פתח האוהל קפב

להיות פתוח כנגד ארובה טמא וע"כ דלעולם טומאה בבית כנגד ארובה טהור, ע"כ דלא אמרינן לבוד באמצע. ולפ"ז י"ל דמאן דס"ל דהוכחת הש"ס הוא מסיפא ס"ל כסברת הריטב"א ז"ל דהיכי דעומד להיות פתוח י"ל דלא אמרינן לבוד, ומאן דיליף מרישא ס"ל דאין חילוק ולעולם שייך לומר לבוד:

(באות ב) הביא דברי הריטב"א ז"ל [הרב ז"ל מיחסו להרשב"א ז"ל אמנם ז"א, כי החדושים על סוכה שברשב"א המה להריטב"א ז"ל כמ"ש בשם הגדולים והאריך בזה בשדי חמד בכללי הפוסקים סי' א"ו] שכתב גירסת הספרים בארובה שאין בה פו"ט טומאה בבית תחת הארובה טמא טומאה תחת הארובה מה שבבית טמא, והקשה דאנה מצא הריטב"א ז"ל גירסא המשובשת הזו שהרי אינה לא ברש"י ולא בתוס'. ולפע"ד דהריטב"א ז"ל מצא גירסא זו בסוף שבת דקאמר רב יהודה אמר רב הלקטי קטנה היתה בין שני בתים וטומאה היתה שם וגיגית סדוקה מונחת על גבן ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש שם בגיגית פו"ט אם לאו, וכתב רש"י ז"ל דהמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית כנגד הסדק. והקשו בתוס' ע"ז דא"כ אפילו אין בסדק טפח כיון שהמת נגדו לא חשבינן ליה כמאהיל כדאיתא בפ"י דאהלות ומייתי לה בסוכה (די"ח) אין בארובה פו"ט כו'. והנה רש"י ז"ל בעצמו כתב שם בד"ה וקשרו המקידה בגמי לידע, אם תכנס בסדק הגיגית ובמסכת אהלות שנינו (דאין) חילוק בארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה בתוך הבית בין יש בארובה פו"ט לאין בארובה פו"ט, ואני לא יכלתי להבין בו עכ"ל, והמהרש"א ז"ל שם גריס בדברי רש"י ז"ל דבאהלות שנינו דאין חילוק בארובה כו', ומ"ש רש"י ואני לא יכלתי להבין בו היינו דאיירי שיש במת שלם וא"כ כיון דיש שיעור תחת הארובה אף בפחות מטפח הטומאה בוקעת והבית בלא"ה טמא, והרש"ל ז"ל גריס בדברי רש"י ז"ל ובאהלות שנינו חילוק בארובה שבתוך הבית כו', והיינו דלר' יהודה המאהיל טהור אבל לד"ה הבית טמא, ואדמו"ר הגאון ז"ל בספרו נפש חיה חיו"ד (סי' צ"ה), ר"ל דרש"י ס"ל כגירסת הספרים שכתב הריטב"א ז"ל באין בארובה פו"ט טומאה בבית תחת הארובה טמא, ושוב דחה זה עי"ש, מ"מ איך שיהיה היה לגירסת הספרים הנ"ל ראיה מהכא דהטומאה היתה מונחת כנגד הסדק אעפ"כ מדדו אם יש בסדק טפח הרי דבאין בארובה פו"ט טומאה תחת הארובה הבית טמא, ונאמן עלינו הריטב"א ז"ל דיש גורסין כך. ומה שהקשה הרב ז"ל לפי גירסא זו דכיון דקתני טומאה בבית מה שתחת הארובה טמא למה תנא תו טומאה תחת הארובה הבית טמא, הנה חוץ ממה שי"ל דכיון דביש בארובה פו"ט קתני טומאה בבית כו' טומאה תחת הארובה ה"ה דתנא באין בארובה פו"ט טומאה בבית כו' טומאה תחת הארובה כו'. ונראה שזה כוונתו שיש לדוחה לדחות, י"ל ג"כ דבטומאה בבית שפיר י"ל דכנגד הארובה טמא דאמרינן לבוד להחמיר, אבל טומאה כנגד ארובה דכיון דכנגד הטומאה טמא באם מאהיל על ארובה ע"כ דאין לבוד, ושוב ע"כ הבית טהור דאי"ל תרתי דסתרי, וכמו טומאה בכותל בפ"ו, דמחציו לחוץ דהבית טהור העומד למעלה טמא, ובמחצה על מחצה כיון דהבית טמא העומד למעלה טהור, לזה קמ"ל רבותא דכנגד הטומאה טמא וגם הבית טמא:

ובאמת קשה לי להך גירסא דאין בארובות פו"ט טומאה בבית כנגד ארובות טמא וטומאה כנגד ארובות הבית טמא, משום דחשיב להו כסתום דכיון דלית ביה טפח הרי הוא כבית עצמו וכמ"ש הריטב"א ז"ל, א"כ תקשה אמאי בטומאה כנגד ארובה ונתן רגלו מלמעלה טמא לד"ה אם הטומאה קדמה כמ"ש שם במשנה, וכן הוא במשנה ה' באין בארובות פו"ט הטומאה כנגד ארובות נתן דבר שהוא מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן הכל טמא, ואמאי דכיון דכסתום ולבוד דמי יהיה המאהיל טהור, והתוס' בסוכה (די"ז ע"א) והרמ"א ז"ל (סי' שע"א) כתבו דלא אמרינן לבוד להחמיר וכמש"ל (כלל ג' סימן י"א), אבל לומר לבוד להחמיר ולא להקל וגם לומר תרתי דסתרי במקום אחד לא שמענו, וקשה אמאי לא הקשה הריטב"א ז"ל על גירסא זו גם קושיא זו:

עוד קשה שהרי בפי"א בבית שנסדק דלב"ש ולב"ה טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים דסדק כ"ש הוי הפסק ולא אמרינן לבוד, וצ"ל דיפרשו כפירוש הראב"ד ז"ל שם דאיירי לענין חור וסדק בכותל ע"ש:

הביא הרב ז"ל (באות ה') התוספתא דסופי"א הובא בר"ש ז"ל (פ"י מ"ג), ארובה שבין בית לעליה ואין בה פו"ט, טומאה בבית כלים שבעליה טהורין, טומאה בעליה כלים שבבית טהורין שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות. ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה ממנו אלא בפו"ט, כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין, אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי ע"כ [דמדטהרי שאר הכלים א"כ אין הטומאה עוברת שם א"כ שכנגד הזית נמי טהורין. הר"ש], וכתב שהחכם המשיג הביא ראיה מתוספתא ז"ל לנידון הרא"ש ז"ל ודחה זה עש"ה. ולא ידעתי מאי ראיה היא להחכם המשיג מתוספתא זו והרי חכמים מטהרין כלים שכנגד הזית ק"ו דהעליה טהורה אף בטומאה כנגד העליה, והא דקתני ברישא טומאה בבית כלים שבעליה טהורין, משמע הא טומאה כנגד העליה העליה טמאה, י"ל דזה רק לרבי אבל לחכמים דקיי"ל כוותייהו אף בטומאה כנגד העליה ג"כ העליה טהורה וזה כשיטת המהר"ם ז"ל:

והנה קשה דלמ"ל הטעם שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות אם טומאה בבית, והרי פשוט דאין טומאה יוצאת מבית לבית כ"א בפותח טפח, ואמאי קאמר טעם זה לד"א, ובאמת הגר"א ז"ל כתב הגירסא כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה ממנו אלא בפו"ט. ולפ"ז יובן שפיר דכיון דרבנן מטהרי אף הכלים שכנגד הזית הוצרכו שפיר לומר מטעם דהקורות יורדות וסותמות, וקאמר ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפו"ט היינו דס"ל דאף בכלים נגד הטומאה ג"כ אין טומאה נכנסת ולא יוצאה אלא בפותח טפח. וכעין תוספתא זו תניא ג"כ בתוספתא פ"ה הובא בר"ש ז"ל סופ"ד גבי מגדל, היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו שלש אצבעות וטומאה שם כנגד הקורות הבית טהור, שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות, ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואינה יוצאה ממנו אלא בפו"ט ע"כ, כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין, אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי ע"כ. וע"ש בר"ש ז"ל פירושה, וגם שם גריס הגר"א ז"ל הא דאני רואה את הקורות כו' בסיפא בכלים שכנגד הזית ע"ש. אמנם בפירוש המשניות שם (פ"ד מ"א) כתב תוספתא זו גבי מגדל בכלים שבינו לבין הקורות אם אין שם פו"ט טהורין כתב הרמב"ם ז"ל ונוסחת התוספתא שאנו רואין את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות, ד"א אין טומאה כו', ובחבורו (פי"ח ה"ה) כתב כלים שבין המגדל לארץ כו' אם יש שם טפח טמאים ואם לאו טהורים שאנו רואין את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות ע"כ [ולא כתב הטעם דאין טומאה נכנסת לפחות מטפח], ומשמע דלא כגירסת הגר"א ז"ל דכתב דקאי אכלים כנגד הזית, ועיין מה שכתבתי לעיל (כלל ג' סימן ב') מזה, ובתוספתא פ"ט איתא ג"כ היו נתונין בתוך הבית הרי אלו חוצצין שאני רואה את הקורות