פתח האוהל קע

כאהל אחד ונטמא הוא והבתים, הרי אף דהעליון מאהיל על התחתון אמרינן חבוט רמי:

והנה היה אפשר לומר דהרי בקדרה שהיא נתונה בצד אסקופה בעינן דוקא שתמשוך הקדרה לפנים תחת האסקופה טפח דוקא לפירוש הרב, ולפירוש א' בר"ש שם, ואם משוכה לפנים פחות מטפח אין מביאה הטומאה לבית עי"ש, ואפשר דכל שנכנס אהל אחד תחת חבירו טפח שוב הטומאה מתפשטת מאהל לאהל אף בלא חבוט רמי. ולפ"ז י"ל דהא דקדרה וכוורת וכן פשט שתי ידיו לשני בתים הכל שנכנס לפנים טפח ושוב אף בלא חבוט רמי מתפשטת הטומאה מאהל לחבירו, והא שכתבו הי"א דאם הקורות העליונות רחבות מאויר שבין התחתונות לא א אמרינן חבוט רמי, הוא דוקא שאין מאהלת על התחתונות ברוחב טפח, אבל אם מאהלת ברוחב טפח שפיר אף בלא חבוט רמי מתפשטת הטומאה. ולפ"ז מתורץ שפיר התוספתא הנ"ל דקתני אם היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא, היינו דשם כיון דהקורות העליונות מאהילין על התחתונות ברוחב טפח דהא איירי בקורות שרחבות טפח וממילא אם הולכין שתי וערב הרי מאהילין זו על זו ברוחב טפח, בזה אף בלא לבוד ג"כ מתפשטת הטומאה מזו לזו, ולפ"ז נדחה ההיתר הנ"ל בגגין הבולטין אצל מת עכו"ם היכא דמאהילין זה על זה טפח, וכל הבתים הנ"ל הזיזין מאהילין זו על זו טפח ויותר, אמנם לפע"ד קשה לחלק כן דמאי נפ"מ אם מאהיל טפח דוקא כיון דבלא חבוט רמי אין הטומאה מתפשטת מה לי אם מאהיל טפח או פחות, והא דבקדירה בעינן דוקא שתהיה משוכה לפנים, צ"ל ע"כ כמ"ש המרכבת המשנה ח"ג, משום דאין דרכה של טומאה להכנס אבל בכל מקום אם נוגעים אהלים זה בזה רק במשך טפח סגי כמ"ש בפט"ו מ"ג, ובמשנה אחרונה סופ"י נדחק בזה עי"ש, ומה שכתבתי לעיל כ"ב ס"ח בזה:

אמנם נראה דהנה בחדושי הרש"ש ז"ל בסוכה שם הקשה מנ"ל כלל לרבא להוכיח מהך דקורות הבית והעליה דאמרינן חבוט רמי, והרי י"ל בלא"ה דהטומאה מתפשטת מקורה לקורה אם יש ביניהם אויר טפח, ואע"ג דאין הוא בשטח ישר מ"מ הרי שיפועי אהלים כאהלים, ואם אין ביניהן פו"ט שוב אין הטומאה יוצאה בפחות מטפח עש"ה. ובאמת שהיא קושיא חמורה עד מאד דמ"ש מחור שבין בית לבית דהטומאה יוצאה מבית לבית, וכן ארובה שבין בית לעליה אם טומאה בבית אף שלא כנגד ארובה העליה טמאה, וכן אם טומאה בעליה הבית טמא, וא"כ מ"ש הכא אף בלא חבוט רמי אם טומאה תחת קורה התחתונה אמאי לא תתפשט תחת קורה העליונה, וכן אם הטומאה תחת קורה העליונה תתפשט לתחת קורה התחתונה כיון דיש ביניהם פותח טפח, דלא גרע מאם היה רק ארובה פו"ט דהיה מביא הטומאה, כ"ש הכא דאיכא פו"ט ע"פ כל הבית, והרי בארובה ע"כ אי"ל דמביא ג"כ הטומאה מטעם חבוט דאדרבה דאז התקרה היה מכסה פני הארובה ולא היתה הטומאה נכנסת ויוצאה, וכמ"ש בתוספתא (פ"ה ופ"ט) בארובה שאין בה פותח טפח דאין מביאה הטומאה דאמרינן שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות, וע"כ אי"ל דרבא הוכיח מברייתא רק הא דבפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי, דאי אמרינן חבוט רמי אף שאין ביניהן פו"ט יהיה טמא דהא נעשים כאלו הם סמוכים זה לזה, אבל בטפח אף בלא חבוט רמי הטומאה מתפשטת, דז"א דהרי רבא קאמר בהדיא מנא אמינא לה דכי אית בה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית בה טפח לא אמרינן חבוט רמי, וכן מסיק אלמא כי אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי ש"מ. הרי בהדיא דרבא הוכיח ג"כ דאמרינן חבוט רמי אם יש בה טפח. ותמוה הרי אף בלא חבוט רמי הטומאה מתפשטת מבית לעליה. ובפי"ב מ"ב גבי סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור מוקף צ"פ טומאה תחתיה או ע"ג הכל טמא כנגד אוירו של תנור טהור ע"כ. הרי דאינו מתערב אויר הטמא אשר ע"ג הסרידה עם אויר הטהור אשר ע"ג הסרידה כנגד התנור דהתם שאני כיון דאין אהל עליהם מלמעלה אין כאן מי שיערב האוירים וכמ"ש שם בתפארת ישראל ס"כ ע"ש:

אך לפעד"נ דהנה בפי"ד מ"ג דאהלות תנן החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר"ע, ר"ט אומר בפותח טפח, שייר בה החרש מלמטן או מלמעלן הגיפה ולא מירקה או שפתחתו הרוח שיעורו מלא אגרוף ע"כ. וכתב הרב דהכא ר"ט מודה דחור שבדלת נעשה במתכוון משא"כ בשייר בה החרש מלמעלן או מלמטן. הרי דאם שייר בה החרש לכ"ע הו"ל אהל שאינו עשוי בידי אדם, וכתבתי (לעיל כ"ב ס"ה) דחור טע"ט או ארובה טע"ט דמביא הטומאה אף היכי דנעשה מתחלת הבנין ולא אמרינן דהו"ל כמו שייר בה החרש מלמעלן או מלמטן כיון דלא עשאו בידים משום דלא גרע מחשב עליה לתשמיש כיון דעשאו מתחלה לשם כוונה לשם חור תשמיש או ארובה ע"ש. ולפ"ז הכא בקורות הבית והעליה שהאויר שבין הקורות הרי לא נעשו בידי אדם רק ע"י שסידר הקורות זו אצל זו נשאר ממילא חלל אויר, א"כ הו"ל כמו ששייר החרש מלמעלן או מלמטן, והכא הרי לא חשב עליהם לתשמיש כלל דהרי סתם קורות עשויות לתת עליהן מעזיבה ונסרים וא"כ כדי שתתפשט הטומאה לבין הקורות צריך דוקא כמלא אגרוף כדין אהל שאינו עשוי בידי אדם, וע"כ מהא דאם היו עליונות כבין התחתונות וטומאה תחת אחת מהם תחת כולן טמא, ע"כ דאין הטעם דהטומאה מתפשטת דרך אויר שביניהן בפותח טפח, דהא כאן בעינן כמלא אגרוף, וע"כ משום חבוט רמי דרואין הקורות העליונות כאלו הן בין התחתונות בשוה ונעשו הכל אהל אחד, ושפיר הוכיח רבא מזה דכל היכי דאיכא טפח אמרינן חבוט רמי:

ולפ"ז מתורץ שפיר לשיטת הי"א מהא דכוורת וקדרה ופשט שתי ידיו דמביא הטומאה מאהל לאהל דהתם א"צ לומר מטעם חבוט רמי דהתם בלא"ה מתפשטת הטומאה מתחת הכוורת לתוך הפתח ככל חור טע"ט או אהל טע"ט דמביא הטומאה מאהל לאהל וכל שגבוהה הכוורת או הקדרה טפח מביא הטומאה, דברום טפח אע"ג שלא נעשה בידי אדם מביא הטומאה, ואפילו לר"י דפליג בסופ"ג דאהלות בסואר של אבנים וקורות הכא מודה דאיירי דהניח בכוונה הכוורת או הקדרה שתעשה תחתיה אהל, וכן בפשט שתי ידיו הטומאה מתפשטת ובלא טעמא דחבוט רמי:

ובזה נראה לפע"ד בפי"ד דאהלות מ"ה. שני זיזין זה ע"ג זה [ומכוונין זה כנגד זה. הרב] ויש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן טמא, ביניהן, ביניהן טמא, על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פותח טפח, טומאה תחתיהן או ביניהן, תחתיהן וביניהן טמא [אותו עודף שהעליון יותר על התחתון טפח מערב את הטומאה בכל מקום. הרב] על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן וביניהן טמא [דאותו עודף מערב את הטומאה ביניהן ומביאה את הטומאה למה שתחתיה. הרב] ביניהן או תחת המותר [אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ תחת המותר דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון. הרב], ר"א אומר תחתיהן וביניהן טמא (דאע"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומאה לתחת התחתון הואיל ועודף עליו. הרב], ר' יהושע אומר ביניהן ותחת המותר טמא [מה שבין שני הזיזין ומה שתחתיהן בארץ כנגד המותר טמא. הרב] ותחתיהן טהור [מה שתחת התחתון דכיון דאין במותר פו"ט אין הטומאה באה תחת