלעזר וואקס אבד"ק הנ"ל. [יוד] סעיף יג ריאה שיבשה אפילו מקצתה טרפה והוא שתהא נפרכת בצפורן. בגמרא (דמ"ו ע"ב) ואמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טרפה, וכמה אמר רב פפי משמיה דרבא כדי שתפרך בצפורן, כמאן כר' יוסי בן המשולם דתניא איזו היא יבשה [לגבי מומי בכור קאי. רש"י] שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם, ר' יוסי בן המשולם אומר [ואע"פ שאין מוציאה טיפת דם אין זו יבשה, עד שתיבש כ"כ שתהא נפרכת בצפורן רש"י] יבשה כדי שתהא נפרכת בצפורן, אפילו תימא רבנן גבי אוזן בכור דקא שליט ביה זיקא לא הדרא בריא [רוח ואויר מבאיש ומקלקל המכה. רש"י] אבל ריאה דלא קא שליט ביה אוירא הדרא בריא ע"כ. קשה לי דהכא פשיטא ליה לרבא דריאה שאני משום דהדרא בריא, משום דלא קא שליט בה אוירא, והרי בסוכה (דל"ו ע"א) מיבעיא ליה לרבא הא, דבעי רבא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו כו' כדעולא אר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשרה, ואמר רבא והוא דקיימי סמפונהא הא לא קיימי סמפונהא טרפה, הכא מאי דלמא התם הוא דלא שליט בה אוירא הדרא בריא אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת, או דלמא לא שנא ע"כ, הרי דמספקא ליה לרבא אם יש לחלק בין ריאה לשאר דבר, ודוחק לומר דמבעיא ליה לרבא אי בריאה שנשפכה כקיתון אם הטעם דוקא משום הדרא בריא ומש"ה באתרוג דלא הדרא בריא פסול, או דלמא דגם בריאה לא בעינן כלל שיהיה הדרא בריא וממילא ה"ה באתרוג כשר, דאין הלשון משמע כן, ועוד דהחוות דעת כתב דמש"ה בעינן שיהיו הסמפונות קיימין כדי שיהיה הדרא בריא וכל שנמוח מקצת עובי הסמפון טרפה עש"ה וברשב"א ז"ל שם גבי ריאה שנשפכה כקיתון, וראיתי שהקדימני בקושיא זו ביד אברהם (ביו"ד דפוס ווילנא) וכתב דבתר דבעיא הדר פשטה עי"ש, וז"א לפמ"ש הטור וב"י או"ח תרמ"ח דהרי"ף ז"ל מש"ה השמיט הך איבעיא דרבא אתרוג שנשפך כקיתון משום דס"ל לקולא עי"ש. ולפ"ז הרי כיון דס"ל לרבא למסקנא דשאני ריאה משום דלא שלטה בה אוירא א"כ הו"ל למיזל לחומרא באתרוג:

והנה לפי מה שהעיר הפרי מגדים (סי' תרמ"ח בא"א סק"ד) דאיך שליט אוירא באתרוג הא נמוח רק מבפנים והקליפה החיצונה מגין עי"ש. א"כ י"ל דבאוזן בכור פשיטא ליה לרבא דאויר מקלקל המכה משא"כ הכא באתרוג דנמוח בפנים לא שליט אוירא בגוף המכה. אמנם אין זה במשמעות לישנא דבעיא, ועוד לפמ"ש הפר"מ שם דאיירי בניקב ושולט שפיר האויר בפנים, ובלא"ה צ"ל כן לפי מה שהקשה הב"ח שם דמנא ידעינן באתרוג שנמוח שחדרי הזרע קיימין עי"ש במ"א סק"ד, ובישועות יעקב כתב דאיירי ביו"ט שני דניקב וחסר כשר ואפשר לידע אם הסמפונות קיימין ע"ש, ואנכי מצאתי ת"ל בתמים דעים להראב"ד ז"ל (סי' ר"ל) כתב וז"ל, אבל בעל ההלכות הכריע על דבר זה ופירש מפולש כדי שיראה הנקב מצד זה לצד זה, אבל מצד אחד אע"פ שניקב לחלל לא הוי מפולש וכשר, ואני מצאתי ראיה לדבריו מדאבעיא לן בגמרא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו ואמרינן קא מבעיא ליה כי הא דר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה כו' והכא ודאי אי לאו דנקיב לחלל ונפקי בני מעיה מנא ידעינן דלא קיימי סמפונהא, ומדנפקי בני מעיה מינה אי אפשר בלא חסרון הנקב כו' עכ"ל. ולפ"ז כיון דאיירי ע"כ