פתח האוהל קפה

יעלו וישבו להם ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא מפני קבר התהום ע"כ, והתוס' שם ד"ה שדעתו כתבו דמאן דס"ל דמביאין דלתות ע"ג שוורים ע"כ דס"ל דאהל זרוק שמיה אהל עי"ש, וא"כ ר' יוסי דפליג בסיפא וקאמר במקומו היה יושב וממלא ולא פליג על הא דמביאין דלתות, ע"כ מוכרח לשיטת התוס' דר' יוסי ס"ל דא"ז שמיה אהל ורק לשיטת הרמב"ם בפי"א מהלכות טו"מ אין ראיה כמ"ש המשנה למלך שם. וא"כ הרי ר' יוסי ס"ל דאהל זרוק שמיה אהל ושפיר היה יכול לומר מפני שיכול להוציא המגדל, ואפשר דקאמר טעמא מפני שיכול להוציאה לחצאין או לשרפה במקומה דזה עדיף דמהני לכ"ע משא"כ הטעם מפני שיכול להוציא המגדל לא מהני למ"ד דאהל זרוק ל"ש אהל ולרבנן קאמר, אבל לר"י לשיטתיה שפיר היה אפשר לומר ג"כ הטעם הזה:

ועכ"פ מבואר דלרבנן אמרינן סוף טומאה לצאת אע"פ שיכול להוציא המגדל לחוץ וכן בסופ"ח דאהלות בשתי קדירות ובהן כשני חצאי זיתים דהבית טמא ולא אמרינן דיכול להוציא הקדירות לחוץ:

ומה שהביא הרב ז"ל (באות י"ג) מדברי התוס' יו"ט (פ"ט מ"ג) ד"ה או אפוצה שכתב בהא דאין צמיד פתיל לטומאה הוא דוקא בכלי אבל בפחותה דלאו כלי מציל וכל שאין בנקבים טפח אינו מוציא הטומאה ומש"ה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה והבית טהור ע"כ, ובמהר"ם ז"ל הנדפס כתב עוד שם בד"ה בתוכה אין טמא אלא תוכה דאפילו הכלים שעל גבה שכנגד נקבים שבדפנותיה הפחותים מטפח טהורין כשטומאה בתוכה כדמשמע לקמן פ"י בארובה שאין בה פו"ט עי"ש עכ"ל, ומשמע בודאי דאף אם הטומאה שבתוך הכוורת היא כנגד הנקב הכלים שעליו טהורים. ומהר"ם ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל בטומאה נגד הארובה ונתן דבר שאינו מק"ט העליה טהורה והבית טמא, והכא הבית שע"ג הכוורת הוי כמו העליה דהתם, אבל בודאי באותו צד של הכוורת המונח לחוץ מהבית אם יש שם נקב והטומאה כנגדו ממש, המאהיל טמא, וכמו בארובה שאין בה פו"ט במשנה ב' דהמאהיל טמא, כיון דליכא קורות העליה. אמנם לפע"ד אין ראיה לתיקון שעשו, דרק הכא בכוורת כתב המהר"ם ז"ל דכיון דלאו כלי הוא והוי אהל ומציל על טומאה שבתוכה דהכא לא שייך סוף טומאה לצאת דרך הבית כיון דפיה לחוץ, אבל הכא בנ"ד כיון דהמת עם הנסרים מונחים בתוך הבית וסט"ל דרך הבית בודאי הבית טמא:

הקשה הרב ז"ל (באות ט"ו) בהא שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות אבל דאם נכנס לאהל טמא לוקה אע"פ שעצמה של טומאה בבית אחר והרי אין הנזיר מגלח עליה כנראה מרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות נזירות שיהיה באהל אחד עם הטומאה דוקא, והיה לו להב"י ז"ל לכתוב והרמב"ם ז"ל כתב, כיון דחולק וס"ל אע"ג דאין הנזיר מגלח לוקה ע"ש. הנה הרדב"ז (סי' תע"ו) כתב כן להוכיח מרמב"ם ז"ל פ"ז מנזירות מהא שאין הנזיר מגלח אלא אם היה עם הטומאה באהל אחד דע"כ אין כהן מוזהר על טומאת פתחים, והקשיתי (לעיל כ"א ס"א וס"ג) דהרי הרמב"ם ז"ל כתב בפירוש דכהן לוקה אע"ג שעצמה של טומאה בבית אחר, וצ"ל דס"ל דכל זה חשיב כאהל אחר עי"ש, ולפ"ז ל"ק על הב"י די"ל דהרמב"ם ס"ל דהנזיר מגלח עליו ומ"ש בהלכות נזירות שיהיה עם המת באהל אחד כל שפתוח זה לזה קרי ליה אהל אחד ואע"ג דלענין דינא יש נפ"מ בין אהל שהמת בו לאהל שנכנסה לו הטומאה וכמ"ש שם ס"ג:

העלה הרב החזון נחום ז"ל (באות י"ח) דתיקון הרב דבר שמואל אבוהב ז"ל נכון הוא שיש ליזהר שלא יכנסו לתחת האהל שהמת בו, ורק באהל שני שנכנסה לו הטומאה דלמ"ד דכל שאין הנזיר מגלח אין הכהן לוקה הוי טומאה דרבנן ומדי פלוגתא לא נפקא ע"כ, ולפמ"ש בכ"ב ס"ג בשיטת רוב הפוסקים דחור טע"ט מביא הטומאה מה"ת קשה לסמוך על ההיתר הזה ובפרט כיון דשייך ביה סוף טומאה לצאת ואף הרב דב"ש ז"ל לא סמך על תיקון זה רק לצורך גדול וכמ"ש הרב החזון נחים ז"ל להתיר משום דכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן ולחד מ"ד אפילו איסורא דאורייתא:

ולפע"ד היה נראה לכאורה דאפשר לעשות התיקון שיהיה דף העליון פחות מטפח להמת, ויהיה טומאה רצוצה דבוקעת ועולה, ולפי מה דמשמע ברפ"ז וברמב"ם ז"ל ריש פכ"ה דאף אם בוקעת ועולה לתוך אהל אינה מתפשטת לצדדים, וא"כ רק כנגד המת טמא אבל מותר להיות בבית שהמת בו וכ"ש בשאר הבתים, וכיון דהוי טומאה רצוצה שוב לא שייך לומר בו סוף טומאה לצאת וכמ"ש התוס' יו"ט סופ"ו בשם מהר"ם ז"ל וכמש"ל כ"א ס"ט עי"ש דבטומאה רצוצה לא אמרינן סוף טומאה לצאת. אמנם הרי הרלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) האריך להוכיח דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך האהל מתפשטת ומטמא כל האהל וכמש"ל (כלל ג' סימן ז') בס"ד:

השמטות [א] באהלות ריש פט"ז כל המטלטלין מביאין את הטומאה כעובי המרדע, אמר ר"ט אקפח את בני שזו הלכה מקופחת, ששמע השומע וטעה כו', אמר ר"ע אני אתקן שיהיו דברי חכמים קיימין שיהיו כל המטלטלין מביאין את הטומאה על אדם הנושאן כעובי המרדע, ועל עצמן בכל שהן, ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח. כיצד כוש שהוא תחוב בכותל כחצי זית מתחתיו וכחצי זית מעל גביו, אע"פ שאינן מכוונין טמא, נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא ע"כ. ובספר הישר לר"ת ז"ל בשבת (סי' קע"ג) כתב וז"ל, כוש שהוא תחוב בכותל וח"ז מלמטה וח"ז מלמעלה זה שלא כנגד זה, מביא הטומאה מחצי זית זה לחצי זית זה זהו שאמר על עצמן בכל שהן עכ"ל. הוסיף רבינו ז"ל מלות [מביא הטומאה] מחצי זית זה לחצי זית זה לומר שאין הפירוש דמביא הטומאה לעצמו בכ"ש היינו דמביא על עצמו רק דמביא מחצי זית לחצי זית ומצרפן לשיעור, ור"ע דבא לתקן דברי חכמים שהיו אומרים שיהיו כל המטלטלין מביאין את הטומאה כו' ועל עצמן בכ"ש, דעל עצמן לא שייך כ"כ לשון מביאין והו"ל