פתח האוהל קעב

ארובה טפח דמביא הטומאה מזו לזו, והטעם כנ"ל דכיון דאם לא היה התקרה היה הבית והעליה אהל אחד, ומש"ה כל דאיכא טפח מתפשטת הטומאה דנחשבים כמו אהל אחד כיון דלא הוי מחיצה שלמה, והא דבזיזין ליכא דפנות לית לן בה דבטומאה דפנות לא מעלין ולא מורידין, ומש"ה ה"ה בשתי יריעות אע"ג דליכא אף דופן אחד דינן שוה לזיזין, אבל בקורות העירוב שתחת הגגין דהקורה הוא אהל נפרד מהגגין, והכלים שתחת הקורה או הכלים שבבתים הצד האחר של מבוי שאינם כלל תחת אהל הטומאה, וכאן לא נוכל לומר אם תסלק המחיצה או הקורה יהיו הכלים תחת אהל הטומאה מש"ה צריכינן דוקא לטעמא דחבוט רמי ולא דמי כלל לזיזין דשם כיון דהכלים שתחת אהל הזיז התחתון המה ג"כ תחת אהל זיז העליון, וכיון דאיכא פתוח טפח מביא הטומאה, אבל היכי דליכא טפח אינו מביא הטומאה מזיז העליון לתחתון לר' יהושע:

אמנם הא דטומאה תחת התחתון מודה ר"י דעליון טמא כתבתי טעם לזה בכ"א ס"א ע"ש] נראה לפע"ד כעת, דהנה הרמב"ם ז"ל כתב בריש פ"כ שלשה דברים מצילין באהל המת צמיד פתיל ואהלין ובלועין, הבלועין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ומונעין הטומאה שלא תצא ותטמא, אבל צמיד פתיל ואהלין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ואינן מונעין את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים כו', וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים עכ"ל. והראב"ד ז"ל כתב ע"ז, א"א דוקא באהל שהוא מקבל טומאה, אי נמי באהל הפנימי שאין לו דרך לצאת אלא על החיצון. עכ"ל. ובהלכה ו' כתב הרמב"ם, וכן אם חלק הבית במחיצה בכלפי ארצו, והיתה הטומאה בין המחיצה והארץ, הכלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאים שאין אהלים מונעין את הטומאה כמו שביארנו, היתה הטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורים שאהל מציל ע"כ. והראב"ד ז"ל כתב וז"ל שאין אהלים מונעין את הטומאה כמו שביארנו, א"א אני לא ידעתי אנה נתבאר דבר זה, והלא דבר ידוע הוא שאהל חוצץ אם אינו מקבל טומאה, אבל טעם המשנה מפני שדרך הטומאה לצאת משם ואין דרכה להכנס שם, ואדם גדול טעה בזה עכ"ל. והכ"מ שם תירץ דבודאי אם היתה המחיצה על פני כל הבית אין ה"נ שלא היתה עוברת הטומאה למעלה, אבל הב"ע כשלא היה החצץ ע"פ כל הבית שהטומאה עולה דרך המקום שאין בו חצץ ומתפשטת למעלה בכל הבית עכ"ל בתירוץ הא'. והנה פשוט דמה שכתב הכ"מ דאיירי דלא היה החצץ ע"פ כל הבית אי"ל דכוונתו דהיה בו טע"ט ומש"ה עוברת הטומאה למעלה דא"כ אמאי בטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורין שאהל מציל, והרי טע"ט מביא הטומאה והמחיצה לא עדיף מבית ועליה ויש בה ארובה פו"ט דמביא הטומאה, וע"כ כוונתו דהחצץ לא היה ע"פ כל הבית, היינו שהיה נשאר ע"פ כל הבית מקום שאינו רחב טפח דאינו מביא הטומאה אע"ג דארוך כמה טפחים דאנן טע"ט בעינן, מ"מ כיון דאינו חוצץ ע"פ כל הבית הו"ל כאהל בתוך האהל דאינו מונע הטומאה מלטמא ורק מציל על הכלים מליטמא, ואינו דומה לבית ועליה דלא שייך לומר דהו"ל אהל בתוך אהל, דכל אחד הו"ל אהל בפ"ע ואינו בטל לגבי חבירו משא"כ היכי דחצצו מארצו ולא חצצו כולו ע"פ כל הבית הו"ל אהל בתוך האהל, ואינו מונע הטומאה רק מציל על הכלים:

ולפ"ז א"ש הכא בשני זיזין דהיה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, טומאה תחת התחתון העליון טמא דאין אהלים מונעין את הטומאה שלא תטמא ממש כמו בחצץ כיון דאינו חוצץ ע"פ כולו שנשאר פחות מטפח באורך הזיז. אמנם אם טומאה ביניהן תחת העליון, תחת התחתון טהור דאהל מציל על הכלים שלא תטמא, וכן אם טומאה תחת המותר שהיא תחת העליון לחוד דתחת התחתון טהור, אך דאכתי אינו מובן מ"ט דר"א, ואפשר דגזור אטו טומאה תחת התחתון דלאו כ"ע ידעי לחלק בין אם טומאה תחת העליון לטומאה תחת התחתון:

ולפ"ז הא דס"ל לי"א דאף אם יש אויר טפח בין התחתונות מ"מ אם הקורות העליונות רחבים יותר מטפח לא אמרינן חבוט רמי, צ"ל דוקא דאינה מאהלת ע"פ כל הקורה התחתונה רק על מקצתה אבל אם מאהלת גם על הקורה התחתונה נמצא דהו"ל ממש כמו בשני זיזין זו על זו והעליון מעדיף טפח דמביא הטומאה מזו לזו דהו"ל כמו אהל בתוך אהל ובית ועליה שיש שם ארובה טפח [ואפשר כמש"ל דהכא צריך כמלא אגרוף דוקא] אך אפשר דאה"נ דתחת הקורה התחתונה שהטומאה שם ותחת קורה עליונה שמאהלת על התחתונה ומעדיף עליה טמא ומטעם דהו"ל כמו שני זיזין אבל מ"מ אין הטומאה מתפשטת מקורה לקורה בתחתונות ובעליונות ע"פ כל הבית אם לא מטעם חבוט רמי, ועדיין הנני נבוך בענין זה, וה' יאיר עיני:

עוד יש לעיין בפי"א מ"ב אכסדרה שנסדקה טומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים, נתן את רגלו או קנה מלמעלן עירב את הטומאה, נתן את הקנה בארץ אינו מביא את הטומאה, עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח ע"כ, וכן איתא במשנה שאח"ז דסגוס עבה וכופת עבה אם גבוהים מן הארץ פו"ט מביאים את הטומאה וכן קפולים זע"ז ואדם מביאים את הטומאה עי"ש, וכתב שם התוס' יו"ט דקנה מביא הטומאה אם גבוה מן הארץ טפח דאמרינן גוד אסיק הקנה בסדק ועירב הטומאה והכל טמא, והשתא דאין גבוה טפח הו"ל טומאה רצוצה עי"ש בשם מהר"ם ז"ל:

והנה הכא משמע להדיא שאף שהקנה רחבה יותר מהסדק אמרינן גוד אסיק ומחבר האכסדרה הנחלקה להיות אחד ומביא הטומאה, דהא קתני ג"כ אדם ופשוט דהוא רחב יותר מהסדק דסתם סדק משמע אף כל שהוא וקשה דא"כ ע"כ הא דנתן את רגלו מלמעלה עירב את הטומאה לאו דוקא שנתנם על הסדק ממש אלא ה"ה למעלה כנגד הסדק, דמ"ש אם הקנה למטה נגד הסדק דאמרינן גוד אסיק, ה"ה אם הקנה למעלה דאמרינן גוד אחית, וא"כ מוכח דאף שהוא רחב מהסדק אמרינן גוד אחית ואסיק, וא"כ קשה מ"ש בקורות הבית והעליה דבעינן דוקא שלא יהיה הקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות, והנה קשה ג"כ דהרי לכאורה משמע הכא דהקנה מביא הטומאה אף שאין ברחבה טפח והתם בחבוט רמי גבי קורות בעינן רוחב טפח דוקא. וראיתי במשנה אחרונה שם שכתב באמת דצריך שיהיה ברוחב הקנה טפח כמו גבי קורות הבית והעליה, ושכן כתב שם הרא"ש ז"ל עי"ש, ובאמת הרא"ש לא כתב רק שמשך הקנה טפח, וכוונתו באורך דאי אינו ארוך טפח א"כ אף שרואין שהוא מחובר לגג האכסדרה אינו מביא הטומאה, כיון שאין בארכו טפח, אבל ברוחב הקנה לא איירי כלל ומשמע דכל שהקנה ממלא חלל הסדק מביא הטומאה, ומדלא כתב הרא"ש ז"ל ג"כ דרוחב הקנה צריך להיות טפח, שוב ראיתי בחדושי הרש"ש ז"ל שם שעמד על מה שכתב המהר"ם ז"ל הטעם משום גוד אסיק, דא"כ אמאי בקורות הבית והעליה אמאי אם אין ביניהן פו"ט, דנמצא שאין בעליונות פו"ט דנהי דלא אמרינן חבוט רמי אכתי נימא גוד אסיק התחתונות, אלא ע"כ דגוד אסיק לא אמרינן, והכא ה"ט דאמרינן גוד אחית תקרת אכסדרה להקנה וכמו שפירש האליה רבה עי"ש. ולפע"ד נראה דהנה בהא דפריך שם בסוכה משתי קורות היו אחת למעלה ואחת למטה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא מלמעלה ובלבד