פתח האוהל קצו

דטבחא צריכין הקפה, והא דקאמר בש"ס דתולין דהא תולין בזאב ע"כ בלא הקפה וכמ"ש הש"ך ופר"מ, ומש"ה הוצרכו הי"א לומר דאיירי דוקא במיצר החזה דהכא דוקא כשר בלא הקפה ע"כ דפח"ח (ועי' בפ"ת סק"ח]:

[ד] סעיף ו ניקב אחד מהסמפונות שבפנים לחבירו כגון במקום שמתפללין זה מזה ואין בשר ביניהם טרפה, שחבירו קשה ואינו מגין עליו אבל ניקב לבשר הריאה הבשר מגין עליו וכשרה ע"כ, והוא מגמרא דחולין (דמ"ח ע"ב) אתמר מחט שנמצאת בריאה ר' יוחנן ור"א ור"ח מכשרי, רשב"ל ור' מני בר פטיש ור"ש בן אליקים טרפי, לימא בהא קמיפלגי דמ"ס חסרון מבפנים שמיה חסרון ומ"ס לא שמיה חסרון, לא דכ"ע חסרון מבפנים ל"ש חסרון והכא בהא קמיפלגי מ"ס סמפונא נקט ואתאי ומ"ס נקובי נקיב ואתאי, ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה אייתוה לקמיה דרבי אמי סבר לאכשורה איתיביה ר' ירמיה ואיתימא ר' זריקא הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו ניקבה אלא לאו מבפנים וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון, הדר שדרוה לקמיה דרבי יצחק נפחא סבר לאכשורה איתיביה ר' ירמיה ואיתימא ר' זריקא הריאה שניקבה או שחסרה כו' הדר שדרוה לקמיה דר' אמי וטרפה, אמרי ליה והא רבנן מכשרי, אמר להן הן הכשירו שיודעים מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דלמא אי הוי ריאה קמן מינקבה, טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבה כשרה והאמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה, ההוא לחבירו אתמר, והא"ר נחמן האי הדורא דכנתא דאינקיב להדיה חבריה מגין עליה, א"ר אשי טרפות קא מדמי להדדי אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה ע"כ סוגית הש"ס:

והמהרש"א ז"ל שם הקשה וז"ל, והא א"ר נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה ובלאו דיוקא ארבנן דמכשרי לא פריך בפשיטות מהא דא"ר נחמן כו' משום דאיכא לפרושי פלוגתייהו אמחט שנמצא בסמפון דריאה, וכה"ג כתב הב"י בשם בעל העיטור שיש מפרשים כן להך גירסא דגרים דכ"ע חסרון מבפנים שמיה חסרון ע"ש ודוק עכ"ל. פירוש אבל לר' אמי פריך שפיר דאי"ל דהא דקאמר ההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דריאה היינו שנמצא בסמפון הריאה, דא"כ מאי פריך ליה ר' ירמיה ממתניתין דריאה שניקבה או שחסרה דחסרון מבפנים שמיה חסרון הרי הכא איירי שמונח בסמפון ואין כאן שום חסרון וע"כ איירי שנמצא בבשר הריאה ואכל הבשר ושפיר פריך מרב נחמן דהאי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה, וכמ"ש רש"י ז"ל הרי לא בסמפונות נמצאת וע"כ ניקבה הסמפון ויצאה לבשר הריאה ע"כ. אמנם לפמ"ש הכנה"ג (בהגהות ב"י ס"ק נ"ד) דמחלוקת מחט שנמצאת בריאה ע"כ משמע בריאה ולא בסמפונא דאל"כ הו"ל למימר אתמר מחט שנמצא בסמפון הריאה, כדקא אמרינן בתר הכי ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה ההיא מחטא דאשתכח בסמפונא רבה דכבדא ע"ש. ולפ"ז נשאר קו' המהרש"א ז"ל אמאי פריך על דיוקא טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבה כשרה והא"ר נחמן כו' ולא פריך על רבנן דמכשרי להדי מחט שנמצאת בריאה:

והכו"פ תירץ דהרי טריפות נקיבת הסמפון לא נזכר במשנה ורק צ"ל דניקב הסמפון טרפה מטעם דסוף הקרום לינקב. ולפ"ז לר"ש דס"ל עד שתינקב לבית הסמפונות אבל ניקב הקרום לחוד כשר ה"ה אם ניקב הסמפון לחוד כשר, ולקמן איכא אמוראי טובא דפסקי כר"ש, וא"כ על רבנן דמכשרי ל"ק די"ל דס"ל ג"כ הלכה כר"ש וממילא ניקב הסמפון כשר ודלא כרב נחמן אבל על רב אמי דטרפה משום דאלו הוי ריאה קמן הוי מינקבה, הרי דלא ס"ל כר"ש שפיר פריך והא"ר נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה ע"ש. וקשה לי שהרי הכא ר' יוחנן הוא דמכשיר מחט שנמצאת בריאה ולעיל מיניה איתא ר' יצחק בר יוסף הוי קאזיל בתריה דרבי ירמיה בשוקא דטבחי חזנהו להנך דקיימין צמחי צמחי, א"ל לא בעי מר אומצא א"ל לית לי פריטי א"ל אקפן אנא א"ל מאי אעביד לך דכי אתו לקמיה דר' יוחנן משדר להו לקמיה דר' יהודה ברבי שמעון דמורי בה משמיה דר' אלעזר ברבי שמעון להיתירא, וליה לא סבירא ליה [לר' יוחנן לא סבירא ליה לאכשורי ומיטרף נמי לא הוי טריף לה ניהלייהו דלא שמיעא ליה מרביה, רש"י] וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו ובתוה"ב דמש"ה לא הכשיר ר' יוחנן הצמחים, משום דקרוב הדבר דע"י הצמחים ניקב העור, שגדלים בין עור לבשר, ואע"פ שנראית שלמה קרום הוא שעלה בו, אבל בריאה שנשפכה כקיתון ר' יוחנן מכשיר משום דרק בפנים הוא שנימוק בשר ואין חשש נקב דעורה לא לקה כלל עי"ש, הרי בהדיא דר' יוחנן ס"ל כרבנן דנקב בריאה טרפה דבודאי לר"ש דבעי עד שתינקב לבית הסמפונות צמחים בריאה כשרים. וכן יש להוכיח מהא דאיתא שם (דנ"ז ע"א) אמר רב יהודה אמר רב כו' שמוטת גף בעוף טרפה חיישינן שמא ניקבה הריאה ושמואל אמר תיבדק וכן אמר ר' יוחנן תיבדק, ואי ס"ל לר"י הלכה כר"ש למ"ל כלל בדיקה דבודאי אין לחוש שע"י שמוטת הגף יהיה ניקב הריאה עד לבית הסמפונות, והבית אפרים בקוה"ר (סימן ל"ב) השיג ועל הכו"פ, דאי נאמר דלא פריך על רבנן דמכשרי משם די"ל דס"ל כר"ש, א"כ מנ"ל להקשות על ר' אמי הרי י"ל דהא דקאמר ר' אמי אלו הוי ריאה קמן הוי מינקבה וטרפה, היינו משום דרוב בליעות דרך הושט וניקבה הושט או הדקין ולא מחמת הריאה כלל. ולשיטת התוס' דס"ל דרך הקנה נכנסה וניקבה הריאה וחזרה ונכנסה בחוץ, פשיטא דכה"ג טרפה אף לר"ש שהרי ניקבה הסמפון והבשר והקרומין והיינו ניקבה לבית הסמפונות שהוא סמפון גדול שבריאה שדרך שם נכנסה עי"ש. ולפ"ז שוב קשה אמאי פריך על ר' אמי מדיוקא הא איתא ולא מינקבה כשרה ולא פריך על ר' יוחנן דמכשיר בהדיא מחט שנמצאת בריאה:

ונראה לפע"ד לתרץ קו' המהרש"א ז"ל. דהנה קאמר שם (דמ"ז ע"ב) אמר עולא א"ר יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה אלמא קסבר חסרון מבפנים לא שמיה חסרון כו', רבי חנניה חלש על לגביה רבי נתן וכל גדולי הדור אייתו קמיה ריאה שנשפכה כקיתון ואכשרה, ואמר רבא והוא דקיימי סמפונות. וכתב באור זרוע וז"ל פירש מורי אב"י העזר"י. דרבא סבר כעולא דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון, וה"נ גריס רבינו שלמה לקמן מחט שנמצאת בריאה דכ"ע חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, אבל פר"ח ושערים דרבינו שמואל ז"ל פירשו דרבא ס"ל שמיה חסרון ולהכי בעי דקיימי סמפונהא עכ"ל. הרי לפר"ח ושערים דר"ש ז"ל לעולא דלא שמיה חסרון ריאה שנשפכה כקיתון כשרה אף דלא קיימי סמפונהא, ורק רבא הוא דחידש דבעינן קיימי סמפונהא משום דס"ל חסרון מבפנים שמיה חסרון מ"מ אם קיימי סמפונהא כשרה אף דנשפכה כקיתון משום דהדרא בריא ואין זה חסרון. ובתפארת למשה כתב כן מסברא דנפשיה, דרבא הוא דמחדש דבעינן קיימי סמפונהא אבל לר"י אף דלא קיימי סמפונות כשרה וכתב דלדידיה אף בנימוק הריאה ביותר מרביעית כשרה, ומתורץ קו' הט"ז (ס"ק י"ד) אמאי לא משני בהא דפריך לר' יוחנן מריאה שניקבה או שחסרה דאיירי שנחסר רביעית דלר"י אף ברביעית כשרה, וכן מתורץ דלא משני דהמשנה איירי שחסרה הסמפונות או אונא עש"ה: