פתח האוהל קפט

מעשה רקם הלכות טרפות הריאה סימן לה קונטרס מעשה רקם והוא חדושים על הלכות טריפות הריאה, אשר חברתי בימי חרפי,בחמלת ה' עלי, חיים משולם קויפמן הכהן אבד"ק גאסטינין יע"א:

יו"ד סימן לה [א] סעיף א ריאה שניקבה טרפה. בתורת חיים כתב הא דלא קתני במשנה ניקב קרום של ריאה כדקתני ניקב קרום של מוח, משום דקרומי הריאה דבוקין ומחוברין בבשר הריאה וכי חדא נינהו לכך נקט הריאה שניקבה עכ"ל. וקשה לי שהרי גבי ניקב קרום של מוח קאמר בחולין (דמ"ה ע"א) רב ושמואל דאמרי תרווייהו קרמא עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה, ואמרי לה עד דאינקב תתאה, א"ר שמואל בר נחמני וסימניך חייתא דמתנח ביה מוחא, אמר רבב"ח אמר ריב"ל כנגדו בביצים ניכר, וכתב רש"י ז"ל דמתוך שקרום התחתון של מוח דק מאד ואין ניכר לגמרי ונראה כמוח עצמו הוא נותן לו סימן בביצים ע"כ. ושיטת הרי"ף והר"ח ז"ל שם דאינקב תתאה היינו תתאה לחוד דלא כשיטת הרא"ש וראב"ן ז"ל עד דאינקבו תרווייהו, וכן הוסכם לזה בתו"ח מדלא קתני ניקבו קרומי מוח רק ניקב קרום של מוח משמע חדא, הרי דאף דקרום התחתון של מוח דק מאד ונראה כמוח עצמו מ"מ קתני קרום של מוח ולא קתני ניקב המוח, וי"ל בדוחק:

והמהר"ם שי"ף ז"ל תירץ דמש"ה לא קתני ניקב קרום הריאה, דטריפת נקובת קרום הריאה הוא שהרוח יוצא ממנו, שבשר הריאה ספוגה היא ושואבת הרוח וכשניקבו הקרומים יוצא הרוח דרך הנקב, והיינו ניקבה הריאה ממש עכ"ל. ונראה לפע"ד דדינא קמ"ל בזה. דהנה הטור (בסי' ל"ו) כתב בשם הרשב"א ז"ל דאם ניקבו הקרומים זה שלא כנגד זה כשרה, וכתב הב"י דאפילו אם הרוח יוצא דרך הקרומים כשרה כיון דניקבו זה שלא כנגד זה, והתב"ש והלב"ש שם השיגו ע"ז דכיון דמפקא זיקא גם הרשב"א ז"ל מודה דטריפה, כיון דעיקר ענין הריאה לכלוא את הרוח בקרבו עי"ש, ולזה תנא הריאה שניקבה לומר דאם ניקבו הקרומים הוי כניקבה הריאה דהרוח יוצא ממנה, וממילא ה"ה אם ניקבו זה שלא כנגד זה ומפקא זיקא דטריפה דג"כ הו"ל הריאה שניקבה וז"פ:

ובזה אפשר לפרש דברי רש"י ז"ל שם (דמ"ו ע"ב) אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה מגין או לא מגין, פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לא מגין וחד אמר מגין, והלכתא מגין כדרב יוסף דאמר ר"י האי ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא מותבינן עלה גדפא או רוקא או גילא אי מבצבצא טריפה ואי לא כשרה, וכתב רש"י ז"ל אי מבצבצא טרפה משום ריאה שנקבה ע"כ, ותמוה מאד מאי בעי רש"י ז"ל בזה, וכי לא ידענו דאי מבצבצא טרפה משום שנקבה. אך דהנה התב"ש שם הוכיח דע"כ אם ניקבו זה שלא כנגד זה טרפה אם הרוח יוצא ודלא כהב"י מהא דקאמר כאן דאי מבצבצא טרפה, ואי כהב"י אמאי טרפה בפשיטות, נחזי אי אפשר למקלפיה לקרום העליון סביב כל. מקום דמבצבצא, ואח"כ מותיב רוקא או גילא במקום שהניחו תחלה, ואי לא מבצבצא השתא אלמא תתאה לא אינקיב כאן כי אם במקום אחר, ועד שלא נקל העליון בא הרוח לכאן דרך בין הקרומים ועתה שנקלף אי אפשר לבוא כאן וע"כ דאף זה שלא כנגד זה טרפה כיון דמבצבצא. ולפ"ז י"ל דרש"י ז"ל כתב דאי מבצבצא טרפה משום ריאה שניקבה, היינו לומר, דהרי אף דמבצבצא מ"מ אפשר שניקבו זה שלכנ"ז, מ"מ טרפה דהרוח יוצא והוי כנקבה גוף הריאה, דמשום הכי קתני במתניתין הריאה שנקבה:

אך קשה לפי תירוץ המהר"ם שי"ף, למ"ד דאף אם ניקב קרום אחד טרפה, א"כ למה קתני הריאה שניקבה הרי דניקב רק קרום אחד אין הרוח יוצא ולא הוי כניקבה גוף הריאה. וראיתי שעמדו, בזה בבית יהודה ובחדושי הרי"ם ז"ל. ולפע"ד די"ל דמש"ה לא קאמר ניקבו קרומי הריאה, דהכו"פ (סי' ל"ו סק"ז) הקשה בהא דאמר רב נחמן (דמ"ח ע"ב) האי סמפונא דריאה דאינקב טרפה, דאנה מוזכר טרפות זו במשנה, וכתב (בסק"ח) דריאה שניקבה הוא בין על קרומי הריאה בין על סמפון הריאה עי"ש, ושפיר תנא הריאה שניקבה כדי לכלול ג"כ טרפות נקובת הסמפון:

אגב אכתוב מה שאמרתי בהא דהקשה התורת חיים בהא דקתני במשנה אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת, דאמאי לא קתני ניקב הושט ונפסק הגרגרת כדקתני בכולהו ניקב קרום של מוח ניקב הלב כו' ותירץ דהני תרתי מקום שחיטה נינהו לכך נקט בהו הך לישנא דקאי אתרתי פרקי קמאי דאיירי בשחיטת ושט וגרגרת, וקתני השתא דנקיבתו ופסיקתו טרפה ולהכי נקט בהו לשון דבקות, ואשמעינן דאע"ג דמקום שחיטה הוא לא הוי נבלה אלא טרפה, והיינו משנה ראשונה קודם שחזר בו ר"ע כדאמרינן בפרק השוחט (דל"ב ע"א) ולהכי נקט ופסוקת הגרגרת בוי"ו כיון דלענין שחיטה שייכי להדדי אע"ג דתרי מיני טרפות נינהו עכ"ל, והמהר"ם שי"ף ז"ל תירץ בהיפך דמש"ה שינה בלשון הני תרתי משום דנשתנו בדין דנבלה הן, וכתב הביאור דאף דמשנה נשנית קודם חזרה דר"ע כדקתני אלו טרפות מ"מ כיון דנשתנה הדין אח"כ שינה בהו הלשון עי"ש:

וקשה לי דלפ"ז אמאי קתני דרוסת הזאב ולא קתני דרסה הזאב בלא לשון דבקות. ולולא דבריהם ז"ל היה נראה לפע"ד דהרי קיי"ל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במאי נשחטה וכל ספק שאירע בשחיטה לחומרא, נשחטה בחזקת היתר עומדת וספק טרפה לקולא בדליכא ריעותא מחיים, ומש"ה ביתר הטרפות קתני לשון ודאי, ניקב קרום של מוח ניקב הלב כו' היינו שיודעין אנו שבודאי ניקבו, אבל בניקב הושט ונפסק הגרגרת אף ספק אסור מש"ה קתני נקובת הושט, דהתנא מדבר מענין איסור נקובת הושט ופסוקת הגרגרת, ולא קתני ניקב הושט דהוי משמע דאינה טרפה רק היכי דידעינן בודאי שניקב או שנפסק, ומש"ה א"ש ג"כ הא