פתח האוהל קצא

העיטור ז"ל כתב חסר דתנן הריאה שניקבה או שחסרה כגון שחסר מן האונין או מן האומין עכ"ל [פירוש שחסר אונא או אומא] הרי דאפשר לאומא להיות חסר, ולפ"ז א"ש דבאומות גם חסר מקצת טרפה ושוב אי"ל חסר אומא טרפה דז"פ והוצרך לומר דוקא ה' אונות דבהם חסר כשר]:

קשה לי בהא שהקשה העיטור על הי"א דחסר כ"ש טרפה דאמאי לא משני דאו שחסרה היינו שחסר מבחוץ כ"ש, והרי העיטור ז"ל מפרש דהריאה שניקבה או שחסרה היינו שחסר אונא או אומא א"כ גם לדידיה תקשה אמאי לא משני שחסרה היינו שחסר אונא או אומא, וכאשר הקשה הכ"מ והב"י (בסי' ל"ו) על רש"י ז"ל שכתב (דמ"ג ע"א) שהאונות שנתחלפו בכלל שחסרה היא דא"כ אמאי דחיק לאוקמי כר"ש נימא דאו שחסרה היינו שנתחלפו [והא דנקט רש"י חליף כתב בכנה"ג (ס"ק ס"ד) דלרבותא דל"מ חסר הוי בכלל חסרה אלא אפילו חליף הוי ג"כ בכלל חסרה] וכתב הפרי מגדים (בפתיחה לסי' ל"ה), דה"ה דקשיא אמאי לא קאמר שחסרה היינו שחסר אונא וכמו שבאמת פירש כן הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות עי"ש וכן פירש הרע"ב ז"ל. אך יש לומר לפמ"ש הב"ח דמש"ה לא משני או שחסרה היינו שחסר אונא משום דהו"ל לפרש או חסרה אונא, וכמו שמפורש המסס ובה"כ שניקבו לחוץ ולא תנן סתם שניקבו, אלמא דהאי שחסרה כל היכי שחסרה אפילו קצתה בין באונא בין באומא והיינו שנראה מבחוץ כמין פגם וסדק עכ"ל וכ"כ במבי"ט ז"ל ח"א (סי' קס"ג) דלא משני שחסרה אונא משום דפשטא דמתניתין משמע חסרה בכל מקומות הריאה שתחסר דומיא דניקבה, לא במקום האונות דוקא, ורק הקשה דאמאי לא משני דחסרה היינו חסרה מקצתה שהרי הוא בכל מקומות בריאה עש"ה. ומש"ה קשיא ליה להעיטור רק על שיטת הי"א דאסרי חסר כ"ש כ"מ בריאה, אבל לא קשיא ליה נימא חסר אונא או אומא דא"כ הו"ל לפרש, אבל סתם חסרה הריאה לא משמע כן:

והנה הפרי מגדים שם כתב די"ל דמש"ה לא משני דאו שחסרה היינו שחסרה אונא דכ"ש הוא אם ניקב טרפה כ"ש חסר עי"ש. אך לפ"ז שוב תקשה אמאי הרמב"ם והעיטור והרע"ב ז"ל פירשו דאו שחסרה היינו חסר אונא, והרי הוא ק"ו מניקב:

ונראה דהנה התב"ש (ריש סי' ל ל"ה) כתב להוכיח דכל טריפות הריאה מטעם נקובה הם מהא שכתבו התוס' בחולין (דמ"ב ע"ב) ד"ה אפיק חדא ועייל חדא, דלמ"ד חסרון בפנים לא שמיה חסרון והא דקתני או שחסרה לר"ש איצטריך, ע"כ דליכא רק י"ז טרפות, הרי דליכא טרפות בריאה משום חסר, והלב"ש השיג עליו דודאי יש טרפות חסר בריאה ורק דאין לחשבו לטרפות בפ"ע דהרי הכלל הוא דכל שניקב טרפה כ"ש ניטל או חסר וכמו דלא חשיב במתניתין רק ניטל הכבד ולא בלב וריאה ודקין משום דבכלל נקובים הם וכמ"ש התוס' שם, ובשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' כ') השיג על הלב"ש דרק בניטל וחסר כל האבר הוי ק"ו מניקב אבל חסר אונא אחת פשיטא דליכא למיתי עלה מתורת ק"ו, דלולא דחדית לן רבא דחסר אונא טרפה מה"ת הוי ס"ד להטריף מחמת ק"ו מניקבה כיון שבניקבה כל הריאה בטלה ממלאכתה שדרכה להניף על הלב ואם ניקבה מפקא זיקא אינה יכולה להניף משא"כ בחסר אונא שאומרים לה עמוד ונעשה מלאכתנו שהרי הריאה שלימה כדרכה אלא שאונא אחת גדולה כשתים או כשלש, ואין כאן מנין הראוי, ורבא הוא דחדית לן ה' אוני אית לה לריאה אבל פשוט שאין כאן ק"ו ללמוד מניקבה הריאה עכ"ל. אמנם כ"ז לדידן דניקבה הריאה היינו שניקבו דוקא שני הקרומים אבל למ"ד דניקב קרום אחד טרפה שוב שפיר יש לומר דחסר ק"ו מניקב, ואי"ל דשאני ניקב דהרוח יוצא דהא בניקב קרום אחד לחוד אין הרוח יוצא:

והנה בהא דפריך ר' אבא לעולא הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה כו', כתבו התוס' (דמ"ח ע"ב) ד"ה שדרה דיש ספרים דגרסי איתיביה ר' אחא לעולא עי"ש. והנה ר' אחא דפריך לעולא הוא ר' אחא בר רב שהיה בנו של רב ותלמידו (כמ"ש בסדר הדורות דיש ר' אחא בר רבא והוא ר' אחא האחרון דפליג עם רבינא האחרון, ויש ר' אחא ורבינא הקודמים והוא ר' אחא בר רב כמ"ש הרא"ש ז"ל ר"פ הנשרפים ועי' בתוס' חולין (דמ"ח ע"א) ד"ה אמר רבינא, ור' אחא דפריך לעולא אי"ל דהוא ר"א דפליג עם רבינא האחרון, כי עולא היה בדורו של רב יהודה כמ"ש בשבת (דקמ"ז) ובהרבה מקומות, וכשמת רב יהודה נולד רבא וכשמת רבא נולד רב אשי, כמ"ש בקידושין (דע"ב ע"ב) ורבינא היה תלמיד חבר לרב אשי כמ"ש בביצה (ד"ו). וכ"ז מבואר בסדה"ד]. והנה קאמר בגמרא (דמ"ו ע"א) הריאה שניקבה, רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה, הרי דס"ל לרב דאם ניקב רק קרום העליון טרפה וסתמא ס"ל כן גם ר' אחא שהיה בנו ותלמידו, וא"כ לדידיה שפיר אי"ל דאו שחסרה היינו שחסרה אונא דשוב י"ל כמ"ש הפ"מ דחסר אונא ק"ו מניקב, ואי"ל כמ"ש הב"א דניקב שאני דהרוח יוצא, דהא גם בניקב קרום העליון לחוד אין הרוח יוצא ושפיר פריך מאי חסרה אלימא מבחוץ היינו ניקבה, ועולא דלא משני ליה דחסרה היינו חסרה אונא, או דס"ל ג"כ דניקב קרום אחד טרפה או דמשני רק לפי סברת המקשן, וכמ"ש כן הב"י ע"פ דרכו, אבל לדידן דקיי"ל דאינו טרפה רק בניקבו שני הקרומים א"כ שפיר פירשו הרמב"ם וסייעתו דאו שחסרה היינו אונא דליכא ק"ו מניקב דניקב שאני דמפקא זיקא [ואי נאמר דר"א דפריך לעולא הוא ר' אחא בר רבא האחרון דהא גם רבא פריך לעולא כמ"ש בחולין קל"א ובנזיר נ"א, ג"כ א"ש שהרי קאמר שם אינקב תתאה ולא אינקב עילאה מגין או לא מגין, פליגי בה ר' אחא ורבינא חד אמר לא מגין וחד מגין, ומבואר בתוס' שם דרבינא הוא דקאמר מגין דכל היכי דפליגי ר"א ורבינא רבינא לקולא וקיי"ל כרבינא עי"ש במהר"ם לובלין ז"ל, וא"כ ר' אחא לחומרא דאינקב תתאה לחוד טרפה, וג"כ שפיר חסר אונא הוי ק"ו מניקב ור"א לשיטתיה שפיר פריך, אמנם בודאי נראה שהוא ר' אחא הקדמון בר רב, ועי' בסדר הדורות עולא]:

או י"ל דהנה המבי"ט ז"ל (בח"א סי' קס"ג), הובא בכנה"ג (סי' ל"ו בההג"ה ב"י ס"ק ס"ב), תירץ דמש"ה לא משני דחסרה היינו שחסר מקצתה משום דחסר דומיא דניקבה מה ניקבה ע"י דבר אחר אף חסרה ע"י דבר אחר לאפוקי חסרה מגוף הריאה מתחילת ברייתו שיש בה פיצול או סדק והעור קיים, ולהכי מוקי לה כר"ש כו', ולמ"ד חסרון בפנים שמיה חסרון הוי נמי חסרה דמתניתין דומיא דניקבה ע"י דבר אחר כמחט שנמצאת בריאה שהברזל אוכל הבשר כששוהה שם ומחסרו כו' עכ"ל, והקשיתי וראיתי שבראש אפרים (בקוה"ר לסי' ל"ו בסי' מ"ז) הקשה כן, דמנ"ל דניקבה דוקא ע"י דבר אחר ולא בתולדה הרי י"ל דגם ניקבה איירי בתולדה, ואפילו לפמ"ש הט"ז (בסי' מ"ג) גבי טחול דנקב בתולדה לא הוי נקב הכא גבי ריאה דאם ניקבה יוצא ממנה הרוח ואינה יכולה לעשות מלאכתה בודאי נקב בתולדה טרפה והביא שכ"כ בהדיא בשו"ת פנ"י עש"ה ובסי' מ"ח בארוכה, אמנם למ"ד דאינקיב קרום עילאה לחוד או תתאה לחוד טרפה שוב שפיר י"ל דנקב בתולדה לא הוי נקב כמו בטחול כיון דאין הרוח יוצא, ושפיר י"ל דחסרה דומיא דניקבה מה ניקבה ע"י דבר