פתח האוהל קצב

אחר אף חסרה ע"י ד"א לאפוקי חסר אונא, ומש"ה ר"א דס"ל כרב אביו דניקב קרמא עילאה טרפה שפיר פריך מאי חסרה, אבל לדידן דקיי"ל עד שינקבו שני הקרומים דוקא, שפיר פירש הרמב"ם ז"ל חסרה אונא, דהוי שפיר דומיא דניקבה דהרי גם נקב בתולדה טרפה, [ועי' מ"ש עוד לתרץ בסימן ל"ו סק"ו]:

והנה אם נאמר דמ"ד דניקב קרום אחד לחוד טרפה הוא מטעם דסופו של קרום הב' לינקב, וכמ"ש הלב"ש בריש ל"ו דהא דקאמר מגין היינו על הרוח שלא יצא, וממילא למ"ד לא מגין היינו דהרוח יוצא דסופו של קרום הב' לינקב, וא"כ נדחה הנ"ל דהא גם למ"ד דניקב קרום אחד טרפה סופו של הרוח לצאת. אמנם אין זה מוכרח שהרי התוס' כתבו שם דבקרום של מוח פשיטא דעילאה מגין הרי דגם שם שייך לשון מגין ואין מוכרח דהטעם הוא דסופו של קרום הב' לינקב:

[ג] ברמ"א ז"ל ובמדינות אלו נהגו להטריף בין נמצאו ב' ורדות או אם חסירה או אם שינתה מקומה, והקשו הרי רבא קאמר חמשה אוני אית לה לריאה חסר או יתיר או חליף טרפה ואמאי לא קאמר ששה אוני דהא איכא ג"כ ורדא [ועי' בפ"מ מ"ז סק"ד וכו"פ סק"ב ופ"ת סק"ד] ונראה דהנה התב"ש (ס"ק כ"ט) הקשה הא דקאמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה, למ"ל כלל מנינא ולא הו"ל למימר רק תלתא אוני מימינא ותרי משמאלא אית לה לריאה ע"ש. ונראה דהנה הרמ"א ז"ל פסק דאם נתחלפו צורות האונות מימין לשמאל או שאר חילוף צורה טרפה, והפרי תאר (סק"ג) השיג ע"ז שהרי רבא לא הזכיר צורות אונות שנאמר דגם עלייהו קאי הא דקאמר אי חליף טרפה, ואדרבא מדקאמר חמשה אונות אית לה לריאה וכייל להו בהדדי משמע דאין קפידא בצורתן ע"ש, והכו"פ כתב דאף הפוסקים דאסרי אי נתחלפו צורות האונות מודים דאין לזה שרש בגמרא ורק דבקעה מצאו וגדרו גדר ע"ש, ומתורץ קו' התב"ש די"ל דמש"ה קאמר רבא מנינא חמשה אוני אית לה לריאה לומר דכולהו כהדדי נינהו ואין קפידא אם התחלפו צורתם, ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דלא קאמר ששה אוני אית לה לריאה דהא איכא ורדא, דהנה הא דורדא אם שינתה תארה וצורתה טרפה, יש לה מקור בגמרא וכמ"ש התוס' שם בהא דקאמר כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו וקרו לה טבחא עינוניתא דורדא דהא דקאמר דיתרת דביני וביני טרפה היינו דוקא היכי דגדולה הרבה ואינה דומה לעינוניתא דורדא, וא"כ אי הוה אמר ששה אונות אית לה לריאה הו"א דגם לורדא יוכל להיות צורת אונא וא"ש:

סימן לו [א] סעיף א הריאה יש לה שני קרומים ניקבו זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשרה, באור זרוע (סי' תי"א) כתב שני קרומים יש לה לריאה החיצון לבן כשנופחים אותו והפנימי אדום וכ"כ בצדה לדרך, וזה דלא כמ"ש הלב"ש סק"ד דאם ניקב קרום התחתון בריאה ע"י מחט שבפנים לא מהני בדיקה בחיצון כמו בושט משום דגם העור החיצון אדום, ומה שהביא ראיה מהא שכתב הש"ך (ס"ק י"ד) אדום כמראה הריאה צ"ל דכוונתו קודם שנפחה הוא אדום, והתב"ש (בסי' ל"ח ס"ק י"ג) והלב"ש סק"י הביאו דברי הב"י (בסי' מ"ד) שכתב בשם הרב העיטור ז"ל דלא הוצרך לאשמועינן דלבן מראה כשרה משום דבלא"ה הריאה נוטה ללבן כשנופחים אותה ומראה לבן פסול רק כבקעת או כביצה, וכ"כ במחזיק בדק (סי' י"ג ועי' בד"מ שם סק"א). ולפ"ז פשוט דמ"ש התוס' (דמ"ו ע"ב) דהא דאדומה כשרה מדר' נתן היינו כשמתלבנת ע"י נפיחה ע"כ כוונתם דע"י נפיחה רגילה כל ריאה להתלבן קצת, וכ"כ בפירוש בתקוני זבח (סי' י"ד) בתקון הבדק סק"ט, ובכו"פ כתב לפרש שחוזרת ומתלבנת שחוזרת למראה כשרה ובישועות יעקב כתב לפרש שחוזרת ומתלבנת היינו שחוזרת למראה פסולה ע"ש בסימן ל"ח וקשה דא"כ מ"ש דנקטי מראה לבנה דוקא, ועי' מ"ש בזה בראש אפרים (סי' ל"ח סק"א ונ"ח), ובפרי תבואה שם (ס"ק י"א):

[ב ]שם ניקבו זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשרה, עד שניקבו שניהם זה כנגד זה, שם בגמרא (דמ"ו ע"ב) אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה מגין או לא מגין, פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לא מגין וחד אמר מגין, והלכתא מגין כדרב יוסף, דאר"י האי ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא מותבינן עלה גדפא או רוקא אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה, ואי לא ידעינן היכא אוושא מייתינן מתיכלא דמיא פשורא ומותבינן לה בגוה כו' ונפחינא לה, אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה, תתאה אינקיב עילאה לא אינקיב והאי דאוושא זיקא דביני ביני הוא, והקשו בתוס' דהרי לא הוצרך לפסוק דהלכתא מגין דהא בכל דוכתא דפליגי ר"א ורבינא קיי"ל כרבינא ולקולא, אלא משום דבעי לאתויי דרב יוסף קאמר הלכתא מגין כדרב יוסף:

ולפע"ד נראה דאפשר לתרץ קו' התוס', דהנה הלב"ש (סק"א) הקשה בהא דקאמר מגין או לא מגין דאיך שייך הכא לשון הגנה והרי לשון הגנה הוא דוקא היכי דטרפה ע"פ דין ורק דאיזה דבר סותם, אבל הכא למ"ד מגין היינו דכשר בניקב רק קרום אחד, דאי"ל דבאמת דמש"ה ס"ל אינקיב תתאה עילאה מגין משום דקרום העליון סותם נקב התחתון אבל לעולם עיקר הטרפות בתחתון לחוד, שהרי בריאה דאוושא אמרינן דאי לא מבצבצא כשרה והאי דאוושא משום זיקא דביני וביני, ופירש רש"י ז"ל דהרוח נכנס בין הקרומים דרך נקב שבתחתין ואין יכול לצאת מפני קרום העליון שלא ניקב מש"ה היא משמעת קול, והרי בכ"מ דסותם אינו אלא בדבוק בו דהא נקבה הריאה ודופן סותמתה בעינן דוקא סביך בבישרא, אבל לא סביך אינו סותם אע"פ שהריאה שוכבת במיצר החזה על הדופן, וע"כ דהא לא מטעם הגנה הוא, ותירץ דלשון מגין הוא שמגין על הרוח שלא יצא לחוץ עש"ה. ולפ"ז א"ש דבלא הא דרב יוסף הו"א דהא דס"ל לרבינא דמגין היינו באמת משום דהקרום העליון סותם הנקב, הואיל ושניהם דבוקים יחד מש"ה קאמר והלכתא מגין כדרב יוסף דאמר תתאה אינקיב עילאה לא אינקיב והאי דאוושא משום זיקא דביני וביני הרי אף דהקרום העליון נפרד ג"כ מגין, ואולי דיש להעמיס כן בכוונת התוס' שכתבו דבעי לאתויי הא דרב יוסף היינו כדי לאשמעינן כנ"ל:

ולפ"ז י"ל הא דקשה לרב ושמואל ור"א דס"ל דניקב קרמא עילאה לחוד טרפה אמאי באמת לא יהיה מהני סתימת קרום התחתון. ועי' בחדושי הרי"ם ז"ל בזה, ואי"ל דרב ושמואל ור"א לא ס"ל כלל הא דא"ר נחמן (דמ"ח ע"א) דריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה. דהא רבינא ורב עוקבא בר חמא פרכי עלה דרב נחמן, ור"נ לשיטתיה ס"ל באמת דבעינן דוקא שניקבו ב' קרומים וכמ"ש שם רש"י ז"ל דר"נ קרמא תתאה ס"ל, דז"א דהרי רב ס"ל שם (דמ"ט ע"ב) דחלב טהור סותם הרי דס"ל דמהני סתימה והכא ס"ל לרב דקרמא עילאה לחוד טרפה, ולפמ"ש י"ל דהא דקרמא עילאה לחוד טרפה הוא באמת דוקא היכי דקרום התחתון נפרד מעליון, אבל היכי דהקרומים נדבקים לכ"ע מגין:

ולפ"ז יש לתרץ דשם (דנ"ז ע"א) איתא שמוטת גף בעוף טרפה חיישינן שמא ניקבה הריאה, ושמואל אמר