פתח האוהל קעא

התחתון, והלכה כר"י. הרב]. הרי לכ"ע דהטומאה מתפשטת מתחתון לעליון אם העליון מעדיף אף פחות מטפח, ורק שהטומאה תתפשט מעליון לתחתון ס"ל לר"י דבעינן דוקא טפח מעדיף, ור"א ס"ל דאף בפחות מטפח מביא הטומאה מעליון לתחתון:

וקשה דהרי הכא ע"כ אי"ל מטעם חבוט רמי דא"כ אמאי טומאה תחתיהן ביניהן טמא הרי אדרבה אם נאמר חבוט רמי העליון על התחתון הרי אין הטומאה יכולה להתפשט לביניהן וכמ"ש בשם התוספתא דאם אמרינן הקורות יורדות וסותמות אין הטומאה מתפשטת ומש"ה לא הזכירו המפרשים בכאן טעמא דחבוט רמי [ועי' בזה בשו"ת חסד לאברהם ח"ב חיו"ד סי' פ"ג]. הרי דהטומאה מתפשטת מתחתון לעליון בלא טעמא דחבוט רמי כלל, וא"כ ה"ה בקורות הבית והעליה כיון דעליון מעדיף על התחתון טפח לכ"ע מביא הטומאה אף מעליון לתחתון ולמ"ל טעמא דחבוט רמי, וע"כ דהכא שאני דכיון שאין בין קורות לקורות רק אויר טפח ואנן בעינן כמלא אגרוף מש"ה צריכינן לטעמא דחבוט רמי, אבל הכא דיש מקום פנוי שתתפשט הטומאה מתחתון לעליון וכן להיפוך, ואין הטומאה צריכה לבקוע בין שתי קורות בלאו הך טעמא דחבוט רמי ג"כ מתפשטת הטומאה:

ולפ"ז נדחה ההיתר הנ"ל בגגין הבולטין אצל מת עכו"ם דפסק כשיטת הי"א דכיון דמאהיל על חבירו לא אמרינן חבוט, דז"א דהרי הכא כיון דיש מקום פנוי מתפשטת הטומאה מאהל לאהל בלא טעמא דחבוט רמי. אמנם ע"כ ז"א דא"כ תקשה אמאי כתבו הפוסקים דשני גגין הבולטין מביאין הטומאה מזה לזה מטעם חבוט רמי, וכמ"ש האשכול והנ"י והרמ"א ז"ל, תפ"ל מטעם דהטומאה מתפשטת מאהל לאהל, ואי"ל משום דבזיזין בעינן שהעליון יעדיף טפח, אם טומאה תחת זיז העליון, ואם הטומאה תחת התחתון בעינן שיעדיף כ"ש, והכא הרי אין הגגין עודפים זה על זה ומש"ה בעינן ע"כ מטעם חבוט רמי והו"ל כמו ששניהם שוין. דז"א דנהי דאין עודפים זה על זה ברוחב מ"מ הרי באורך שיש לו לגג הרבה טפחים ויש לו רוחב טפח וא"כ הטומאה תתפשט שם בקצה הגג כמו בזיז באורך כיון דבליטת גג העליון מאהיל על התחתון ברוחב טפח ואורך הרבה טפחים, והיה אפשר לחלק דזיז שאני דהתחתון הוא תחת אהל העליון וכל שמעדיף עליו מביא לו הטומאה, משא"כ בגגין הבולטין דאין גג אחד תחת חבירו רק מעדיף לחוד וצריכינן ע"כ לטעם חבוט רמי דאל"כ לא היתה הטומאה מתפשטת לאהל שאינו תחתיו, ולא דמי חור טע"ט שמביא הטומאה מבית לבית דשם שני הבתים סמוכים משא"כ בגגין דאהלים נפרדים הם, וצריכנן להא דחבוט רמי דוקא, דז"א שהרי האגודה כתב בקורות העירוב אף שנכנס לתחת הגגין דאינו מביא הטומאה משום דלא שייך חבוט רמי דרחב יותר מאויר שתחתיה הרי דגם בזה צריכינן להא דחבוט רמי:

וראיתי במשנה אחרונה שכתב לפרש משנה דשני זיזין הנ"ל דטעמא דהמשנה הוא משום גוד אחית דחוד של העודף מזיז העליון ע"ג התחתון אמרינן ביה גוד אחית כאלו הולך וסותם עד לארץ ונעשה הכל אהל אחד, ומשום דאמרינן בסוכה (דכ"ב) דלא אמרינן חבוט רמי אלא בדבר שיש בו פותח טפח, ופירש רש"י ז"ל דחבוט רמי היינו גוד אחית אלא בדבר הרחב שייך לשון חבוט ובחודה של מחיצה שייך גוד, והלכך כשיש בעודף טפח לכ"ע אמרינן גוד אחית והכל טמא, ובסיפא שאין בו עודף טפח ס"ל לר"א כיון שיש בכללו טפח אמרינן גוד אחית והכל טמא, ור' יהושע סבר דהעליון כל מה שמכוון נגד התחתון אינו מצטרף לומר גוד אחית עד לארץ, אלא עד התחתון, דמשבאת הטומאה לתחתון אדרבה אמרינן בתחתון גוד אחית ונעשה אהל לעצמו ונסתם ואינו מתערב עם העליון, והלכך תחתיהן טהור, ומש"ה בטומאה ביניהן ותחת המותר, ביניהן ותחת המותר טמא דאמרינן גוד אחית עד לתחתון, ותחתיהן טהור דתחתיהן נמי אמרינן ביה גוד אחית ונעשה אהל לעצמו עש"ה. ואינו מובן דאמאי בעליון עודף על התחתון פחות מטפח דטומאה תחתיהן לכ"ע טמא, וטומאה ביניהן לר"א טמא, והרי אדרבה כיון דאמרינן גוד אחית נמצא דהוי שני הזיזין כמו בית ועליה וא"כ כיון שאין ביניהן טפח אמאי מביא הטומאה מזה לזה. גם מ"ש דלר' יהושע אמרינן גוד אחית גם בזיז התחתון ונעשה אהל לעצמו, ומש"ה טומאה ביניהן תחתיהן טהור, קשה דא"כ אף אם העליון מעדיף טפח ג"כ נימא דאמרינן בתחתון גוד אחית והוי אהל בפ"ע, וע"כ דלא אמרינן גוד אחית דלא גרע מחלון טע"ט דמביא הטומאה מבית לבית א"כ ה"ה הכא תבא הטומאה לתחת זיז התחתון:

עוד קשה לי שהרי תנן שם בסוף הפרק וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח ע"כ, ופירשו הרב והר"ש ז"ל דאם גבוהות זו מזו טפח ודינן שוה לגמרי כמו בשני זיזין ע"ש. וקשה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בריש שבת במלחמות בהא דזרק כוורת דלא אמרינן לבוד וגוד אחית וגוד אסיק בכלים רק במחיצות ע"ש וא"כ איך בשתי יריעות דינם שוה כמו בזיזין והרי ביריעות אי"ל גוד אחית מחיצתא:

ולפ"ז י"ל מה שהקשה במשנה אחרונה שם דמאי קמ"ל בהך בבא וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ טפח, דודאי דין היריעות ודין הזיזין שוין ע"ש. ולפ"ז א"ש דקמ"ל דאע"ג דביריעות ליכא למימר חבוט רמי גם כן הדין כן:

ומה שנראה לפע"ד. דהנה הא פשיטא דטומאה באהל אחד וכלים באהל שני דטהורים דהא בקרא כתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא, וכיון דאינן באהל המת פשיטא דטהורין וכמ"ש הפנ"י בסוכה (דכ"א) דהא דאהל חוצץ בפני הטומאה לא צריך קרא דממילא ידעינן דכיון דאינן באהל המת מה"ת יטמא כיון דכתיב וכל אשר באהל דוקא יטמא ע"ש. אמנם הא דחלון וחור טע"ט מביאים הטומאה ע"כ דהלכה למשה מסיני היה דכל מחיצה שיהיה בה חלון טע"ט יהיו רואין כאלו אין כאן מחיצה ושוב נעשו ב' החדרים אהל אחד, ואף שתקרת הבית של חדר אחד גבוה מחבירו לית לן בה בטומאה כיון דשני התקרות מחוברין והוי אהל אחד. ואף שכתבתי (בכ"ד ס"א) דחור טע"ט לא משוי כאלו הב' חדרים הוי אהל אחד ממש מ"מ י"ל דהלכה היה דאם לא היה כאן מחיצה הוה אהל אחד שוב אם יש מחיצה ורק שיש בה חור טע"ט מתפשטת הטומאה מאהל לאהל, ואע"ג דמשום ביאה ליכא דאין זה וכל הבא אל האהל מ"מ משום טומאה איכא וכמ"ש שם, אבל היכי דהם אהלים נפרדים לגמרי שוב אף אם פתוחים זה לזה אין הטומאה מתפשטת מזה לזה דהא לא שייך לומר וכל אשר באהל יטמא, דהו"ל אהל אחר לגמרי, וע"כ צריכינן לטעמא דחבוט רמי, וקורות הבית והעליה אינן דומין לשני חדרים דשם הרי הן אהל אחד לולי המחיצה וכל שיש במחיצה טע"ט מתפשטת הטומאה, אבל בקורות הבית והעליה דקורות הבית הם אהלים בפ"ע וקורות העליה הם אהלים בפ"ע, בזה אף שפתוחים זל"ז אין הטומאה מתפשטת דמה בכך דפתוחים זה לזה מ"מ הם שני אהלים לגמרי, ולא קרינן ביה וכל אשר באהל, ורק ע"י חבוט רמי נעשים אהל אחד, ומש"ה בשני גגין הבולטין הוצרכו הפוסקים להך טעמא דחבוט רמי כיון דהו"ל שני אהלים בפ"ע נפרדים, אבל בשני זיזין זו ע"ג זו והעליון מעדיף על התחתון טפח, הרי כל מה שתחת התחתון הרי הוא ג"כ תחת הזיז העליון, והוא באהל העליון, דהזיז התחתון אינו חוצץ כיון דפתוח טפח והוי כמו בית ועליה ויש בה