פתח האוהל קעז

ארובה שבין בית לעליה ואין בה פו"ט טומאה בבית כלים שבעליה טהורים, טומאה בעליה כלים שבבית טהורים, שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות, ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפו"ט, כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין, אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי עכ"ל התוספתא. ונלע"ד שאין התוספתא הלזו ענין לנידון הרא"ש, וכך פירושה, ארובה שבין בית לעליה, אמנם העליה גגה סתומה לגמרי ואין בה ארובה, ואמרה התוספתא דכיון שאין בארובה פו"ט הרי היא כאלו היתה סתומה לגמרי, אי מטעם שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות אי מטעם שאין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאת ממנו אלא בפו"ט, ולכן טומאה בבית כלים שבעליה טהורים, וכן טומאה בעליה כלים שבבית טהורים, אמנם אם הטומאה היא כנגד הכלים שבעליה בזה רבי מטמא כיון שהם נגד הטומאה, אע"פ דשאר כלים שבעליה טהורים כיון שהם שלא כנגד הטומאה, ולא ס"ל פי תקרה יורד וסותם לענין אותם כלים שהם נגד הטומאה ממש, אמנם חכמים מטהרים גם בזה, דאין סברא לחלק ביניהם דממ"נ אי אמרינן פי תקרה יורד וסותם הרי ארובה זו כמאן דליתא, וכן אי אמרינן אין טומאה נכנסת לאהל פחות (מג"ט) מטפח וא"כ אף כלים שכנגד הטומאה טהורין ואי לא אמרינן פי תקרה כו' א"כ יהיו כל הכלים שבעליה טמאים, וכן אי אמרינן דנכנסת בפחות מטפח, הלכך ב"כ וב"כ כלים שבבית טמאים, וכלים שבעליה אפילו אותם שכנגד הטומאה טהורים, דחזינן לארובה זו כמאן דליתא דכל פחות מטפח כלבוד דמי, דבזה לא אמרו חז"ל אין לבוד באמצע אפילו בפחות מטפח כההיא דפ"ק דסוכה, דלא אמרו אלא כשהארובה גלויה ופתוחה לאויר הרקיע. ודין זה הביאו הרמב"ם ז"ל ריש פי"ד מהט"מ וז"ל, אין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו בפחות מטע"ט, כיצד חלון שבין בית לבית או שבין בית לעליה אם יש בו טע"ט מרובע והיתה הטומאה באחד מהן הבית השני טמא, אין בחלון פו"ט אין הטומאה יוצאה ממנו ולא נכנסת לאהל השני, בד"א בחלון העשוי לתשמיש וכו' יעו"ש, ופסק כחכמים, ולכן סתם וכתב דאם אין בחלון פו"ט אין הטומאה יוצאה ולא נכנסת לאהל השני אפילו יהיה כלי עליה כנגד הטומאה, וארובה הלזו בפרק זה איירי בארובה שאינו גלוי לאויר הרקיע, דאלו דין ארובה הגלויה לאויר ביארו לקמן פי"ו יע"ש, ומרן אע"פ שכתב אין טומאה נכנסת כו' בפי"ג דאהלות, היינו לחלוקי דיני החלון שמבוארין שם. אמנם ראשית דברי הרמב"ם לא הורה מרן מקומן איו, ונלע"ד פשוט שהם מתוספתא הלזו. אמנם בנידון הרא"ש ז"ל שהוא בשתי ארובות זו ע"ג זו שכבר נכנסה הטומאה דרך הארובה אע"פ שהיא פחות מפו"ט, מטעם ההלכה דאין לבוד לטומאה בענין זה שהיא גלויה לאויר הרקיע, א"כ כשחזר ונתן דבר שאינו מקבל טומאה אפשר דס"ל להתוספתא הלזו כמהר"ם שכתב דכיון דאין בארובה פו"ט אפילו טומאה כנגד ארובה, די לנו בזה שדבר שאינו מקבל טומאה שלמעלה בארובה העליונה, מעכב הטומאה בכל הבית התחתון במקום שהטומאה מונחת שם, אבל לא חזינן ליה כאלו הטומאה נמי בעליה ע"כ דאין בין השנוי במשנה היינו בכל גווני, באופן שאין מתוספתא הלזו סייעתא לסברת הרא"ש, וכל מה שנשא ונתן בזה החכם המשיג ליתא דהא בהדיא קתני סיפא כלים שכנגד הזית מחלוקת רבי וחכמים, והמחלוקת אינו אלא כלים שבארובה שכנגד הזית, אמנם בכלים שבארובה שהן שלא כנגד הזית שהן טהורין, וכן כלים שבבית שהן טמאים, בזה אין מחלוקת ולא דמי להא דתנן במ"ב אין בארובה פו"ט טומאה כנגד ארובה הבית טהור, דהתם הכי גמירי הלכתא דאין לבוד באמצע אפילו פחות מפו"ט כיון שהיא גלויה לאויר. אמנם כשהארובה הלזו אינה גלויה לאויר הרי היא כסתומה לגמרי לכל דבר, וכ"ז פשוט כשיראה הענין המעיין בעין יפה:

[ו] העולה מזה שדינו של הרא"ש דין חדש הוא שיהי' הבית שהטומאה בה טהור והעליה שאין בה טומאה תהיה טמאה, ונמצא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, ואע"פ שנתן הוא ז"ל טעם לדבר מ"מ יש לדוחה לדחותו כמבואר, ופשיטא לי דכל המפרשים ז"ל שתפסו לשון המשנה כמו הרמב"ם פי"ו והסמ"ג וכן הרע"מ כנז"ל, לית להו דינו של הרא"ש, זולת דעת הרא"ש מסופק אצלי, כיון שהוא ז"ל מפרש דבין למעלה בין למטה דמתני' היינו שנתן בשניהם, ומ"ש שדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש מדכתב בפ"י כו' ליתא, דכוונתו ז"ל דכיון דסתמו בדבר שאינו מקבל טומאה חשבינן ליה כאלו היה סתום מעיקרא דקיי"ל דאין הטומאה נכנסת ויוצאה אלא בפו"ט, א"כ הו"ל כאלו לא נכנסה הטומאה בעליה מעולם, ולכן בכל גוונא הבית טמא והעליה טהורה וכמ"ש מהר"ם ז"ל. ומעתה לענין הלכה ראוי לתפוס כחומרת שני הפירושים לפחות ולא לתפוס במושלם כדעת הרא"ש ולטהר הבית, וא"כ יש לתמוה על האחרונים ז"ל ומרן בשלחנו הטהור שתפסו במושלם כדעת הרא"ש והוא דעת יחיד לע"ד ואין לו חבר שיאמר כן בפי':

[ז ]ולענין מה שהשוה החכם המשיג נ"ד לנידון הרא"ש ליתא, דנידון דידן דומה לנידון התוספתא הנז"ל, היינו שבבית ששם המת יש ארובה פחות מטפח וגג העליה סתומה לגמרי שכתבנו לעיל דס"ל לחכמים דאפילו הזית נגד כלים שבארובה העליה טהורה והבית טמא, א"כ בנ"ד הבית שהוא כמו העליה דהתם הוא טהור אפילו כלים שכנגד הסריגות, וז"פ ולית דין צריך בשש דבענין זה לא אמרה ההלכה אין לבוד באמצע אפילו פחות מטפח וכמדובר דבזה לא נכנסה הטומאה בעליה מעולם, וא"כ בנ"ד הבית דהיינו כמו עליה דהתם היא טהורה:

[ח] עוד בה דהתוס' כתבו שם פ"ק דסוכה (די"ח) ד"ה אין לבוד באמצע וז"ל, וא"ת אם אין לבוד באמצע א"כ צלתה מרובה מחמתה תיפסל עד שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית שלא יהיה בה נקב, לאו פירכא היא דהכא מיירי כשהאויר מהלך ע"פ כולה ובסכוך נחלקו לשנים ע"כ. א"כ לפ"ז הא דגמירי דאין לבוד באמצע לענין טומאה אפילו מפחות מפו"ט היינו כה"ג דוקא שנחלקה הארובה כולה דוקא בפחות מפו"ט, אמנם כשיש חור א' במקום א' או בשנים או בשלשה מקומות ליתא להאי דינא אלא הרי ארובה זו כמאן דליתיה דהא קיי"ל בעלמא דכלבוד דמי, ולעולם הבית טמא והעליה טהורה. ואע"פ שיש מקום עיון לפי דבריהם ז"ל לענין טפח, מ"מ לפי דבריהם ז"ל בנ"ד הוי הבית טהור כמו העליה דהתם, והפוסקים שלא פירשו דבריהם אולי ס"ל ז"ל כתירוץ הרשב"א בחידושיו יע"ש. ולדברי התוס' צ"ל שדין ארובה דפ"י לא הוי כדין בית שנסדק דריש פי"א יעו"ש דכמה פירושים נאמרו שם יעו"ש בדברי המפרשים, מ"מ מסתייע לן שדבר זה התוס' דרב גוברייהו אמרוה, וא"כ לפי דבריהם ז"ל יש לעשות בנ"ד ס"ס באופן זה. דהא כבר כתבנו דהרמב"ם והרע"מ ומהר"ם לא ס"ל דינו של הרא"ש ז"ל, אלא ס"ל שאם נתן בעליון לבד אינו טמא אלא התחתון והעליה טהורה, ושמא קיי"ל כוותייהו, ואת"ל דקיי"ל כהרא"ש ז"ל שהעליה טמאה והבית טהור, שמא קיי"ל כדעת התוס' דמשנה זו דארובה דאין לבוד באמצע היינו כשנחלק כל הגג לשנים, אבל בחור בעלמא והוא פחות מפו"ט הא ודאי אמרינן לבוד וכאלו אין טומאה בעליה כלל, ולעולם הבית טמא והעליה טהורה. וי"ל שהרא"ש אזיל בשיטת התוס' כמנהגו הטוב אע"פ שלא פירש דבריו, וא"כ בנ"ד הבית שהוא כמו העליה דהתם טהור, וספק זה הוא מתהפך, דאת"ל דלא קיי"ל כתירוץ התוס' אלא כתירוץ הרשב"א, ואין לבוד באמצע בכל גוונא, דילמא קיי"ל