פתח האוהל קעג

שלא תהא עליונה למעלה מעשרים ותחתונה למטה מעשרה, הרי דאמרינן חבוט רמי אע"ג דלית ביה טפח, ומשני תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה, אי נמי ובלבד שלא תהא התחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה ועליונה סמוכה לה בפחות משלשה עי"ש, וכתב הריטב"א ז"ל בעירובין (די"ד) דמוכח מהא דהעליונה לא יהיה למעלה מעשרים והתחתונה לא יהיה למטה מעשרה, דלא אמרינן חבוט רמי או גוד אחית אלא בשכל אחת מהן ראויה שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה, משא"כ בזו דאם עליונה למעלה מעשרים אע"ג דאפשר לומר חבוט רמי להקורה התחתונה ויהיה למטה מעשרים. מ"מ כיון דאי אפשר לומר על התחתונה גוד אסיק למעלה שוב לא אמרינן ג"כ על העליונה חבוט וכן בתחתונה עש"ה. ולפ"ז א"ש דבעינן דוקא בקורות עליונה טפח, וכן בתחתונות וכל שאין באחד מהן פותח טפח לא אמרינן בשניהם חבוט רמי, וה"ה הכא גבי קנה שכתב המהר"ם ז"ל דאמרינן גוד אסיק צ"ל דאית ביה טפח וכמ"ש המשנה אחרונה הנ"ל. ומה שכתב הגר"א ז"ל דאמרינן גוד אחית מפי התקרה לא פליג על המהר"ם ז"ל דבאמת תרווייהו בעינן שיהיה ראוי לומר גוד אחית דהוא כמו חבוט רמי וכמ"ש רש"י ז"ל בסוכה שם, אלא דלענין מחיצה דהוי חודה שייך לומר גוד אחית ולענין המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שייך לומר חבוט, והרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות במשנה דקורות הבית והעליה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות כ' וז"ל שתהיה אחת נכח השנית והעליונות כבין התחתונות הוא שתהיה כל קורה מהעליונות נגד החלל אשר בין כל שתי קורות התחתונות וכבר קדם לך בשבת וסוכה ועירובין שמן השרשים שנאמר גוד אחית מחיצה, וגוד אסיק מחיצה, ושזה הלכה למשה מסיני, וענין זה שנחשוב המחיצות יורדות מלמעלה למטה, ועולות מלמטה למעלה, וכבר התבאר בתוספתא שזה כולו בשני תנאין, שיהיה ברוחב כל קורה פו"ט, וביניהן אויר ג"כ פו"ט, ואז נחשוב הקורה העליונה שהוא כאלו ירדה למה שבין הקורה התחתונה, וישים הכל גג אחד, וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה, וישים הכל גג אחד כו' עכ"ל, משמע בהדיא כמ"ש הריטב"א ז"ל דבעינן שיהיה ראוי לומר שהקורות העליונות יורדות למטה ושיהיה ג"כ ראוי לומר שהקורות התחתונות עולות למעלה. קשה לי לשיטת הי"א דאם הקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות לא אמרינן חבוט רמי. והנה פשוט דאם קצרה ואינה ממלאת האויר שבין התחתונות דבודאי אינו מביא הטומאה תחת הקורות, דהא הוי הפסק סדק ולא גרע מבית שנסדק דפי"א דאהלות דמפסיק ואין הטומאה מתפשטת להלאה כמ"ש הר"ש ז"ל (בפ"ח) דאע"ג דהסדק מקבל מעזיבה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פט"ז דסדק כ"ש מפסיק, וא"כ דאף אם תאמר חבוט רמי אכתי יהיה נשאר סדק בודאי אינו מביא הטומאה וע"כ דהקורה העליונה צריך להיות מכוון שימלא האויר התחתון לא פחות ולא יותר [ומ"א דאויר שבין התחתונות טפח, והקורות העליונות טפח לאו דוקא, דטפח בטפח לא יתיב, וע"כ דאויר התחתון רחב כ"ש יותר] וקשה שהרי אי אפשר לצמצם שלא יהיה הקורה העליונה רחב כ"ש יותר, או שיהיה באופן שלא יהיה נשאר סדק כ"ש, אך אפשר דמשנה וברייתא דקורות הבית אתיא כמ"ד בידי אדם אפשר לצמצם, או י"ל דאע"ג דאי אפשר לצמצם הא מ"מ עכ"פ ספיקא הוי והכא בקורות הבית ועליה איירי ברה"י והו"ל ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא:

אך קשה דבהא שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות סוכה דאם הסכך העולה הוא רחב טפח אמרינן חבוט רמי וכאלו ירד למטה ונוגע בשפת זה היורד, והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד, וכתב הכ"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל כשיטת הי"א דאם הקורה העליונה רחבה יותר מטפח צריך ג"כ שיהיה באויר שבין התחתונות יותר מטפח, ומש"ה כתב דצריך שיהיה מכוון כנגד שפת היורד, וכתב הכ"מ עוד שאפשר דהרמב"ם ז"ל בא למעט ג"כ היכי דאם יש באויר שבין הסיכוך התחתונות יותר מרוחב קנה העליונה ג"כ לא אמרינן חבוט רמי דבעינן דוקא כשיבא הקנה העליון ליכנס בין התחתונות בצמצום יהיה עי"ש, וקשה שהרי הרמב"ם ז"ל פסק בהדיא בפ"ט מהלכות רוצח ה"ח ופכ"ד מהלכות טומאת מת, דאף בידי אדם אי אפשר לצמצם וכמו שכתב שם הכ"מ, וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהלכות סוכה שם (פ"ה הט"ז) ועי' מה שכתבתי לעיל [כלל ב' ס"ב וס"ד], וכמו שהוכיח התב"ש (סי' ט"ז סק"ב), והפרי מגדים סי' כ"ג בש"ד סקי"א האריך שם בזה, אי דעת הרמב"ם ז"ל דאף בידי אדם א"א לצמצם וכתב דלא מצא דבר ברור, וכתב דמ"מ דהרי בפ"ט מרוצח כתב בהדיא דאי אפשר לצמצם אף בידי אדם, וכן ראיתי בספר עמודי אש ס"ב או י האריך להוכיח דכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל עי"ש, וא"כ הרי אי אפשר לצמצם כלל שיהיה מכוון ממש כנגד שפת היורד לא פחות ולא יותר:

ולפ"ז קשה ג"כ הא דרבא ס"ל בסכך דאפילו יש בין זה לזה שלשה טפחים נמי לא אמרן אלא שאין בגגו טפח אבל יש בגגו טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי, והוכיח לה מהא דקורות הבית והעליה דאמרינן חבוט רמי, והרי י"ל דשאני בקורות הבית דאע"ג דאי אפשר לצמצם מ"מ טמא מטעם דהו"ל ספק טומאה ברה"י, משא"כ בסוכה אין להכשיר מספק כיון דא"א לצמצם ואיך הוכיח רבא הכשר סוכה מטומאה. אך די"ל לפמ"ש התוס' בבכורות (די"ז) ויבמות (דכ"ח) ועוד מקומות דרבא ס"ל אפשר לצמצם אף ביד"ש מהא דבכורות (ד"ס) וחולין (ד"ע) וכ"כ בסוכה (דט"ו) מהא דפריך שם והא אפשר לצמצם ומשני ר' אמי במעדיף ורבא משני דאי היו נתונים שתי נותנם ערב עי"ש, וא"כ רבא לשיטתיה שפיר הוכיח דה"ה לסוכה. ולפ"ז יש לתרץ דהרי משמע שם דרק רבא הוא דמחדש דאם יש בגג הסכך טפח אמרינן חבוט רמי, אבל אביי הרי קאמר סתם דאם רחוק שלשה פסולה משמע אף דיש בו טפח לא אמרינן חבוט רמי, וכן נ"ב שם דצ"ל רבא אמר אפילו יש בין זה לזה שלשה כו', משמע דפליג אאביי, ובהגהות מיימוניות בפ"ה דסוכה שם כתב דקיי"ל כרבא דאי יש בו טפח אמרינן חבוט רמי ודלא כאביי דפסול בכל ענין, הרי בהדיא דאביי חולק וכן משמע בהרב המגיד ז"ל שם שכתב דקיי"ל כרבא. שוב ראיתי בשער המלך שם שכתב להוכיח דאביי חולק על רבא עי"ש, וקשה שהרי שפיר קאמר רבא דע"כ מוכח ממשנה הנ"ל דבטפח אמרינן חבוט רמי, ולפ"ז א"ש, דרק רבא לשיטתיה דס"ל דאפשר לצמצם ומש"ה גם בסוכה כשר מטעם חבוט, אבל אביי י"ל דס"ל אי אפשר לצמצם בידי אדם ומש"ה דוקא גבי טומאה מספיקא טמא, אבל בסוכה אין להכשיר מטעם חבוט רמי דאי אפשר לצמצם שיהיה הסכך העולה מכוון נגד שפתי היורד לא פחות ולא יותר. אך ע"כ דאי"ל כן דא"כ תקשה אמאי פסק הרמב"ם ז"ל כרבא כיון דהוא פסק דאף בידי אדם אי אפשר לצמצם וכמש"ל, וע"כ דאף שיהיה האויר רחב יותר מהסכך העליון לית לן בה וכמ"ש הלחם משנה שם דאף אם הוא רחוק שלשה טפחים אם ישפיל הקנה העולה ג"כ כשר דאמרינן לבוד עי"ש ובפרי מגדים סי' תרל"א (סק"ד במ"ז) כתב ג"כ דאם יש יותר אויר כשר עי"ש:

והנה בתוס' סוכה (דכ"ב ע"ב) בד"ה אבל כתבו וז"ל השתא אסיקנא דבטפח אמרינן חבוט רמי אפילו בשלשה, ותימה דבפ"ק דעירובין (ד"ט ע"א) אמרינן גבי