פתח האוהל קפז

הוא רק מדרבנן, דמה"ת רק ספק אחד לא מהני ברה"י עי"ש, והובא בפרי מגדים (סי' ק"י בש"ד בענין ס"ס), וא"כ בחור טפח דלא משכחת לה לעולם רק טומאה דרבנן משום ס"ס הנ"ל שפיר לא גזרו חז"ל שצריך שיבטל המיעוט דהו"ל תרי דרבנן אבל בחלון ד"ט דהו"ל טומאה דאורייתא שפיר גזרו דשמא יקח הדבר הסותם בחלון:

[ח] בכ"ב ס"ג (דכ"ב ע"ב) בסוד"ה אך הא דאיתא בנזיר נשמט:

ולפ"ז א"ש ג"כ הא דפ"ט מ"ט היתה ממלאה כל הבית כו', דכיון דהתקרה מאהלת על פי הכוורת כל מה שבתוכה טמא:

[ט] בכ"ב ס"ד (דכ"ה ע"א) בד"ה הנה הא, כתבתי דחלון ופתח לא הוי כותל המשמשת את הבית, וכוונתי פשוט דאע"ג דנכנסים לבית דרך הפתח, וכן דרך החלון נכנס האור, מ"מ לענין טומאה בכותל לא מהני זה, דאנן בעינן כותל המשמש את הבית שע"י הכותל נעשה הבית ומש"ה כותל מערה טומאה בכותל הבית טהור, ולא מהני מה שנכנסים להבית דרך כותל מערה וז"פ:

[י] שם (דכ"ה ע"ג) בסוד"ה והקשה נשמט:

ולפי מה שכתב בתוס' אנשי שם סופ"ו הבאתיו לעיל ריש כ"ב דכלים בכותל טמאים הוא דוקא שאין במקום הכלים או הטומאה טפח דאל"כ הו"ל כמו כלים בביב אם יש שם טפח טהורים עי"ש, בלא"ה א"ש הכל שהרי הכא החלון מחזיק טפח דבלא הקופה והחבית היה מביא הטומאה ומש"ה הכלים בכותל טהורים, ומתורץ ג"כ המשנה דהמת בבית הנ"ל:

[יא] בכ"ב ס"ו (דכ"ז ע"ג) בסוד"ה קשה לי נשמט:

ודוחק גדול לומר דאיירי דחשב עליו לתשמיש דאין דרך כלל להשתמש דרך זכוכית שנשברה דישרט את ידיו:

[יב] בכ"ב ס"ח (דל"ג ע"ב) בסוד"ה והנה בחת"ס נשמט:

ובלא"ה לפמש"ל כלל זה ס"ה דצואר הכלב מביא הטומאה לא מתורת חור טפח בין בית לבית רק מתורת אהל רום טפח, וא"כ שפיר י"ל דאע"ג דאין דרך להכניס בו דבר מביא הטומאה, כמו כל דבר המביא טומאה ברום טפח אם טומאה וכלים תחתיו, ולא דמי לחלון שבין בית לבית:

[יג] בכ"ב סוף ס"ח (דל"ג ע"ב) הבאתי סמוכים לדברי הפנ"י ז"ל מספרי זוטא כל הבא אל האהל, איזהו שבאין לו ומביאין אליו, אמרו מכנסת היא האשה את הנפל בפותח טפח [לפיכך שיערו חכמים דפותח טפח מביא הטומאה. זית רענן] הרי דמקום שאין דרך להכניס בו נפל אין מביא הטומאה, ואמרתי זה לפני אדמ"ו הרב הגאון החריף האבד"ק אסטראווצע שליט"א והקשה שהרי חלון שהוא עשוי למאור מביא הטומאה במלא מקדח שהוא פחות מטפח הרי אע"ג דאין אשה מכנסת הנפל לפחות מטפח מ"מ מביא הטומאה. ולפע"ד נראה דהנה בריש פי"ג דאהלות בהא דקתני העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה קתני בסיפא להביא הטומאה ולהוציא הטומאה, ר' שמעון אומר להביא הטומאה אבל להוציא הטומאה בפותח טפח, וכתב הרב ז"ל דר"ש לא ס"ל כלל השיעור דמלא מקדח ומלא אגרוף ורק בין להביא בין להוציא לעולם שיעורו טפח, וכ"כ הר"ש ז"ל בפירוש הא' עי"ש, ולפ"ז שפיר י"ל דסתם ספרי זוטא הנ"ל הוא ר"ש, דסתם ספרי ר"ש הוא כמ"ש בסנהדרין (דפ"ו ע"א) וה"ה ספרי זוטא וכמ"ש בשם הגדולים דספרי זוטא הוא ע"ד ספרי שבידינו וחולק אמאן דכתב דספרי זוטא הוא פסיקתא דרב כהנא ע"ש, וא"כ ר"ש לשיטתיה שפיר ס"ל דאמרו שיעור טפח משום שהאשה מכנסת בו את הנפל, דהוא לא ס"ל כלל שיעור מלא מקדח ומלא אגרוף והנה הר"ש ז"ל באהלות רפ"ב הביא הספרי זוטא דאמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו וכן הכ"מ בפ"ב מהלכות טו"מ ה"ב כתב שהוא מספרי זוטא וכן הוא בילקוט חקת בשם ספרי זוטא, (ומ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ב דאהלות שהוא מתו"כ הוא טעות הדפוס, כי לא נמצא שם]. והנה בחגיגה (די"א ע"א) איתא דשיערו חכמים טומאת שרץ בכעדשה שכן חומט תחלתו בכעדשה, ובירושלמי נזיר (פ"ז ה"ב) מבואר דרשב"י הוא דקאמר לה עי"ש. ונראה דאפשר לומר דר"ש לשיטתיה דדריש טעמא דקרא וה"ה דדריש טעמא דהלכתות דשיעורן הלכה למשה מסיני, ומש"ה יהיב טעמא על שיעור כזית ועדשה ושיעור טפח. אמנם גם בתו"כ פרשת שמיני איתא הטעם דשרץ בכעדשה משום דכן תחלת ברייתו וסתם תו"כ ר' יהודה הוא ור"י הרי חולק על ר"ש ולא דריש טעמא דקרא כמ"ש בב"מ (דקט"ו) [ועי' ברמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מלוה ולוה בלחם משנה שם ובאחרונים ז"ל אם הרמב"ם ז"ל ס"ל כר"ש, ועי' ברמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות טו"מ ה"ב ובירושלמי נזיר הנ"ל בשירי קרבן, ובמי נפתוח פ"ה א"ה, ובמנחת חינוך מצוה קנ"ט ודוק]. והנה אי נאמר דספרי זוטא הנ"ל אתיא דוקא כר"ש דלא ס"ל שיעור מלא מקדח א"כ להלכה אין להביא ראיה לסברת הפנ"י מספרי זוטא כיון דאנן לא קיי"ל כר"ש בזה:

[יד] בכ"ה ס"א (דס"ג ע"ב) סוד"ה אמנם. כתבתי להוכיח דר' יוסי ע"כ ס"ל דעכו"ם מטמא באהל ודלא כר"ש, מהא דס"ל מדורות כותים טמאים, והר"ת ז"ל כתב דלר"ש ע"כ מדורות כותים טהורים ע"ש. שוב מצאתי ת"ל משנה מפורשת בכלאים (פ"ח מ"ה) דר' יוסי ס"ל דעכו"ם מטמא באהל, דאיתא התם ואדני השדה חיה חיה הגדלה בשדות וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה ושמה ידוע, והוא ידעוני הכתוב בתורה ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ וצורתו צורת אדם בפרצוף וידים ורגלים כו'. הרב] ר' יוסי אומר מטמאות באהל כאדם דכתיב במדבר י"ט וכל אשר יגע ע"פ השדה באדם שגדל בשדה. הרב. והוא מירושלמי שם] ע"כ. הרי דלר"י אדני השדה מטמאים באהל כ"ש עכו"ם, דלר"ש דוקא ישראל מטמאים באהל דאדם אתם, ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשיתי שם להפוסקים כר"ש, דהרי קיי"ל ר' יוסי ור"ש הלכה כר' יוסי כדאיתא בעירובין (דמ"ו ע"ב), ור"י הרי ס"ל מדורות כותים טמאים וזה דלא כר"ש, ולפ"ז א"ש די"ל דרק ר' יוסי לשיטתיה דס"ל דאדני השדה מטמא באהל מקרא דע"פ השדה והאי קרא באהל משתעי כמ"ש בנזיר (דנ"ג ע"ב), א"כ כ"ש עכו"ם, אבל אנן קיי"ל כחכמים שם דפליגי על ר"י, והקרא דע"פ השדה מוקמינן לה בחולין (דע"ב ע"א) לר' ישמעאל להוציא עובר שבמעי אשה ולר"ע לרבות גולל ודופק שפיר י"ל דקיי"ל כר"ש כיון דליכא קרא לרבות אדני השדה. ור' יוסי ג"כ לשיטתיה דלא ס"ל כר' ישמעאל וכדאיתא בתוספתא הובא בר"ש ז"ל באהלות (פ"ז מ"ה) גבי עובר שמת במעי אמו א"ר יוסי אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד, אני אמרתי להם שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, והם א"ל אין לו לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם ע"כ. הרי דס"ל דיש לולד טומאה במעי אמו וצ"ל דס"ל דגולל ודופק הלכתא נינהו, ומש"ה ס"ל דע"כ ע"פ השדה אתא לרבות אדני השדה:

[טו] שם (דס"ז ע"א) נסתפקתי במת עכו"ם ברה"ר, מי אמרינן דספק טומאה ברה"ר טהור דה"ה ספק פלוגתא. שוב הגיע לידי כעת דרך העברה ספר שו"ת רצ"ה מאת הגאון ר' הירש אורינשטיין ז"ל וראיתי שכתב בסימן י"ב לענין אהל זרוק בשם הגאון הרב דקאוונא ז"ל דה"ה ספק פלוגתא טהור ברה"ר, והוא ז"ל