פתח האוהל קצד

היוצאת מנקבים, אבל להסתבך בדופן הוא מקרה פעמים מסתבך פעמים לא, והוי פשיטא ליה דאין כל הנקבים ראוים להסתבך עי"ש. ולפ"ז א"ש די"ל דרב יוסף היה יודע דכל קרום העולה מחמת מכה כשרה משום דאיגלאי מילתא דהיה ראוי להעלות קרום ולא הוה טרפה ואין כאן פסול שחוזר להכשרו. אמנם לרבינא דס"ל בסתימת הדופן ומסתבך בבישרא כשרה, בזה היה ס"ד באי"ל דנקב הזה היה ראוי להסתבך בבישרא דאין זה תלוי כלל באיכות הנקב רק בדופן שמושך הריאה אצלה והוי מקרה בעלמא והו"ל פסול החוזר להכשרו, ודחי לה דלמעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דוקא דאינו קרום דסופו ליסתר ע"י הרוח שמנפחת בו, אבל דופן סתימה דמעיקרא היא והיה ראוי להסתבך בדופן וא"ש:

קשה לי לשיטת הפוסקים הנ"ל דברים מחמת מכה מהני בכ"מ רק בושט וריאה לא מהני וכל נקובים הוי רק ספק טרפה דשמא אין ראוי להעלות קרום, מהא דאיתא שם (ד"נ ע"א) א"ר שימי בר חייא מקיפים בבני מעיים ופירש"י ז"ל אם נמצאו נקובים ואין אנו יודעים אם קודם שחיטה ואם לאחר שחיטה נוקבין נקב אחר בצדו ורואין אם מראיהן שוה כשרה דבידוע שלאחר שחיטה היה, ואמאי צריכינן כלל להקפה והרי כיון דהוי ספק אם ניקבו קודם שחיטה או לאחר שחיטה הרי הו"ל ס"ס, ספק לאחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא נקב זה ראוי להעלות קרום, וכמו בנשבר הגף וספק קודם שחיטה מכשירין מטעם ס"ס שמא לאחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה כמ"ש הרמ"א ז"ל (בסי' נ"ג) ואף דבנשמט לא מהני ס"ס היינו מטעם דהו"ל חסרון ידוע כמ"ש הט"ז וש"ך שם משא"כ להכיר אם הנקב ראוי להעלות קרום הו"ל חסרון ידוע לכ"ע ואפילו לחכמי הש"ס מדקתני ניקב הלב ניקבו בני מעיים טרפה ולא הוזכר כלל שבודקין אם ראוים להעלות קרום וע"כ דזה אי אפשר להכיר כלל, ועוד דגם בנשמט כתב הרמ"א ז"ל רק מתורת חומרא אבל מדינא מהני ס"ס וכמ"ש בסי' ק"י:

ולשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דס"ס לא מהני היכי דיכולין לברר וכמ"ש הש"ך (סי' ק"י ס"ק ל"ה) לכאורה י"ל דלא מהני הכא ס"ס כיון דיכולים לברר ע"י הקפה. אמנם לפי מה שהביא הפתחי תשובה שם דברי הנו"ב (סי' מ"ג וסי' נ"ז) שכתב דאף הרשב"א ז"ל לא החמיר רק היכי שיש לברר שני הספיקות אבל היכי דאכתי ישאר ספק אחד מהני ס"ס ולא צריכינן לברר וא"כ הכא הרי אי מקיפין ולא אדמי ואמרינן דניקב מחיים אכתי נשאר ספק אחד שמא הנקב ראוי להעלות קרום, וכן לפמ"ש שם הנו"ב דהרשב"א ז"ל לא החמיר רק היכי דאיכא חזקת איסור שנולד הריעותא מחיים, אבל היכי דליכא חזקת איסור כגון שנולד הריעותא לאחר שחיטה מהני ס"ס וא"צ לברר ומש"ה הותר ס"ס בנשמט הגף וספק לאחר שחיטה ע"ש, א"כ גם הכא הרי ספק לאחר שחיטה ולא נולד הריעותא מחיים וא"צ לברר כלל ולמ"ל הקפה:

ובעודני עלם הקשיתי בהא דקאמר (דמ"ט ע"א) אינקבה ריאה היכא דממשמשא ידיה דטבחא תלינן או לא תלינן רב אדא בר נתן אמר תלינן מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא תלינן והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב, וכתב רש"י ז"ל בד"ה היכי דממשמשא ידא דטבחא אני שמעתי במיצר החזה שמתוך הדחק היד קורעת בצפרניו [הוא שיטת הראב"ן ז"ל סימן רל"ה] וכמדומה אני בכל מקום שהוא יודע שיכול לתלות כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואח"כ נמצא שם נקב עכ"ל. וקשה למה כתב רש"י ז"ל בלשון כמדומה, והרי להר"ן ז"ל הנ"ל ע"כ לרש"י ז"ל נקב במיצר החזה הו"ל רק ס"ט דשמא יעלה סרכא כסדרן או שמא יסרך לדופן דבמקום רביתא דאונא מהני סתימת הדופן בכל מקום אפילו השלב שלמעלה מן האונא וכמ"ש הרא"ש ז"ל (סימן כ"ג), וא"כ אי איירי שניקב דוקא במיצר החזה במקום האונות הרי הו"ל ס"ס שמא לאחר שחיטה ושמא יעלה סרכן כסדרן או יסרך לדופן וא"כ מ"ט דמ"ד לא תלינן, וגם למה מסיק והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב תפ"ל בלא"ה שהרי הו"ל ס"ס, וע"כ דהכא איירי שלא במיצר החזה במקום האונות ואין ראוי להעלות סרכא כסדרן ולא מהני סתימת הדופן:

ואמנם לפי שיטת הפוסקים ז"ל דס"ל דבעינן ס"ס המתהפך דוקא ומש"ה בנשבר העצם מארכובה ולמעלה לא אמרינן ס"ס ספק לאחר שחיטה וספק שמא לא יצא העצם לחוץ משום דאינו מתהפך, דאי"ל שמא לא יצא לחוץ ואת"ל יצא לחוץ שמא לאחר שחיטה דלאחר שחיטה לא שייך לפלוגי בין יצא לחוץ או לא, וכיון דאמרת שמא יצא לחוץ ע"כ קודם שחיטה ע"ש (בסי' ק"י בש"ך אות י"ד ובחו"ד), וא"כ גם הכא אי"ל שמא יעלה קרום ואת"ל שמא לא יעלה שמא לאחר שחיטה, דלאחר שחיטה לא שייך בו לחלק בין יעלה בו קרום או לא, דכיון דאמרת שמא לא יעלה קרום ע"כ דאיירי מנקב שנעשה בו מחיים והו"ל ס"ס שאינו מתהפך ולא מהני להרבה פוסקים, ויש עוד לתרץ:

. והנה לפי שיטת הפוסקים הנ"ל דקרום מחמת מכה לא מהני דוקא בושט וריאה, י"ל דהרשב"א ז"ל שם (ד"ט) כתב בשם הר"י ז"ל דדוקא בבני מעים תלינן בזאב אבל ריאה אינה בכלל בני מעים, שהרי אמרו מקיפין בבני מעים, ר' יוחנן אמר מקיפין בריאה הרי דריאה אינה בכלל בני מעים, והרשב"א ז"ל השיג ע"ז שהרי אמרו אינקיב ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא דהלכתא תלינן דהא תלינן בזאב הרי דגם בריאה תלינן בזאב ע"ש. ולפ"ז קשה אמאי קאמר מקיפין בריאה כיון שכבר אמר מקיפין בבני מעים. אך דהנה הש"ך ז"ל לקמן (ס"ק י"ב) כתב בשם הגהת מרדכי דכל היכא דתלינן במשמוש ידא דטבחא כשר אפילו איקפו ולא אידמו להנקב שנעשה אחר שחיטה ע"ש, והמהרי"ט ז"ל (ח"א סי' ל"ז) כתב על דין זה וז"ל תשובה מסתברא שההקפה שאמרו אינו נסיון גמור לומר דאי אדמו ודאי אחר שחיטה נקב, ואי לא אדמו ודאי קודם שחיטה נקב דאטו לא אפשר דקודם שחיטה הוא ואדמו ואחר שחיטה ולא אדמו, שמראה הריאה משתנה ממקום למקום כו', אלא עיקר טעמו של דבר הוא דהיכא דליכא שום דבר למתלי אי מקפינן ואדמו תלינן לומר שלאחר שחיטה הוא כמו זה הנקב שנעשה אחר שחיטה כו', אבל אי איכא למיתלי במשמוש ידא דטבחא או בזאב לא בעינן תליה אחרת ואפילו לא אדמו אני אומר שאין המראה של מקום זה דומה למראה של מקום זה, ועוד דבקל משתנה המראה כדמייתי בגמרא ברב משרשיא דמשמש בהו ואדמו ואמר כמה ידי ממשמשא בהני אלמא משמוש גורם לשנות המראה ושמא משמשו בה ואפילו חזר למשמש בזה ולא אדמו שמא היה המשמוש הזה יותר או פחות, ועוד אם היתה ההקפה נסיון גמור לא היו חכמים מכשירין אפילו היכא דאיכא למיתלי כל היכי דאפשר לבדוק ולברר הדבר (טהורה היא ומ"מ) מצרכינן לה לנסויי ועוד כל שאפשר לברר לא סמכינן אחזקה כו' עכ"ל (ועי' פר"ח ס"ק י"א), הרי דהקפה הן בריאה הן בבני מעים אינו נסיון גמור ורק דתלינן שנעשה אחר שחיטה הואיל ואדמו וכמו דתלינן בזאב. ולפ"ז מהא דקאמר מקיפין בבני מעים הו"א דוקא בני מעים דכל נקובי בהם הוי רק ספק טרפה דשמא יעלה קרום בזה מקילין וסומכין אהקפה אע"פ שאינו בירור גמור אבל בריאה דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ונקב בריאה הו"ל ודאי טרפה בזה הו"א דלא סמכינן אהקפה קמ"ל דגם בריאה מהני הקפה, ולא נקט