פתח האוהל קעד

היתה קורתו משוכה או תלויה כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה ואין בעקמימותן שלשה וקמ"ל דאמרינן לבוד יחבוט, ולמ"ל שאין בגובהן שלשה כיון דקורה רחבה טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמרינן חבוט רמי, וי"ל דלא דמי דבלא"ה תקשי לן התם בלאו טעמא דחבוט רמי ליתכשר האי מבוי כיון דאין הקורה למעלה מעשרים אלא ה"ט כדאמרינן התם דבעינן קורה ע"ג מבוי, ואפילו הוי קורה משום מחיצה בעינן היכר קצת, ולא חשוב היכר כלל אא"כ היה בתוך שלשה כי ההיא דהתם דהניח מבחוץ ואפילו סמוך לכותל ע"כ. ולפ"ז כיון דבקורה לא אמרינן חבוט ולבוד ביותר משלשה משום דבעי היכר, גבי סוכה שפיר י"ל חבוט ולבוד בהדדי, ומש"ה אף אם האויר שתחתיה רחב יותר מקנה העולה כל שאינו רחב יותר משלשה אמרינן חבוט ולבוד וכמו שכתב הלחם משנה:

אמנם הריטב"א ז"ל בעירובין (דף ח' ע"ב) תירץ קו' התוס' וז"ל, ולי נראה דשאני הכא שאין הקורה שלימה אלא ע"י לבוד, ובמקום דאמרינן חבוט ליכא קורה רחבה טפח, ויתידות דעלמא הוא דאיכא, אלא שע"י לבוד אתה נותן שם את הקורה עכ"ל. [ושם ברש"י ז"ל (ד"ח סוף ע"ב) כתב גבי חודו החיצון יורד וסותם דכיון דאין כאן מחיצה ממש לא שייך לומר לבוד עי"ש]. ולפ"ז י"ל דבסכך אין אומרים חבוט ולבוד כיון דהוא למעלה משלשה כיון דרק ע"י חבוט הו"ל הסכך כלמטה שוב אין אומרים לבוד [ועי' בסוכה (די"ח ע"א) ובתוס' שם ד"ה אין]. ולפ"ז הכ"מ והלח"מ פליגי בפלוגתת התוס' והריטב"א ז"ל דהלח"מ ס"ל כשיטת התוס' דאמרינן בכ"מ חבוט ולבוד ביחד, והכ"מ ס"ל כשיטת הריטב"א ז"ל דלא אמרינן בגבוה שלשה חבוט ולבוד, והר"ן ז"ל כתב בסוכה (די"ח) דלא אמרינן לבוד ודופן עקומה ביחד, ובמג"א ריש סי' תרל"ב כתב בשם הר"ן דלא אמרינן דופן עקומה אלא כשהדפנות מגיעות לסכך, והטור שם כתב דאף דאין מגיעות לסכך אמרינן גוד אסיק וגם דופן עקומה, וכתב רבינו רע"א ז"ל בהגהות שם ובתשובה סי' י"ב דהר"ן לשיטתיה. אמנם לפמ"ש בש"ע סי' תר"ל ס"ט ע"כ דקיי"ל דאמרינן לבוד וגוד אסיק, וכתב דלשיטת הר"ן א"ש הסוגיא דעירובין הנ"ל דדוקא בפחות מג' כו' עש"ה. ונראה לפע"ד די"ל דפליגי בזה אמוראי דהנה במשנה דעירובין (דפ"ו) בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה כו' אר"י לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם ובגמרא שם קאמר רבה ר"י ור' חנניא בן עקביא אמרו דבר אחד, ר"י הא דאמרן, ר' חנניא בן עקביא דתניא רחב"ע אומר גזוזטרא שיש בה דע"ד אמות חוקק בה דע"ד וממלא א"ל אביי ודילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר"י התם אלא דאמר גוד אחית מחיצתא אבל כוף וגוד לא כו' ע"כ, והוא דאביי ס"ל כסברת הריטב"א ז"ל דבעלמא לא אמרינן חבוט ולבוד וה"ה הכא גוד אחית [דהוא חבוט כמ"ש רש"י ז"ל בסוכה שם רק שזה בחוד וזה ברוחב] וכוף דהוי כמו לבוד עי"ש בסוגיא, אבל רבה דקאמר דר"י ורחב"ע אמרו דבר אחד וחולק על אביי ס"ל דבכ"מ דאמרינן גוד אחית ה"ה דאמרינן אף היכי דצריכינן לכוף וה"ה לחבוט ורמי עם לבוד כיון דכל אחד בפ"ע אמרינן ה"ה שניהם יחד:

ולפ"ז י"ל דאביי ורבא ג"כ בזה פליגי, דאביי לשיטתיה דלא אמרינן חבוט ולבוד וא"כ גם בסוכה בעינן שהקנה העולה לא יהיה לא פחות ולא יותר מהאויר שתחתיה וכיון דאי אפשר לצמצם פסול ורק בטומאה מטעם ס"ט ברה"י, ורבא ס"ל אפשר לצמצם ואפילו אי אפשר לצמצם וכמו שנסתפקו התוס' בכמה דוכתי, [אך במלא הרועים כתב דהראיה מחולין (ד"ע) לא דחו התוס' עי"ש] מ"מ בסוכה לית לן בה אם האויר רחב מקנה העולה משום דאמרינן חבוט רמי ולבוד, והרמב"ם ז"ל פסק כרבא והא דכתב שיהיה מכוון נגד שפת היורד היינו רק שלא יהיה רחב יותר וכשיטת הי"א אבל אם יש אויר לית לן בה:

ולשיטת הי"א י"ל ג"כ הא דבקורות הבית והעליה ד אמרינן חבוט רמי וקשה הא אי אפשר לצמצם כנ"ל, י"ל דס"ל כמו שכתב המהר"ם ז"ל בפי"א דבית שנסדק היינו דוקא שאינו יכול לקבל מעזיבה בינונית אבל סדק כ"ש שיכול לקבל מעזיבה בינונית אינו מפסיק א"כ לא שייך לומר אי אפשר לצמצם, אך בדעת הרמב"ם ז"ל א"א לומר כן דהוא ס"ל בפט"ז דאף סדק כ"ש מפסיק ולא בעי אף כחוט המשקולת רק בטומאה בפנים וכלים בחוץ וכמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ח והרמב"ם ז"ל הרי ס"ל כשיטת הי"א וכמ"ש הכ"מ:

או י"ל דהא דאביי ס"ל דאף בטפח לא אמרינן חבוט ר מי, וקשה שהרי שפיר הוכיח רבא מקורות הבית דע"כ בטפח אמרינן חבוט. דהנה בגמרא שם פריך ליה רב אשי לרב כהנא וכל היכי דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי, והא תניא קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה כו', היה אחת למעלה ואחת למטה ר"י ב"ר יהודה אומר רואין העליונה כאלו היא למטה והתחתונה כאלו היא למעלה, ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים ותחתונה למטה מעשרה, הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי אע"ג דלית ביה טפח, וכתב שם הריטב"א ז"ל דודאי רב אשי לא בא לחלוק בדין אהל טומאה שהרי משנה מפורשת היא כדרבא, אלא הכי פריך דלא ילפינן מאהל טומאה לסוכה ולמילי אחריני, דהא גבי קורות מבוי אשכחן דאמרינן חבוט רמי אע"ג דלית בה טפח אלמא לא גמרי מטומאה למילי אחריני עכ"ל, וכ"כ שם בר"ח הנדפס וז"ל ומקשי רב אשי לרב כהנא איני דבמילי אחרנייתא זולתי הטומאה כל היכי דליכא טפח לא אמרינן חבוט רמי והא תניא בעירובין כו' עכ"ל, וכ"כ הפנ"י שם. [ועי' בתוס' סוכה (דט"ז ע"א) ד"ה אבל, ובעירובין (דק"ב) בהני דיכרי דהו"ל לרב הונא כו' ובתוס' שבת (דקכ"ה ע"ב) ד"ה הכל מודים ובמג"א רסי' שט"ו. ובסוכה (די"ט ע"ב) דמוכח דבכ"מ טפח הוי אהל וצ"ע] ולפ"ז כמו דס"ל לרב אשי דאע"ג דבטומאה בטפח אמרינן חבוט מ"מ בשאר מילי לא בעי טפח דשאני הלכות טומאה דהכי גמירי לה, ס"ל לאביי בהיפך דבמילי אחריני בעי יותר מטפח ואין למדין מטומאה:

וי"ל עוד דהנה בסוכה (ד"י ע"א) קאמר כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה, אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח, דתנן טע"ט ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה אבל פחות מרום טפח לא מביא ולא חוצץ, ורב חסדא ורבה ב"ר הונא אמרי ארבעה שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה, ושמואל אמר עשרה מ"ט דשמואל כהכשרה כך פסולה מה הכשרה בעשרה אף פסולה בעשרה ע"כ. וכתב שם הריטב"א ז"ל דהא דלא ילפי מטומאה וכרב הונא משום דאהל טומאה אפילו אהל עראי לא חשוב אלא גזה"כ הוא ובסוכה אהל דחשוב קצת בעינן עי"ש. ולפ"ז הכא הרי אביי ורבא פליגי אליבא דשמואל, דס"ל דתרתי תני מאי סוכה מדובללת מבולבלת קנה עולה וקנה יורד, וא"כ לשמואל לשיטתיה לא יליף מאהל טומאה, ובסוכה אף בטפח לא אמרינן חבוט, דלאו אהל חשוב הוא למימר ביה חבוט רמי, דהרי לרבא מש"ה בעינן טפח כדי שנאמר חבוט משום דבעינן שיהיה אהל חשוב וכמ"ש שם רש"י ז"ל. אמנם לפ"ז קשה דאכתי אם היה הקנה העליונה רחב ד"ט או יותר הו"ל למימר חבוט דהוא שיעור חשוב, ואביי דקאמר סתם, דאם גבוה שלשה טפחים פסולה משמע דלעולם פסול אף בשיעור גדול: