פתח האוהל יט

פירוש אחר במשנה דהבית שנסדק כמ"ש הדגול מרבבה ז"ל שם לתרץ הי"א, דלפירוש הרא"ש ז"ל לא מטהרי ב"ה רק כלים דהסדק אבל שחוץ להסדק טמאים, והרא"ש לשיטתיה [ואפילו אי נאמר דלא כהד"מ, ורק דאיזה טעות הדפוס בדברי הרא"ש ז"ל בפירוש המשניות וכמ"ש בנחל אשכול, מ"מ י"ל דלהלכה ס"ל להרא"ש פירוש אחר במשנה דהבית שנסדק או כראב"ד ז"ל], ולא קשיא הלכתא אהלכתא, ושפיר י"ל דר' אליעזר ור' יהושע פליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה וא"ש. ומדברי הרמב"ם ז"ל ל"ק דפסק בשני חדרים הבית טמא, ופסק כב"ה בבית שנסדק לשיטתו דאיירי לענין סט"ל, דהרמב"ם ז"ל יש לו פירוש אחר בטומאת פתחים (כמ"ש אי"ה בסימן שאח"ז], ואין לו ענין כלל להך אי רואין כאלו הטומאה שם או דהדלת פתוח:

שבתי וראיתי בתפארת למשה (סי' שע"א) בש"ך סק"ט כתב וז"ל, אמת שכ"כ בפסקי מהרא"י אבל צל"ע דהלא מוכח מכל המשניות דאהלות דכ"מ דס"ט לבוא שם הוי כאלו כבר הוא שם, ולא תלי כלל אם הוא דרך כניסה או יציאה, ולכך תחת הזיזין טמא דס"ט לבוא, וכן ב' חצאי זיתים בב' חדרים הפנימים דמטמאים הבית החיצון מטעם דסוף הטומאה נכנס לשם, אף שהיא דרך יציאה מהפנימי, ה"נ לבעלי סברא זו דס"ל דאף דמפסיק ר"ה טמא כיון שסט"ל מן הבית וליכנס שם ובהדיא אמרינן בכמה משניות דרך טומאה לצאת ואין דרך לכנוס משמע דאי הוי דרך לכנוס הוי הפנימי טמא כשטומאה בחיצון מטעם ס"ט לבוא שם, והכא הרי ס"ט לבוא שם וכו', וטעם היש מתירין נ"ל דס"ל הא דסט"ל טמא הוא מטעם דחשבינן כיון דע"כ יפתח הפתח להוציא המת, הוי כאלו הפתח שהטומאה שם פתוח, והטומאה נכנסת ממנו לפתחים וזיזין ובתים שלפניו, משא"כ כשאויר מפסיק מה בכך שסט"ל שם אטו במחשבה תליא מילתא עכ"ל. בדברים קצרים חרז הרבה ממ"ש, ות"ל כי זכיתי לכוין עוד טרם ראיתי דבריו ז"ל:

והנה שם פט"ו מ"ד איתא בית שחצצו בנסרים או ביריעות [שעשה בו מחיצה מן הצדדים שהיריעות והנסרים נתונות כנגד הכתלים של הבית או מן הקורות שנתונות תחת תקרת הבית. הרב] טומאה בבית כלים שבחצץ טהורים (דיריעות ונסרים חוצצים ונחשבים ככלים שחוץ לכותל. הרב], טומאה בחצץ, כלים שבבית טמאים דאין חציצה לטומאה, מידי דהוי אכלי חרס המוקף צמיד פתיל דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואם טומאה בתוכו אין צ"פ לטומאה. הרב]. ובמשנה שאחריה איתא, חצצו מארצו [שכסה קרקעות הבית מנסרים או יריעות. הרב], טומאה בחצץ, כלים שבבית טמאים [כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן בפ"ג יש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט, טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור. הרב] וכן במשנה שאחריה, בית שהוא מלא תבן, ואין בינו לבין הקורות פותח טפח, טומאה בפנים [במקום התבן. הרב] כלים שכנגד יציאה טמאים [מקום פנוי יש כרוחב אמה מן הפתח ער הכותל שכנגדו שנכנסים ויוצאים דרך שם להוציא תבן ולהכנים וכלים שבאותו מקום פנוי טמאים, מידי דהוי אטומאה בחצץ דכלים שבבית טמאים. הרב]:

ונראה דמזה ג"כ מוכח דסט"ל כאלו גוף הטומאה שם דאי לטעם דרואין הפתח כאלו פתוח, והרי בכאן אע"פ דיוצא הטומאה מן התבן מ"מ אם הכזית אינו מחזיק טפח הרי לא יצטרך לעשות חור רק פחות מטפח להוציא הטומאה משם, ורק זה חשיב כפתוח ואמאי יבוא הטומאה, וכן בחצץ, וע"כ דרואין הטומאה כאלו היא במקום שסופה לצאת, ואע"פ שאין כאן פתח טפח:

והנה מה שכתב הרב ז"ל טומאה בחצץ כלים שבבית טמאים משום דאין צמיד פתיל לטומאה וכ"כ הרמב"ם בפה"מ והר"ש ז"ל, ולא כתבו משמו סוף טומאה לצאת, הנה בפ"כ מהטו"מ ה"א כתב הרמב"ם ז"ל שלשה דברים מצילין באהל המת צמיד פתיל, ואהלים, ובלועין, הבלועין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ומונעין הטומאה שלא תצא ותטמא, אבל צמיד פתיל ואהלין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו, ואינן מונעין את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים, כיצד בית טמא שיש בו כלי מוקף צ"פ, כל שבתוך הכלי טהורים, וכן אם היה שם אהל בתוך הבית כל הכלים שבתוך האהל טהורין, אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלים ומוקף עליו בצ"פ והכניסו לבית, הבית טמא, וכן אהל בתוך אהל, וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים ע"כ, וכתב עליו הראב"ד ז"ל וכן אהל בתוך האהל, א"א דוקא באהל שהוא מקבל טומאה א"נ באהל פנימי שאין לו דרך לצאת אלא על החיצון עכ"ל:

ושם בהלכה ו' כתב וכן אם חלק הבית במחיצה בכלפי ארצו, והיתה הטומאה בין המחיצה והארץ, כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאים שאין האהלים מונעים את הטומאה כמו שביארנו ע"כ, וכתב הראב"ד ז"ל ע"ז א"א אני לא ידעתי אנה נתבאר דבר זה, והלא דבר ידוע הוא שהאהל חוצץ אם אינו מקבל טומאה, אבל טעם המשנה מפני שדו"ך הטומאה לצאת ואין דרכה לכנוס שם, ואדם גדול טעה בזה עכ"ל:

והכ"מ כתב וז"ל ובענין הדין שכתב רבינו שאין האהלים מונעים את הטומאה כתב בפירוש משנה זו, דהיינו מדתניא בתוספתא צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילים על הטמאים מלטמא, ודבר תימה הוא דהא קיי"ל שאהל חוצץ בפני הטומאה, וצ"ל שאם היה חוצץ על פני כל הבית אין ה"נ שלא היתה עוברת הטומאה למעלה, אבל הב"ע שלא היה חוצץ ע"פ כל הבית שהטומאה עולה דרך המקום שאין בו חצץ ומתפשטת למעלה בכל הבית, א"נ כשאין מקום לטומאה לצאת כ"א דרך למעלה מהחצץ, דומיא דאהל בתוך אהל דלעיל וצ"ע עכ"ל:

ובחזון נחום פט"ו שם כתב דגם כוונת הרמב"ם ז"ל הוא מטעם סוף טומאה לצאת ורק שהרמב"ם ז"ל במתק לשונו הרחיב הטעם והוא לקוח מלשון התוספתא שהביא בפירושו, שהטעם דלא מהני חציצת האהל במקום שדרך הטומאה לצאת, מפני שאין זה קרוי חציצה אלא מניעה, ואין כח לאהל כי אם לחצוץ הטומאה לא למנוע אותה ר"ל לעוקרה כאלו לא היה שם טומאה בעולם, אע"ג שהיא שם לפנינו דכיון שדרכה לצאת הרי היא כאלו מונחת לפנינו, ואם אתה אומר שהאהל יחצוץ, הרי אתה מונע ועוקר אותה ואין כח באהל לעשות דבר זה, וזהו כוונת התוספתא במ"ש ואין מצילין על הטמאין מליטמא, ר"ל שבדבר שהוא טמא מן הדין מטעם דסט"ל אין כח באהל למנוע הטומאה. וזה שדייק הרמב"ם ז"ל שאין האהלין מונעין הטומאה ולא כתב שאין האהלין חוצצין הטומאה כו' וכן אהל בתוך אהל איירי כשאין לו דרך אלא על החיצון ומטעם סוף טומאה לצאת עש"ה [ובמשנה אחרונה שם פט"ו מ"ד כתב דסט"ל ילפינן מצ"פ שאינו מציל על הטומאה, ע"ש]:

סימן ב שיטת הרמב"ם ז"ל בענין טומאת פתחים הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות במשנה דהמת בבית ולו פתחים הרבה כו' כתב וז"ל כאשר היו הפתחים כולם נעולים, הנה יהיה הבית כולו כקבר, וזה יטמא כל מה שיגע בו, וזה לשונם (בב"ב די"ב) בית סתום מטמא