פתח האוהל קצז

וקשה לי לפי שיטת הר"ח והשערים דלמ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון אף דלא קיימי הסמפונות כשרה, א"כ מאי פריך לר' אמי מהא דא"ר נחמן האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה הרי ר' אמי ס"ל חסרון מבפנים לאו שמיה חסרון דהרי ר' אמי סבר לאכשורה ואיתיביה ר' ירמיה ואיתימא ר' זריקא מהא דריאה שניקבה או שחסרה דש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון ושדרה לקמיה דר' יצחק נפחא, וכתבו רש"י ותוס' דלא משום דקיבל לקושית ר' ירמיה דהא אפשר לאוקמי או שחסרה לר"ש, ועוד הרי ר' אמי דהדר טרפה קאמר בהדיא הטעם דאלו הוי ריאה קמן הוי מינקבא ולא משום דחסרון מבפנים שמיה חסרון וא"כ כיון דע"כ ר' אמי ס"ל דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון הרי לא ס"ל כלל להא דרב נחמן, ולר' אמי ניקב או נימוק הסמפון כשר:

ונראה לפמ"ש הכנה"ג (בהגהות ב"י ס"ק ס"ב) בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דחסר מגוף הריאה טרפה, דהרמב"ם ז"ל מפרש דר' ירמיה דהדר שדרה לקמיה דר' יצחק נפחא היינו משום דבאמת קיבל לקושית ר' ירמיה ולא כפירוש רש"י ותוס', והא דקאמר ר' אמי דאלו הוי ריאה קמן הוי מינקבה ר"ל דאפילו אי נימא דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון, או דנימא דכאן לא הוי חסרון משום דחסרון הוא ע"י מחט ולא מתחלת ברייתה, מ"מ יש להטריפה משום דאלו הוי ריאה קמן הוי מינקבא עש"ה. ולפ"ז א"ש מה שהקשו התוס' דלפירוש רש"י ז"ל דר' אמי לא קיבל קושית ר' ירמיה הרי ר' אמי פריך לעיל לעולא הריאה שניקבה או שחסרה כו' דחסרון מבפנים שמיה חסרון והוצרכו לומר דר' אמי קיבל תירץ עולא דלר"ש איצטריך. ולפ"ז א"ש דר' אמי דפריך לעולא מריאה שניקבה או שחסרה דמוכח דחסרון מבפנים שמיה חסרון ס"ל באמת כן ומש"ה שדרה לקמיה דר' יצחק נפחא משום קושית ר' ירמיה. והא דהיה ס"ד לאכשורי י"ל כנ"ל דאפשר דע"י מחט חסרון בפנים כשר, וכמ"ש הכנה"ג שם לקיים הגירסא שדחה רש"י ז"ל בד"ה ה"ג, די"ל דשפיר גרסינן דכ"ע שמיה חסרון ומ"מ רבנן מכשרי משום דחסרון ע"י מחט לא שמיה חסרון עש"ה בארוכה. ולפ"ז שפיר י"ל דר"ח ושערים ס"ל דלא כפירוש רש"י ותוס', ורק דר' אמי קיבל לקושית ר' ירמיה דמוכח ממשנה דחסרון מבפנים שמיה חסרון וכמו דפריך ר' אמי לעולא א"ר יוחנן, וא"כ לר' אמי ע"כ דניקב הסמפון טרפה ושפיר פריך טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבא כשרה והא א"ר נחמן כו':

ולפ"ז מתורץ קו' המהרש"א ז"ל דעל רבנן דמכשרי לא קשה מהא דר"נ דסמפון שניקב טרפה די"ל דלא ס"ל כר"נ, ואדרבא ר' יוחנן דהוא מדרבנן דמכשרי ס"ל דריאה שנשפכה כקיתון כשרה אע"ג דלא קיימי סמפונהא דחסרון מבפנים ל"ש חסרון ולא ס"ל כלל הא דרב נחמן, אך ר' אמי דפריך לעולא א"ר יוחנן, וכן קיבל לקושית ר' ירמיה דחסרון מבפנים שמיה חסרון, ע"כ דס"ל דניקב הסמפון טרפה כר"נ שפיר פריך דהא אי אפשר דלא ניקב הסמפון וא"ש. ואמנם כ"ז לשיטת ר"ח ושערים ז"ל, אבל לשיטת רש"י ואבי העזרי דרבא ס"ל לא שמיה חסרון ואפ"ה בעינן דקיימי סמפונהא וכן ר' אמי ס"ל לא שמיה חסרון ואעפ"כ פריך עליה מרב נחמן, קשה קו' המהרש"א ז"ל אמאי לא פריך לרבנן דמכשרי בהדיא:

[אופן ב] ונראה לתרץ דהנה לכאורה קשה הא דפריך כ"כ בפשיטות על ר' אמי מהא דרב נחמן הרי אפשר דבאמת לא ס"ל לר' אמי הא דר"נ. אמנם הנה המהר"ם שי"ף ז"ל כתב דלהכי לא קתני ניקבה קרום הריאה רק ניקב הריאה משום כיון דניקב הקרום הוי כניקבה הריאה משום דהרוח יוצא וכתבתי (בסה"ק סק"א) דלמ"ד ניקב קרים אחד טרפה הרי אין הרוח יוצא ע"כ צ"ל הא דקתני ניקבה הריאה משום דריאה כולל גם הסמפונות כמ"ש הכו"פ, וכתבתי (שם סק"ב) דמאן דפריך ממשנה דריאה שניקבה או שחסרה דחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא משני דחסרה היינו שחסרה אונא כמו שפירש הרמב"ם ז"ל היינו משום דחסר ק"ו מניקב, ואף דבניקב הרוח יוצא משא"כ בחסר ע"כ ס"ל להמקשן דניקב קרום אחד טרפה. ולפ"ז ר' אמי דפריך לעולא מריאה שניקבה וכמו דגרסי התוס' ס"ל דניקב קרום אחד טרפה, וע"כ הא דקתני ניקב הריאה ולא קתני קרום הריאה היינו משום דכולל גם טרפות הסמפונות, ושפיר פריך לר' אמי מהא דר"נ דע"כ ר' אמי ס"ל כוותיה, משא"כ רבנן דמכשרי י"ל דבאמת לא ס"ל הא דרב נחמן:

[אופן ג] דלכאורה קשה דילמא ר' אמי לא ס"ל הא דר"נ, וס"ל דוקא היכי דלא קיימי סמפונהא שחסרו טרפה אבל בנקבו כשר, אך דהנה הקשו דמאי פריך ממתניתין דריאה שניקבה או שחסרה הרי י"ל דמתניתין איירי שנשפכה כקיתון וחסרו הסמפונות ותירץ הכו"פ סק"ח דריאה שניקבה הוא בין קרום הריאה ובין סמפון הריאה וא"כ בחסר הסמפון ונמוק הרי מקודם אינקב ובשר אין לסתום דבודאי נימוק הבשר מקודם, וא"כ אי"ל חסרה היינו סמפון כיון דכבר תנא ניקבה וסמפון בכלל דנטרף בשעה שניקב עי"ש. ולפ"ז לפי גירסת התוס' (בדף מ"ח) דר' אמי הוא דפריך לעולא א"כ ע"כ דס"ל דניקב הסמפון טרפה ולא דוקא חסרו ושפיר פריך:

[אופן ד] דהנה הרמב"ם ז"ל כתב אחד מסמפוני הריאה שניקבו אפילו לחבירו טרפה, והקשו הראשונים ז"ל דמשמע דכ"ש אם ניקב לבשר טרפה א"כ איך יפרש הרמב"ם ז"ל סוגית הגמרא הא כיון דנמצא בבשר הריאה ע"כ דניקב הסמפון, ועי' בב"י ובט"ז וש"ך, והרדב"ז ז"ל (ח"ב סי' רי"ז) כתב לתרץ וז"ל הסברא נותנת דבזמן שניקב אחד מן הסמפונות לחבירו הוי לן לאכשורי משום דדמי לשאר פיצולי הסמפונות שהרוח נכנס ויוצא מזה לזה אבל כשניקב לבשר הוי לן לאטרופי לפי שנקב זה מצד חולי בא וזה היה דעת המקשה שהקשה והא א"ר נחמן האי הדורא דכנתא דאינקיב להדיה חבריה מגין עליה והוי ס"ל דמדמין טרפיות להדדי, וא"כ הך מימרא דר"נ דסמפונא דאינקיב טרפה ע"כ דאינקיב לבשר הריאה איירי וטעמא כדאמרן דסמפון מגין על חבירו אבל בשר אינו מגין וזהו שכתב הרב ז"ל אפילו ניקב לחבירו טרפה לא מיבעיא אם ניקב לבשר דודאי אינו מגין אלא אפילו לחבירו דסד"א דהוי כפיצול בעלמא קמ"ל דאפ"ה טרפה, והא דדחי תלמודא לחבריה איתמר שנויא דחיקא הוא ואשנויי דחיקי לא סמכינן אלא נקטינן מימרא דר"נ כפשטה, וא"ת א"כ הדרא קושיא דתלמודא לדוכתה שהרי הוא ז"ל פסק דמחט שנמצאת בריאה והיא שלימה כשרה והלא אי אפשר שתכנס המחט בבשר אא"כ ניקב הסמפון, י"ל דמחט זה נכנס דרך הקנה אל הסמפון הגדול וממנו לאחד מהסמפונות הקטנים עד סופו במקום שהוא בשר ומשם יצא לבשר הריאה ולא ניקב הסמפון, והא דלא משני תלמודא הכי, דלפי דעת המקשה דסבר דדרך הסמפון נקבה משני ליה עכ"ל הרדב"ז ז"ל. והנה רש"י ז"ל הקשה בהא דמשני ההוא לחבירו אתמר דאכתי קשה דילמא אינקב לחבריה ותירץ דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, והא דאמרינן אלו הוי ריאה קמן הוי מינקבה הרי דמחזקינן ריעותא שאני התם דאיתחזק, דע"כ חזקה היא שרוב הנבלעין אין נבלעין אלא דרך הוושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה. אמנם התוס' כתבו דהא דקאמר אלו הוי ריאה קמן הוי מינקבה דלא משום דדרך הושט מינקב ואתא דא"כ אמאי מכשיר בסמוך בחיתוכא דכבדא, אלא בעי למימר דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ, והקשה בכנה"ג