פתח האוהל יח

קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהלן עם החלון לטמא את הבית דברי ר"א, ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל, ופירש הר"ש ז"ל לחד פירושא דאיירי דליכא טפח בבליטה של מעלה חוץ לחלון ע"ש. ונראה דהגר"א ז"ל מפרש דהיה בליטה ע"ג חלון פחות מטפח ולר"י אין מעלין את הנמוך, קוברי המת, לצרף אהל עם אהל שע"ג החלון כדי להוריד הטומאה מהאהל פחות מטפח שע"ג חלון, או אולי היה לו איזה גירסא אחרת אך בהגהות הגר"א ז"ל לא הגיה בזה וצ"ע עוד:

ועכ"פ לפירוש הגר"א ז"ל פליגי ר"א ור"י אי הטומאה יורדת מלמעלה למטה בפחות מטפח ואין שום ראיה ממשניות הללו דר"י ס"ל רואין כאלו הטומאה שם וא"ש:

אך עומד לנגדי, דהרי במשנה דרפי"א הבית שנסדק וטומאה בפניו פשיטא דקיי"ל כב"ה דסגי בסדק כ"ש וכלים שבחוץ טהורים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל, ולפמ"ש הטעם משום דס"ל דסט"ל הוא רק כאלו הדלת פתוח, ומש"ה כל דאיכא סדק שוב אין הטומאה מתפשטת, וב"ש ס"ל דרואין כאלו הטומאה שם, והרי אנן קיי"ל ביו"ד (סי' שע"א) בשני חדרים ובהם שני חצאי זיתים דהבית טמא, וע"כ מטעם דרואין כאלו הטומאה שם כמש"ל וזה כב"ש:

והנה היה נראה לפע"ד ג"כ לומר די"ל טעם פלוגתת ב"ש וב"ה דלעולם ס"ל דסט"ל הוי כמו שהטומאה שם, ואך מש"ה ב"ה ס"ל דסגי בסדק כ"ש, לפמ"ש בתה"ד (סי' כ"ד) דההלכה היה דוקא באותו פתח שמוציאין אותו תחלה מתוך האהל אל תוך האויר, הואיל ובאותה יציאה נטהר האהל, יאמר ההלכה שאותו פתח יטמא ולא מכאן ואילך, ומש"ה ס"ל לב"ה כיון דאיכא סדק הרי נטהר האהל בפנים עוד קודם שיצא מפתח הבית דהא טומאה בחוץ וכלים בפנים לכ"ע סגי בסדק כ"ש, ורק היכא דליכא סדק הפתח הראשון טמא, ורואין כאלו גוף הטומאה שם, ונפ"מ דכלים לא יהיו חוצצים כמש"ל בשם מהר"ם מרוטנבורג ז"ל, וב"ש לא ס"ל חילוק זה, ומש"ה מטמאים אף בסדק כ"ש דהואיל וחזינן כאלו הטומאה שם ורק דמטהרי אם יש בסדק ד"ט דהו"ל כמו נפתח חלון דהפתחים טהורים וכמש"ל:

והיה אפשר ג"כ לפרש בזה פלוגתא דר"א ור"י בשני חדרים דקאמר ר' יהודה דמודים בשתי חביות שהוא טמא ופליגי בשני חדרים דר"א מטמא ור"י מטהר, היינו דר' יהושע מתלמידי ב"ה ס"ל דהלכה רק על אותו פתח שהאהל נטהר על ידו, ולפ"ז בשני חדרים ובהם שני חצאי זיתים, כיון דהחדרים בלא"ה טהורים, לא שייך בהם סט"ל, ור"א מתלמידי ב"ש ס"ל כב"ש דאף אותו אהל שאינו נטהר ע"י הפתח ג"כ טמא הפתח, והא דבשתי חביות גם ר' יהושע מודה דהבית טמא היינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"ד דאהלות מ"א בשם התוספתא דצמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורים מליטמא, ואין מצילין על הטמאים מלטמא, ובחולין (דף ע"א ע"א) צמיד פתיל אינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה ע"ש, וכיון דחשיב כטומאה רצוצה מש"ה טמא הבית דשני חצאי זיתים המונחים בבית רצוץ הבית טמא, והצמיד פתיל אינו מציל ומש"ה הכל מידים דהבית טמא, ולרבנן הכל מודים בשני חדרים הפתוחים לבית שהבית טהור כיון דאין האהל נטהר ע"י הפתח דבלא"ה טהור, ובשתי חביות פליגי אי צמיד פתיל מציל על הטומאה דלר"י מציל [ועי' לקמן כלל ד' ס"ב]. אבל קשה כנ"ל דקיי"ל כב"ה בבית שנסדק וקיי"ל כר' אליעזר בשני חדרים כנ"ל:

לזה נראה דע"כ גם ב"ה ס"ל דרואין הטומאה כאלו היא שם אך הא דמטהרי בבית שנסדק דהנה בתה"ד (סי' כ"ד) הנ"ל כתב וז"ל מ"מ כיון דרבנן קשישי חששו לאיסור זה (לכהן לילך דרך שער העיר) חלילה להפליג דבריהם והמחמירין כמותם לשנות מנהג המקיל לאו שפיר עבדי. אמנם להחמיר בבית של צדוק הדין נראה דיפה כתבת דאין להחמיר בו כלל, אדרבה אותו פתח בא לטמאות את האהל, ואמרינן אין דנין ק"ו מהלכה, ואע"ג דרש"י פ"ק דביצה פירש דגזירה דרבנן היא, וכן בפירוש המשניות פ"ג דאהלות נמי פירש דגזירה דרבנן היא, בפרק בתרא דביצה דל"ח פירש בהדיא דהלכה למשה מסיני היא וכן מוכח שם בגמרא להדיא, ומ"מ אפילו אי גזרה דרבנן דמכ"ש יש לחלק דלא גזרו חכמים אלא בפתח הראשון שבו מוציאין המת לאויר העולם, ועיין באשר"י בהלכות טומאה תמצא מפורש קצת דין זה עכ"ל:

חידש לן דרק אותו פתח הבא לטהר את האהל אמרינן ביה טומאת פתחים ולא אותו פתח הבא לטמאות את האהל, ואע"ג די"ל דק"ו הוא, מ"מ אין דנין ק"ו מהלכה:

ובדברי חמודות [בה"ט אות כ"ו] כתב ע"ז, דמה שכתב התה"ד דבבית של צדוק הדין אין להחמיר הואיל והפתח בא לטמאות את האהל דזה יספיק בבית של צדוק הדין שאין בו אלא פתח אחד שבו מכניסין ומוציאין המת, אבל אם יש בו ב' פתחים שבפתח אחד מכניסים ובפתח אחד מוציאין כמו שיש בבית צדוק הדין דפה ק"ק פראג נראה שלפי סברא זו אין היתר לכהנים לכנוס באותו:

פתח שמוציאין ממנו המת עכ"ל הביאו הש"ך ז"ל (סי' שע"א סק"ט):

ובח"צ (סי' ק"ג) הושג על הל"ח, דכיון דטהרת הפתח הראשון של בית צדוק הדין, איך אפשר שוב לטמאות הפתח שבו מוציאין המת משם ואיך שייך ע"ז סט"ל, דעד לא עיילא אפקת, וע"כ כיון דפתח שבו מכניסין המת טהור שוב ה"ה הפתח השני שבו מוציאין המת טהור עי"ש:

ולפ"ז י"ל דזה טעמא דב"ה דכיון דיש סדק על פני הגג והחצי הבית מבחוץ טהור דהא טמאה בפנים, ורק דתאמר סוף טומאה לצאת. הרי מקודם צ"ל סוף טומאה לכנוס דהא הבית הוא כשני חדרים, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל נסדק גגו וכתליו ע"ש. ואף בנסדק גגו לחוד הוי כשני חדרים, וכיון דאין אומרים סוף טומאה לכנוס, דאין דנין ק"ו מהלכה, שוב אין אומרים על הפתח החיצון סוף טומאה לצאת וכמ"ש הח"צ הנ"ל, ומש"ה מטהרי ב"ה בסדק כ"ש, ורק דמצרכי שיהיה כעובי המשקולות כדי שלא יהיה יכול לקבל מעזיבה וכמש"ל. וב"ש ס"ל דבית שנסדק לא הוי כשני בתים שנאמר אין סוף טומאה לכנוס, רק דיש בסדק ד"ט דזה שיעור להוצאת המת, וממילא החצי הבית החיצון הו"ל כבית בפ"ע, ואין אומרים ס"ט לכנוס, אבל כל שלא הוי בסדק שיעור להוצאת המת חשוב כבית אחד, ואין זה הכנסה והכלים מבחוץ טמאים, אבל כ"ע ס"ל דרואין כאלו הטומאה שם, ומש"ה בשני חדרים הבית טמא, ואין זה חשיב כניסה, אע"ג דהחדרים טהורים, כיון דאין שום הפסק אויר בין החדרים להבית:

או י"ל, דבודאי לפירוש הרב והר"ש ז"ל דבית שנסדק איירי לענין סט"ל, פליגי ב"ש וב"ה אי רואין כאלו הטומאה שם וכמ"ש לעיל בריש דברי. אך לשיטתם ז"ל י"ל דלא קיי"ל כהך משנה דסופ"ח דכן בשני חדרים הפתוחים לבית, דהבית טמא, דמתניתין יחידאה היא, וכר' יהודה ואליבא דר"א וכמ"ש הר"ש שם אבל רבנן פליגי על ר"י בתוספתא, וס"ל דטהור. והא דפסק בטוש"ע בשני חדרים דהבית טמא, הנה הם ז"ל העתיקו כן מדברי הרא"ש ז"ל, שהביאו שם איזה דינים מיוחדים המוזכרים ברא"ש וכמ"ש הב"י, והרא"ש ז"ל שפיר פסק בשני חדרים דהבית טמא דהרא"ש ז"ל ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה שם כמ"ש לעיל, ולדידיה ל"ק מהא דב"ה מטהרי בבית שנסדק, הרי דס"ל דאין רואין כאלו הטומאה שם, דהרא"ש ז"ל יש לו