פתח האוהל קפג

כאלו הן יורדות וסותמות ע"כ. והנה לכאורה קשה כיון דאמרינן דרואין כאלו הקורות יורדות וסותמות א"כ גם בטפח נימא הכי וע"כ משום דהלכתא היא דטפח מביא הטומאה א"כ בפחות מטפח למ"ל שוב הטעם דהקורות יורדות וסותמות תפ"ל בלא"ה דכיון דההלכה היא דרק בטפח מביא הטומאה וכמו דאמר ד"א שאין הטומאה נכנסת בפחות מטפח וכיון דגם לטעם הא' צריכינן להא דאין טומאה נכנסת פחות מטפח א"כ למ"ל טעם הא' כלל תפ"ל בטעם הב', ויש ליישב:

ולפע"ד י"ל דטעם הראשון והשני פליגי בפלוגתא דרש"י ותוס' ור"ן בסוכה (די"ח) דלשיטת רש"י ותוס' אמרינן חבוט רמי כל שיש בקורה העליונה טפח אע"ג שאין באויר שבין הקורות התחתונות טפח, והא דבעינן שיהיה בין התחתונות טפח הוא רק דאז ממילא שיש בקורות עליונות טפח דהא הם כבין התחתונות. והר"ן ז"ל ס"ל שם דאף שיש בקורות טפח לא אמרינן חבוט רק היכי שיש באויר שבין התחתונות טפח ע"ש. ולפ"ז י"ל דטעם הא' דקאמר חבוט רמי בארובה דאין בה טפח ס"ל כשיטת רש"י ותוס' דאף שאין באויר טפח אמרינן חבוט רמי דהא הא דהקורות יורדות וסותמות הוא משום חבוט רמי, וטעם הב' ס"ל כשיטת הר"ן ז"ל דלא אמרינן חבוט רק היכי שיש אויר טפח והכא הרי אין בארובה טפח, ולהכי נייד מטעם זה דהקורות יורדות וסותמות וקאמר ד"א שאין הטומאה נכנסת לפחות מטפח:

והנה נפ"מ בין שני הטעמים נראה דהנה במשנה אחרונה במ"ה כתב בהא דקתני אין בארובות פו"ט כו', הטומאה בבית נתן בין דבר שהוא מקבל טומאה בין דבר שאין מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא התחתון, דהיינו הכלים שבתחתון טמאים רק תחת המעזיבה אבל הכלים שבבית שתחת הארובה טהורים, דלא מיבעיא לשיטת הרא"ש ז"ל דטומאה תחת הארובה העליה טמאה והבית טהור הרי דאין הטומאה חוזרת מעליה לבית כ"ש כשטומאה בבית אין נכנסת לעליה בפחות מטפח, אלא אפילו לשיטת המהר"ם ז"ל דהעליה טמאה הוא דוקא כשהטומאה נגד הארובה וכמו שבוקעת כנגדה לכנוס לארובה ה"נ בוקעת לחזור דרך שם שכל שכנגדה בוקעת אבל טומאה בבית אין נכנסת לארובה בפחות מטפח ע"ש. אמנם להך טעמא דרואין את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות שפיר אף הכלים שבבית נגד הארובה טמאים כיון דאמרינן חבוט רמי, אבל לטעם הב' שאין הטומאה נכנסת לפחות מטפח י"ל כמ"ש המשנה אחרונה, ולפ"ז דכיון דהרמב"ם ז"ל העתיק הך טעמא דהקורות יורדות וסותמות א"כ בודאי הכלים שכנגד הארובה טמאים ודלא כמו דמסיק המשנה האחרונה:

כתב הרב ז"ל (באות ו') לדחות דעת החכם המשיג שכתב שדעת הרמב"ם ז"ל כדעת הרא"ש ז"ל. ולפע"ד דמוכח כן בהדיא ברמב"ם ז"ל בפט"ז ה"ג שכתב נתן, דבר שאינו מקבל טומאה בין למעלן בין למטן אינו טמא אלא הבית ע"כ. והנה האי בין בין שכתב הרמב"ם ז"ל ע"כ אין לפרש שנתן בשניהם דא"כ קשה אמאי לא מפורש הדין היכי דנתן רק באחד מהם וכמ"ש גבי ארובות שיש בהם פו"ט דאם נתנו על הארובות הבית הבית טמא והעליה טהורה, נתנו על ארובות העליה הבית והעליה טמאים, וע"כ דהאי בין ובין היינו שנתן או בזה או בזה ואעפ"כ כתב דהבית טמא וזה כשיטת מהר"ם ז"ל, והקשה הרב חזון נחום ז"ל על הטור והב"י בש"ע (סי' שע"א) שפסק כדעת הרא"ש ז"ל כיון דהרא"ש ז"ל יחיד הוא בזה ועכ"פ לו לתפוס כחומרת שני הפירושים. וכן כתב במשנה אחרונה וכתב דהב"י לא ראה פירוש המהר"ם ז"ל שחולק ע"ש. וראיתי באשכול השיג ג"כ על דעת הרא"ש ז"ל וז"ל איכא מרבוותא דאמרי דמשכחת דאסור לכהן למיעל בעליתא דלית בה טומאה ומותר בבית תחתיה דאית ביה טומאה כו' ואייתי ראיה ממתניתין אם אין בארובות פו"ט וטומאה כנגד הארובות ונתן דבר שאינו מק"ט על הארובות בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא התחתון, וסברוה דהאי תחתון הוא החלל שפרס עליו אותו דבר שאמק"ט, ואם פרס על ארובה שבעליה העליה טמאה והבית שתחתיה טהור, אע"פ שהטומאה מונחת קרוב לארובת התחתון ואם פרס על ארובת התחתון הבית טמא והעליה טהורה, דבכל מקום שפתוח כנגד ארובה אין טומאה בבית אלא כנגד הארובה [זה קאי ארישא. נ"א] ולא חזי לן האי פירושא, ואיפכא מסתברא מדלא קתני במתני' נתן דבר שאינו מק"ט ממנו ולמטן טמא ממנו ולמעלן טהור כדתני ברישא, דאי הוי תני הכי הו"א אם סתם העליונה ממנה ולהלן הכל טמא אפילו העליונה, ובקושטא העליונה טהורה, אף שטומאה נגד הארובה שבינה לתחתונה כיון דאין פו"ט בנקב להכי תני בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא תחתון דמסתמא דבכל מקום שנתן הסתימה או בעליונה או בתחתונה התחתון לבד טמא עכ"ל. ובנ"א שם הביא ג"כ בשם ספר ג"ט שתמה על הב"י שפסק להקל כשיטת הרא"ש ז"ל:

והנה לפמ"ש האשכול דאיכא מרבוותא דפירשו דאין טמא אלא תחתון האי תחתון הוא החלל שפרס עליו אותו דבר שאינו מק"ט ואם פרס על ארובה שבעליה העליה טמאה דהיא נקראת תחתון והבית טהור נדחה מה שכתב הרב חזון נחום ז"ל (באות ד') דהרב דפירש בריש מ"ד בין למעלה בין למטה היינו בארובה העליונה או בארובה התחתונה וע"כ ה"ה הא דקתני במ"ה בין מלמעלה בין מלמטה אין טמא אלא התחתון היינו או למעלה או למטה וע"ז קאמר אין טמא אלא התחתון וזה כשיטת מהר"ם ז"ל, דרק הרא"ש דפירש בין מלמעלה כו' היינו דנתן בשתיהם, שפיר ס"ל דהעליה טמאה והבית טהור, והא דקתני במשנה אין טמא אלא התחתון היינו דנתן בשניהם, ומזה השיג על החכם המשיג שכתב דדעת הרב כהרא"ש ז"ל, ולפי הנ"ל אין מוכרח, דאפשר דס"ל כהרא"ש ז"ל והאי תחתון היינו תחת הדבר שפרס אבל לעולם איירי שנתן רק באחד מהם:

כתב הרב ז"ל (באות ח') היתר ע"פ מה שכתבו התוס' בסוכה (די"ח) ד"ה אין לבוד באמצע וז"ל וא"ת ואם אין לבוד באמצע צלתה מרובה מחמתה תפסל עד שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית שלא יהיה בה נקב, לאו פירכא היא דהכא איירי כשהאויר מהלך ע"פ כולה והסיכוך נחלק לשנים ע"כ. ולפ"ז הא דגמירי דאין לבוד באמצע לענין טומאה אפילו פחות מטפח היינו כה"ג דוקא שנחלק הארובה כולה דוקא בפחות מטפח אבל כשיש חור במקום אחד, או בשנים ושלשה מקומות אמרינן לבוד והוי האי ארובה כמאן דליתא, ודבריו ז"ל תמוהים דודאי הא דמייתי ראיה מארובה דאין לבוד באמצע היינו רק חור ולא שנסדק ע"פ כולה, ורק בסוכה כתבו התוס' דלא אמרינן לבוד רק בשנסדק ע"פ כולה דנקבים שבסכך אינם מפסידים דהו"ל כמו פסל היוצא מסכך סוכה כשרה אבל לא בטומאה וכמ"ש החת"ס יו"ד (סי' ש"מ) בענין לבוד ע"ש. וראיתי בספר יד דוד בסוכה שם שהשיג עליו כן בשם המכתם לדוד עש"ה ובחדושי הרש"ש ז"ל שם:

הביא הרב חזון נחום ז"ל (באות ט') מה שהקשה החכם המשיג מדברי הרא"ש ז"ל בפ"ח שכתב דסריגי חלונות דחוצצין היינו דוקא בין בית לבית אבל בין בית לעליה אין חוצצין. וכן הקשה מהא דאמר בחולין (קכ"ו) דפירס סריגי החלונות ע"פ המת המאהיל כנגד הנקב טמא, והרב חז"נ ז"ל הקשה שהרי זה דוקא בפרסן על פני המת באויר אבל פרסן בין קורה לקורה נעשו תקרה ואף הנוגע כנגד הנקב טהור וכמ"ש רש"י ז"ל שם, ולפ"ז קשה מכאן