פתח האוהל קעה

לזה נראה לפע"ד דבהא פליגי. דהנה בסוכה (די"ח ע"א) בלבוד באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע, וכתב הר"ן ז"ל דבדפנות פשיטא דאמרינן לבוד ורק למעלה באמצע הסכך פליגי אי אמרינן לבוד, וטעמא דמ"ד אין לבוד בסכך, מדאמרינן (שם ד"ה) שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני ואסקינן מחיצין לגוד וללבוד ולדופן עקומה, ומש"ה ס"ל דדוקא בדפנות הוא דאמרינן לבוד אבל בסיכוך לא, ואידך ס"ל דל"ש ע"כ. ולפ"ז י"ל דאביי ורבא פליגי ג"כ בזה, דהא חבוט רמי הוא גוד וכמ"ש רש"י ז"ל דכ"ב הנ"ל, וס"ל לאביי דאמרינן גוד וחבוט רק בדפנות אבל לא בסיכוך משום רק דבמחיצין אמרו גוד ולבוד, ורבא ס"ל דלא שנא, ומש"ה כיון דקיי"ל כרבינא לקולא כמ"ש שם הרי"ף והפוסקים ז"ל דאמרינן לבוד באמצע ה"ה דקיי"ל דאמרינן חבוט רמי בסכך:

והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות בריש שבת גבי הא דאמר אביי זרק כוורת כו' כתב דלא אמרינן גוד ולבוד רק במחיצות ולא בכלים, ורש"י ותוס' חולקים ע"ז הובאו דבריהם במג"א תק"ב סק"ט סק"ב ע"ש. והנה הפנ"י כתב בשבת שם דפליגי בזה אביי ורבא ורב אשי ע"ש. ומצאתי כן ברשב"א ז"ל עירובין (ד"י ע"ב) בהא שכתב שם דלא אמרינן לבוד אלא בקרקע ודבר קבוע ממש, כתב ואי תקשה לך כוורת פ"ק דשבת, נ"ל דהיינו מה דמתרץ ליה רב אשי מחיצות לגביהן עשויות כלומר מחיצות כלי לא אמרינן בהו לבוד דלתשמישן בלחוד הוא דעבדינן עכ"ל, ולפ"ז הרי אביי ס"ל דאף בכלים אמרינן לבוד כ"ש בסכך, ואפשר דחבוט שאני מלבוד וצ"ע עוד בזה:

והנה לכאורה היה נראה דמה שכתב הר"ן ז"ל דמ"ד אין לבוד באמצע ס"ל דדוקא בדפנות אמרינן לבוד אבל בסכך לא, היינו דסכך הוי רק דבר עראי, וכמ"ש הר"ן ז"ל שם אח"כ דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם רק בבנין קבוע אבל לא בסכך דסוכה דעראי בעלמא היא ע"ש. אמנם ז"א שהרי מ"ד דאין לבוד באמצע יליף מהא דארובה שבבית ובה פו"ט כו' דלא אמרינן לבוד והרי שם הו"ל בנין קבוע, וע"כ דכוונת הר"ן ז"ל דדוקא במחיצה ס"ל לבוד אבל סכך דהוא אהל ולא מחיצה לא ס"ל לבוד, ורק מן הצד אמרינן לבוד דהוא סמוך לדופן ודוק. ולפ"ז כיון דחבוט אמרינן בקורות הבית והעליה ה"ה בודאי בסכך, וא"כ א"ל כנ"ל בטעמא דאביי, ואפשר דס"ל לאביי דחבוט הוא כמו פי תקרה דלא אמרינן רק בבנין קבוע ולא בסכך שהוא בנין עראי וצ"ע עוד:

סימן ז העתק פסק על תיקון הכהנים אשר בספר חזון נחום בשו"ת דבר שמואל אבוהב ז"ל (סי' רכ"ג) בתשובתו להגאון ר' משה זכות ז"ל למנטובה כתב וז"ל. תשובה. חדאי נפשאי בהני זקוקין דמר נהירין טפי דנפקי מפומיה לקבל אפי רברבי דסבא וסבור באורייתא טובא ה"ה מעלת הרב בעל ספר טורי זהב טיו"ד (סי' שע"א) שהחמיר בנעילת דלת או חלון בפני הטומאה, שלא יהיו חוצצין כל זמן שהם עומדים ונסמכים על צירים ומנעולים של ברזל. וגם בעיני נפלאה דעתו זאת מקדם בהיותנו עסוקים לאפרושי מאיסורא בטומאת כהנים בעיר הזאת, בין בהשיאם עצה ההוגנת להסתיר בתיהם עד זמן יציאת הטומאה, ובין באותו התיקון להסתיר המת, בעוד שלא ירחצו אותו, ולצמצמו בין חמש דפי עץ המחפים עליו, ולחוש קצת לדברי הרב הנזכר על הצד היותר טוב הייתי מיעץ ואומר מדעתי, שתהיינה הדלתות מאותן שכמעט ננעלות מעצמן, ונשארות כן נעולות מבלתי סמוכות של נגר ומנעול, שאפילו יסירו הצירים התחובים בכותל לא תפולנה לאחוריהם, וגם בדפים של עץ המחופים על המת, יעצתי שלא יחזקום במסמרים וצירים מן הצד. אמנם לפי הדין, דעתי הקצרה כוונה לדעת מעכ"ת הרחבה, שחציצה מועלת, הוא סגירת הדלתות והחלונות אע"פ שיהיו בצירים ומנעולים של מתכות כו' עכ"ל:

ובשו"ת זרע אברהם יצחקי חיו"ד (סוף סי' י"ז) כתב וז"ל, גם ראיתי דבר שמואל יקר אשר עלה בלבבו למצוא מנוח לאפרושי מאיסורא דטומאת כהנים בעיר, הזאת, ולהשיאם עצה הוגנת להסתיר המת כל זמן שמוטל בבית עד שלא ירחצו אותו, ולצמצמו בין ה' דפי עץ המחפים עליו וכו' יעו"ש. גם אני דברתי על ראשי עם ה' לעשות אותו מד' דפים והעליונה תהיה כסריגות החלונות, שלא יהיה בין נקב לנקב אלא ג' אצבעות שהוא פחות מטפח כנודע, כדי שישלוט האויר במת ולא יסריח בימות הקיץ, גם באורך הדפים צויתי לעשות שני חורים כמין מאור קטן פחות מטפח, וגבהו יהיה לפחות ח' טפחים, יען קצת מתים הם נתפחים אחר מיתתם, ובפרט איזה אשה שמתה כשהיא מעוברת השמנה היא אם רזה, וכיון שגבהו ח' טפחים א"א שלא יהיה חלל טפח מרובע כנודע, והרבה התרתי בהם עד"ז כי נכון הדבר, כי יש בו משום יקרא דחיי ודשכבי, דחיי, כי כמה וכמה המצא ימצא המה יזובו כמדוקרים דם וסרח העודף מותר האדם מן הבהמה, וכאשר המה חיים עד הנה כסיפא להו מילתא. דשכבי, כי סבוהו גם סבבוהו למת המוטל לארץ נשים המענות ומטפחות ומדברים ומשיחין דברים אשר יש בהם גנאי למת, וכאלה רבות יחדל הסופר לכתוב עכ"ל:

ובספר חזון נחום בסופו כתב על תיקון זה קונטרס בשם פסק על תיקון הכהנים, ויען כי הספר איננו מצוי אמרתי להעתיקו, וחלקתי לאותיות, וז"ל הרב החזון נחום ז"ל:

יען ראיתי לחד צורבא מרבנן מעיר וויניציא יע"א דחריפא ליה סכיניה וקרא תגר על תיקון הכהנים שעשה הרב דבר שמואל ז"ל, עם היות דמרנא ורבנא הרב המופלא כמוהר"ר אברהם יצחקי זללה"ה איש ירושלים תוב"ב הסכים עמו, כמ"ש בתשובה חיו"ד (סי' י"ז), על כן יצאתי לקראתו לקיים דברי שני המאורות הגדולים ז"ל, ואל אלהים אשים דברתי, הוא יהיה בעזרתי:

[א] תחלת דבריו הביא הא דתנן (פ"י דאהלות מ"ב) אין בארובה פו"ט טומאה בבית וכו' טומאה כנגד ארובה הבית טהור, והרע"מ ז"ל כתב וז"ל אין בארובה פו"ט הא קמ"ל דאפילו פחות מטפח לא אמרינן בטומאה לבוד ע"כ, וכתב ע"ז התיו"ט דהכי גמירי להו פ"ק דסוכה (די"ח), והכ"מ ברפי"ט מהלכות טו"מ כתב שמצא כך ואשתמיטתיה דש"ס ערוך הוא ע"כ, וז"ל הש"ס שם באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע, מ"ט דמ"ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית ובה פו"ט טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור, טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור, אין בארובה פו"ט טומאה בבית כנגד ארובה טהור, טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור, ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו עכ"ל הש"ס. ופירש רש"י כנגד ארובה טהור כלים שתחתיה טהורים שאינו אהל המת אלמא אין לבוד באמצע למהוי כוליה כסתום וכו', אין בארובה פו"ט וכו' עד סיפא גרסינן כי רישא וכו' יעו"ש, וכיוצא בזה כתבו התוס' יעו"ש. הנה דעת רש"י שהש"ס דייק דיוקיה מראש הפרק מארובה שיש בה פו"ט, וזה ג"כ דעת הר"ש (פ"י) בפירושו שכתב בראש הפרק וז"ל כנגד ארובה טהור כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה וכו', ובפ"ק