פתח האוהל קצח

(בהגהות ב"י ס"ק ק"ח דלשיטת התוס' דמחזקינן ריעותא ואמרינן דאלו הוי ריאה קמן היה מינקבה דרך הסמפונות ונכנס בריאה מבחוץ א"כ שוב קשה אפילו הוי ריאה קמן שלמה ניחוש שמא אינקיב לחבריה כיון דמחזקינן ריעותא וכן הקשה בשמ"ח, ותירץ דנקיבת סמפון לחבריה הוי מעוטא לגבי שאר הסמפין שהוא כנגד הבשר, דלחבריה הוי רק במקום אחד מהסמפון אצל פיצולו כשמתפצל מחבירו ולא חיישינן שהמחט יצא באותו מקום אלא תלינן ברובא דהיינו רוב הסמפון שהוא כנגד הבשר שמגין על הנקב עי"ש. ולפ"ז מתורץ קו' המהרש"א ז"ל די"ל דבס"ד ידע המקשן דאפשר שתצא המחט דרך פי הסמפון ואין צריך לינקב הסמפון, או כמ"ש הרדב"ז ז"ל דס"ד דמקשן דניקב לחבריה כשר, כמו בהדורא דכנתא דאינקיב לחבריה כשר ורק בניקב הסמפון לבשר טרפה, ומש"ה לא מקשי לרבנן דמכשרי מהא דרב נחמן, דהרי י"ל דלא אינקיב כלל הסמפון ורק דיצא דרך פי הסמפון או דאינקיב לחבריה, ולא חיישינן דשמא יצא כנגד הבשר דשם אינו מגין דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן וכמ"ש רש"י ז"ל. אמנם ר' אמי דמטריף בחיתוכא דריאה משום דאלו הוי ריאה קמן הוי מינקבה וע"כ מטעם דמחזקינן ריעותא דילמא המחט יצאה וניקבה קרום הריאה וכמ"ש התוס', דהא לדרך הוושט ע"כ לא חיישינן לשיטת התוס', ושפיר פריך דכיון דלר' אמי מחזקינן ריעותא הא א"ר נחמן האי סמפונא דאינקיב לחבריה טרפה א"כ ניחוש דלמא אינקיב כנגד הבשר, ומשני ההוא לחבירו אתמר אבל לבשר כשר א"כ כנגד רוב הסמפון כשר ושוב אזלינן בתר רובא ותולין שיצא כנגד הבשר אף לר' אמי דס"ל דמחזקינן ריעותא ומתורץ קו' המהרש"א ז"ל אליבא שיטת התוס':

ולפמ"ש הרדב"ז ז"ל דלס"ד הוי ס"ל דלחבריה כשר כמו בהדורא דכנתא ורק לבשר טרפה ומשני דההוא לחבירו אתמר ולבשר כשר, א"ש הא דפריך והא"ר נחמן ההוא הדורא דכנתא דאינקיב טרפה והקשו אמאי לא מקשו בלא"ה מר"נ שאמר סמפונא דריאה דאינקיב טרפה אר"נ דאמר הדורא דכנתא מגין. ולפ"ז א"ש דהרי בס"ד הוי ס"ל דבאמת סמפון מגין על חבריה, ומתורץ קו' המהרש"א ז"ל שהקשה לס"ד דסמפון דאינקיב לבשר טרפה הא קתני במתניתין ר"ש אומר עד שתינקב לבית הסמפונות דמשמע דוקא עד שתינקב מבחוץ לסמפון גדול, אבל בניקב בסמפון לבשר הריאה לחוד כשר ורבנן לא פליגי עלה בהא, שהרי רק בניקב בחוץ בלחוד פליגי עליה עש"ה. ולפ"ז א"ש דבס"ד היה ס"ל דניקב לחבריה כשר א"כ י"ל דר"ש קאמר עד שתינקב לבית הסמפונות היינו לחבריה, אם ניקב לחוץ דרך חבריה עד לבית הסמפונות טרפה, הא בניקב לחוד מבחוץ כשר אבל בניקב בסמפון כנגד הבשר גם ר"ש ס"ל דטרפה:

[אופן ה] דהנה באשכול (סי' כ') כתב וז"ל מחט שנמצאת בסמפונא רבה דריאה כשרה נמצאת בריאה עצמה אם שלמה היא נופחין אותה ואי לא מפקא זיקא כשרה, ואם היא חתוכה לית לה בדיקה, וצריך לבדוק אם לא ניקב סמפון, ואם ניקב במקום שמתפצל מחבירו טרפה אבל אי אינקיב במקום שבשר הריאה מונח עליו כשרה עכ"ל [ועי' תב"ש ס"ק פ"ט]. חידש לן דצריכינן ג"כ לבדוק אם לא ניקב הסמפון לחבירו. ומה שהקשה רש"י ז"ל דניחוש שמא אינקיב לחבריה לשיטת האשכול באמת בודקין בסמפונות לראות מקום הנקב. ולפ"ז י"ל דעל רבנן דמכשרי מחט שנמצאת בריאה לא פריך מהא דא"ר נחמן, די"ל דהמחט יצא דרך פי הסמפון וכמ"ש הרדב"ז ז"ל, ובודקין בהסמפונות לראות מקום שיצא המחט, שהרי בלא"ה הא דמכשרי רבנן מחט שנמצאת בריאה היינו דבוקין הריאה שלא אינקבה, ה"ה די"ל פשוט דבודקין הסמפונות אם יצא המחט דרך פי הסמפין, אך ר' אמי דקאמר אלו הוי ריאה קמן הוי מינקבה, פריך שפיר טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבה כשרה והא"ר נחמן כו', ותפ"ל כיון דהמחט נמצאת בריאה חיישינן שמא לא יצא במקום מכוון דרך פי הסמפון רק ניקב הסמפון וטרפה כיון דליתא סמפונות קמן דליבדקינהו, ולמ"ל לתלות בריאה, וע"כ דניקבו הסמפונות כשרה ופריך שפיר מרב נחמן, ומשני ההוא לחבירו אתמר אבל לבשר כשר ואזלינן בתר רובא רוב מקום הסמפונות כמ"ש הכנה"ג ואין לטרוף מחשש שמא ניקבו הסמפונות כיון דליתא ריאה קמן או דלא צריך כלל בדיקה כיון דטריחא מילתא סמכינן ארובא וחזקת כשרות:

[אופן ו] דהנה הקשו בהא דמחט שנמצאת בריאה אי שלמה בדקינן לה והרי יש לחוש שמא ניקבה והבריא וקרום מחמת מכה עלה בו ואינו קרום, ובתב"ש (סי' ל"ג ס"ק י"ד) תירץ דבריאה אין לחוש לקרום מחמת מכה דניכרת היא ע"י הסרכא, וכמ"ש רש"י ז"ל ביבמות (דף ע"ו) גבי קרום שעלה מחמת מכה בריאה, וז"ל והיינו הנך סירכא דריאה דמטרפא בהו חיותא עכ"ל, אלמא דאין זה נעשה קרום להיות כבראשונה דדרך הרפואה לאו מידי הוא ובתוך כך המשקים שבאים לתוך הריאה לעולם יוצאים מעט מעט דרך הנקב וכשנתרפא איכא סרכא וניכר עש"ה ובלב"ש (סימן זה ס"ק קל"א), אך לפ"ז אכתי תקשה הא שכתב האשכול דבודקין הסמפונות שמא ניקבו לחבריה אכתי ניחוש שמא עלה בו קרום ונסתם, שהרי אין דרך להיות סרכות בסמפונות בתוך הריאה ושפיר י"ל דהיה בו קרום מחמת מכה ואינו ניכר [ועי' בכו"פ סק"ז) אך הנה בשערי דורא (סי' צ"ב) כתב וז"ל וכשנופחין הריאה אפילו נמצא בה מחט בסמפון הקטן או מסמפון לחבירו כשרה דאמרינן דרך סמפונות נקט ועייל כ"ל. ובמבוא שערים כתב ע"ז וז"ל עמקו ממני דברי רבינו המחבר ולא ירדתי לסוף דעתו שהוא מכשיר דכאן כשניקב בסמפון לחבירו ובפרק אלו טרפות כו', ושמא יש לישב דברי רבינו ולומר שזה שכתב אפילו נמצא בה מחט מסמפון לחבירו כשרה לא היתה כוונתו לומר שהסמפון ניקב מעבר לעבר אצל דופן של חבירו, אלא היינו לומר שנמצא מחט בסמפון מונח לארכו ואינו תחוב בסמפון כלל, או אפילו נמצא המחט תחוב בסמפון אלא שלא ניקב מעבר לעבר דכיון דלא ניקב מעבר לעבר כשרה. וא"ת א"כ פשיטא דכשירה כיון שלא ניקב מעל"ע, וי"ל דרבינו בא להשמיענו דאין חוששין שמא עבר המחט מעל"ע ונקבו נקב מפולש לצד דופן של חבירו ואח"כ חזר המחט לפנים ועור הסמפון הבריא ועלה בה קרום מבחוץ, ומחמת חשש זה ראוי היה לאסור מספק, הא לא אמרינן דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אי לא אתחזק, וכן פירש רש"י שם במקום הנזכר על ענין אחר כיוצא בזה עכ"ל, הרי דקרום מחמת מכה לא מהני בסמפון ורק דלא חיישינן שמא עלה בו קרום ונסתם דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וכמ"ש רש"י ז"ל דלא חיישינן שמא ניקב לחבירו. אמנם לשיטת התוס' שכתבו דשמא הוי ריאה קמן היינו מטעם דלמא יצא המחט לחוד ע"כ ס"ל דמחזקינן איסורא וכמ"ש הכנה"ג הנ"ל. ולפ"ז י"ל קו' המהרש"א ז"ל הנ"ל דלא פריך על רבנן דמכשרי די"ל דבודקין הסמפונות ואם לא נקבו ע"כ דהמחט יצא דרך פי הסמפון ואין חוששין שמא ניקבו ועלה בו קרום דלא מחזקינן איסורא, משא"כ ר' אמי דאמר אולי הוי ריאה קמן הוי מינקבה וס"ל דמחזקינן ריעותא שפיר פריך טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבא כשרה והא"ר נחמן האי סמפונא כו'. ואי"ל דבודקין באמת שלא ניקבה הרי לר' אמי יש לחוש שמא עלה בו קרום כיון דס"ל דמחזקינן ריעותא, ומשני ההוא לחבירו אתמר אבל לבשר כשר ואזלינן בתר רוב סמפון [ועי' בר"א בשפת אמת ס"ק ט"ז]: