פתח האוהל קעו

דסוכה בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע, ודחי שאני טומאה דהלכתא גמירי לה ע"כ. אמנם הרע"מ ז"ל שלא פירש בראש הפרק כלום ס"ל דהש"ס דייק דיוקיה ממשנה ב' אין בארובה פו"ט וכו':

[ב] ומעתה צריכין אנו למודעי במאי פליגי הנך רבוותא, דמר ס"ל שהש"ס דייק דיוקיה מרישא ומר ס"ל דדיוקיה דהש"ס מסיפא. וראיתי להרשב"א בחדושיו למסכת סוכה בסוגיא הנזכר לעיל שכתב וז"ל ג"ה אין בארובה פו"ט טומאה בבית אף כנגד ארובה טמא טומאה תחת ארובה מה שבבית טמא, ומפרשים אותה דכיון דליכא פו"ט לא חשיב פתח כלל, והרי הוא כבית עצמו וכאלו הוא סתום, וא"כ סייעתא דמייתינן מינה דאין לבוד באמצע היינו מרישא דיש בו פו"ט ואע"ג דפחות מג"ט הוא לא אמרינן לבוד, וזו גירסא משובשת מאד ושתי תשובות בדבר, חדא דאנן לא אשכחן הפרש בחלון שיש בו פו"ט או שאין בו פו"ט אלא להביא הטומאה לבית אחר או להוציאה דרך שם שלא תהא בוקעת ועולה אלא דרך הפתח והבית טמא וסביביו מבחוץ טהור כדכתיבנא בהאי פירקא, אבל לענין שיהיה אויר נעשה אהל לא שמענו מעולם ועוד אדמסייעיה ליה מרישא ליפרוך ליה מסיפא דכי אין בו פותח טפח הוי כלבוד דאע"ג דיש בו פו"ט אין לבוד שאני טומאה [קשה מנ"ל הא והא בפ"ק דסוכה מסיק דשיעורין הלמ"מ נמצא דשניהם הלמ"מ, ואולי יליף לה מהא דאמרינן במס' ברכות (די"ט) דבר תורה אהל כל שיש בו טפח חוצץ בפני הטומאה הא קמן דטפח ד"ת הוי כג"ט גבי טומאה דאלת"ה הוי לבוד והו"ל טומאה רצוצה ובוקעת ועולה. אמנם רש"י פירש ד"ת הלמ"מ] שהכתוב עשה בו טפח כג"ט דעלמא ופחות מטפח דידיה הוי כפחות מג"ט דעלמא ודאי ליכא הפרשה בינייהו ובתרווייהו גרסינן טומאה בבית, הבית טמא ושכנגד ארובה טהור, טומאה תחת הארובה מה שבבית טהור, וכן הגי' במשניות וראיה דידיה מסיפא דפחות מטפח הכא כפחות מג"ט דעלמא ולא אמרינן לבוד ש"מ אין לבוד באמצע עכ"ל ז"ל. ולא ידעתי אני הדל אנה מצא הרב ז"ל גירסא זו המשובשת, שהרי אינו לא בדברי רש"י ולא בדברי התוס' ז"ל. ומלבד ב' התשובות שכתב הרב ז"ל, עוד בה דכיון דתנא אין בארובה פו"ט טומאה בבית אפילו כנגד ארובה טמא, דכיון דליכא פו"ט לא חשיב פתח כלל, והרי הוא כבית עצמו וכאלו הוא סתום, א"כ מאי האי דתנא אח"כ תחת ארובה מה שבבית טמא, פשיטא שטמא מה שבבית ומה בא ללמדנו, אלא שיש לדוחה לדחות וק"ל, ולכן לא הקשה הרב ז"ל קושיא זו:

[ג] ואיך שיהיה דעת הרשב"א דכי אמרינן דפליגי בלבוד באמצע וס"ל כמ"ד דלא אמרינן לבוד באמצע, ופשיט ליה מהאי מתניתין ודחי לה דשאני טומאה דהכי גמירי לה היינו פחות מפו"ט, דאלו טפח ודאי דלא אמרינן לבוד דומיא דג"ט דעלמא, דפשיטא לן דטפח גבי טומאה היינו כמו ג"ט דעלמא, ולכן ס"ל להרשב"א דמסיפא דאין בארובה פשיט ליה, וזה דעת הרע"מ ז"ל, ולהכי לא פירש כלום ברישא דפירקא בארובה שיש בה פו"ט, כי אם במשנה שניה גבי ארובה שאין בה פו"ט בההיא הוא דהוי חידושא, דאלו רישא לא הוי חידושא ולאו עלה שקיל וטרי תלמודא, כ"א בסיפא דאין בה פו"ט, ועלה הוא דקאמר הלכתא גמירי לה. אמנם הר"ש ורש"י ז"ל ס"ל דאף בטפח פליגי אמוראי דש"ס הנז"ל, ולא ס"ל דטפח גבי טומאה הוי כג"ט בעלמא אלא מהלכתא גמירי לה דלא אמרינן לבוד, ולכן כתבו הם ז"ל דהש"ס פשיט לה מרישא לענין טפח, וה"ה מסיפא לפחות מטפח, ולהכי מייתי הש"ס הרישא והסיפא ללמדך דבתרווייהו פליגי, ומסיק דתרווייהו הלכתא גמירי לה. ומעתה י"ל שלזה כוון מרן בכ"מ במ"ש וז"ל, ועל מ"ש כנגד ארובה טהור, מ"כ ואע"פ שאין בארובה פו"ט לא אמרינן דהוי כלבוד דשאני טומאה דהכי גמירי לה ע"כ. הכוונה לומר דכי גמירי היינו לפחות טפח, דאלו לטפח לא בעינן הלכתא, דפשיטא לן דטפח גבי טומאה הוי כג"ט דעלמא וכשיטת הרשב"א. ולאפוקי שיטת רש"י והר"ש, ונראה דדייק בעל המ"כ דהרמב"ם ז"ל אזיל בשיטה זו מדשינה הרמב"ם לשון המשנה ועריב להו ותני ארובה שהיה באמצע תקרת הבית בין שיש בה פו"ט ובין שאין בה פו"ט, והיה טומאה תחת תקרת הבית כנגד ארובה טהור שהרי גלוי לאויר וכו', שבא להודיענו במתק לשונו, דטפח הוי כג"ט דעלמא ולא הוי לבוד, וה"ק בין שיש בו טפח דלא הוי לבוד כמו בעלמא בג"ט בין שאין בה פו"ט דבעלמא הוי לבוד הכא גבי טומאה לא הוי לבוד, זהו כוונת המ"כ ואמטו להכי הביא מרן דבריו לא שנעלם ממנו סוגיית הש"ס דפ"ק דסוכה חלילה:

[ד] והנה החכם המשיג הביא פירוש הרא"ש דסוף מ"ד דתנן ודבר שאינו מקבל טומאה בין מלמעלן ובין מלמטן אין טמא אלא תחתון, ופירש הוא ז"ל שאם נתן למעלה ולא למטה העליה טמאה והבית טהור, ומפרש בין מלמעלן בין מלמטן דמתני' היינו שנתן בשניהם, ואין זה פשט המשנה כמו שהעיד הוא ז"ל בעצמו בפירושו ע"ש. אמנם הרב בתוי"ט הביא ע"ש מהר"ם דפירש דאין טמא אלא תחתון, דה"פ בין שנתן למעלה ולמטה, בין שנתן למעלה ולא למטה, בין שנתן למטה ולא למעלה, דכל זה ישנו בלשון בין למעלה בין למטה אין טמא אלא תחתון יעו"ש, וזה פשט לשון המשנה כנזכר. עוד כתב החכם המשיג נר"ו וז"ל, הר"ש אזיל בשיטת הרא"ש, שכתב הר"ש וז"ל, אין טמא אלא התחתון לא שייך כאן למיתני כדקתני לעיל ממנו ולמטן טמא ממנו ולמעלן טהור דהוי משמע דקאי אלמעלן וכיון דנתן מלמטן א"כ עליה טהורה ע"כ. ומה שרצה לפרש החכם המשיג בלשון הר"ש הלז ולומר דאזיל בשיטת הרא"ש אינו נכון כלל יעיין בכתבו, ולדעתי ה"פ דאי תנא כדלעיל הוי משמע דנתן למטה ולא למעלה, הלכך למעלה בעליה טהור והתחתון טמא, אבל נתן בשתיהם לא ידענו מה דינו, להכי תנא בין למעלה בין למטה דאפילו נתן בשתיהם אין טמא אלא התחתון זהו כוונת דברי הר"ש. ואזיל בשיטתיה דבין למעלה ובין למטה פירוש דנתן בשתיהן, אמנם אם נתן למעלה ולא למטה לא נתבאר בדברי הר"ש מה דינו, ולא יש הכרח בדבריו דס"ל כהרא"ש, דאפשר דס"ל כמהר"ם דאף בזה אינו טמא אלא התחתון, וכמו שנתבאר טעם הדבר בדברי התוי"ט ע"ש מהר"ם יעו"ש ומ"ש עוד החכם המשיג ועוד דיבא פירוש הרא"ש בזה דלא כהרב ודלא כהר"ש, לא ידענא מאי קשיא, וכי הכרח הוא שיבא כוותייהו. העולה מזה שלא מצינו בפירוש חבר להרא"ש בדין זה, ואדרבה מצינו למהר"ם שעומד לנגדו. ועוד אני אומר דכיון דפשט לשון בין למעלה בין למטה משמעותו בכל גווני כמ"ש מהר"ם, א"כ כל המפרשים שלא נקטו אלא לשון המשנה ולא פירשו כלום סתמו כפירושו ועוד אני תמה על החכם המשיג דס"ל דהר"ב ס"ל כהרא"ש, והלא הר"ב כתב בפירוש בריש מ"ד וז"ל בין למעלה בארובה העליונה, בין מלמטה בארובה התחתונה ע"כ, הא קמן דס"ל ז"ל דפירוש בין מלמעלה היינו למעלה לבד, ובין מלמטה היינו למטה לבד, ולפ"ז אם נתן בשתיהן לא נתבאר במשנה מה דינו, וא"כ הא ודאי דהר"ב ז"ל ס"ל ג"כ דהא דתנן בסיפא דמ"ה, ודבר שאינו מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא תחתון, פי' מלמעלה לבד או מלמטה לבד, וזה נגד דעת הרא"ש ז"ל וז"פ, והחכם המשיג לא השגיח בזה:

[ה] ומ"ש עוד החכם המשיג שהרא"ש דבריו הם ע"פ התוספתא, ז"ל התוספתא הביאה הר"ש ז"ל,