פתח האוהל קפח

חולק עליו וכתב לפמ"ש התוס' סוטה (דכ"ח ע"ב) דרק היכי דאיכא חזקה ס"ט ברה"ר טהור, א"כ גבי פליגתא דלא מהני חזקה משום דע"י החזקה לא ישתנה הדין מש"ה ספק פלוגתא לא הוי בכלל ס"ט ברה"ר טהור, וכן לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דס"ט ברה"ר טהור משום דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, והאחרונים ז"ל כתבו דספק פלוגתא מה"ת לחומרא מש"ה גם ספק פלוגתא ברה"ר לחומרא עש"ה. ולפע"ד נראה כעת לפמ"ש התוס' בכתובות (דכ"ח ע"ב) דבית הפרס הוי דרבנן משום דהוי ס"ט ברה"ר אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ס"ט ברה"ר היינו היכי שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי, ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע, אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור עכ"ל ולפ"ז ה"ה ספק פלוגתא שאינו באקראי ולעולם הוא בספק עכ"פ מדרבנן לא אמרינן דס"ט ברה"ר טהור, וכן לפמ"ש הר"ש ז"ל בפי"ח דאהלות מ"ג דהחמירו בבית הפרם משום דהוי ספק לכל אדם ע"ש וא"כ ה"ה ספק פלוגתא, וראיתי שהאריך שם בשו"ת רצ"ה הנ"ל אודות מסלת הברזל ההולכת על בה"ק ועי' מ"ש בזה ש (בכ"ה ס"ה) בס"ד:

ואמנם מה שכתב בשו"ת רצ"ה הנ"ל דבספק פלוגתא לא אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור לפמ"ש התוס' סוטה דס"ט ברה"ר טהור רק היכי דאיכא חזקה וגבי ספק פלוגתא לא שייך חזקה, הנה שיטת התוס' בריש נדה וחולין (ד"י) דאף היכי דליכא חזקה ס"ט ברה"ר טהור וכנראה דהכי קיי"ל וכמ"ש בשב שמעתתא בריש ש"א:

וקשה לי לשיטת התוס' סוטה מהא שהבאתי מבפנים התוספתא שהובא בר"ש ז"ל סופ"ה דטהרות דאף בהכחשת תרי ותרי אמרינן ס"ט ברה"ר טהור והכי משמע במשנה שם והרי בתרי ותרי לא מקמינן אחזקה אי מדאורייתא או מדרבנן (ועי' יבמות דל"א) הרי דאף דליכא חזקה אמרינן ס"ט ברה"ר טהור. ולכאורה היה אפשר לומר לפמ"ש המשנה למלך סוף הלכות מקואות דהתוס' סוטה הנ"ל לא כתבו רק לרבנן אבל ע"כ ר"ש דריש נדה ס"ל דאף דליכא חזקה ג"כ ס"ט ברה"ר טהור מדמטהר גבי מקוה שנמדד דגברא בחזקת טומאה קיימי עי"ש, וא"כ י"ל דהתוספתא אתיא כר"ש. ולפ"ז היה אפשר לתרץ מה שהקשה הר"ש ז"ל שם מהא דאיתא בעירובין (דל"ה) גבי הא דתנן תרומה ונטמאת ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ר"מ אומר הרי זה חמר גמל, ופריך עלה מהא דנגע באחד בלילה דר"מ מטהר ומשני רבה ורב יוסף דהכא בשתי כתי עדים עסקינן דאחת אומרת מבעוד יום נטמאת ואחת אומרת משחשיכה הרי דבתרי ותרי לא מטהרינן ברה"ר ע"ש. ולפ"ז י"ל דר"מ ס"ל כרבנן דרק היכי דאיכא חזקה מטהרינן ובתרי ותרי ליכא חזקה, ולרבה ורב יוסף תרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא וכמ"ש ביבמות (דל"א) הנ"ל. אמנם ז"א שהרי התוס' בחולין (ד"י ע"ב) ד"ה התם הוכיחו דלר"מ אע"ג דליכא חזקה מטהר ברה"ר, דמטהר ר"מ בתינוק שנמצא בצד העיסה מטעם סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא עי"ש, וכן משמע במשנה דסופ"ה דטהרות הנ"ל דר"מ פליג ברישא משמע דבסיפא מודה ומסיפא משמע ודאי דבתרי ותרי טהור ברה"ר מדמחלק רק בעד אחד כנגד שנים, ועי' בש"ש ש"א פ"ח מה שמתרץ קו' הר"ש ז"ל, ועי' בספר דברי אמת למהר"י בכר דוד ז"ל בענין תרי ותרי מה שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל בתרי ותרי בס"ט ברה"ר ודוק: