פתח האוהל קסט

העתיק לישנא דהרמב"ם ז"ל היה נראה לומר דס"ל כי"א, אך בב"י כתב רק דהרמב"ם ס"ל כר"ן ולא כתב דס"ל כדעת הי"א שבר"ן וצ"ע בדעת הב"י כמאן ס"ל:

עכ"פ מבואר כי דעת הי"א וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל לפמ"ש הכ"מ, דלא אמרינן חבוט רמי רק היכא שאויר שבין הקורות התחתונות כרוחב הקורות העליונות אבל אם הקורות העליונות רחבות יותר לא אמרינן חבוט רמי אף שיש באויר שבין התחתונות פותח טפח, ולפ"ז לא אמרינן חבוט רמי בגגין הבולטין להביא טומאה רק אם גג העליון אינו מאהיל על גג התחתון אלא אם נאמר חבוט רמי יהיה שוה בשוה אבל כל שאם גג העליון מאהיל על התחתון שוב לא אמרינן חבוט רמי כיון שהגג העליון רחב יותר מאויר שתחתיו, דהא הך דינא דגגין הבולטין ילפינן מהך דקורות הבית והעליה כמ"ש באשכול הנ"ל:

ומצאתי ת"ל באגודה בפי"ב דאהלות כתב וז"ל מכאן צריך עיון על קורות עירוב ויש גג פותח טפח עליהן ויש טומאה בבית האחד, אם מביאה טומאה לבתים שבצד האחר, או נחלק דהכא קורות העליונות מכוונות לגמרי כבין התחתונות, אבל התם הגג עודף מכל צד ולא שייך רואין, כדמשמע לעיל גבי קדירה נתונה תחת ארובה עכ"ל הטהור. הרי דגם דעתו ז"ל לומר כשיטת הי"א הנ"ל דכל דהגג עודף מכל צד לא אמרינן חבוט רמי, וקורות הבית ועליה שאני דהן מכוונות לגמרי כבין התחתונות. ומה שהביא ראיה מהא דקדירה שהיא נתונה תחת הארובה נראה לפע"ד כוונתו ז"ל דהתם בפ"י מ"ו תנן ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה, שאם תעלה ואין שפתותיה נוגעות בארובה, טומאה תחתיה בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית, תחתיה והבית טמא, תוכה וגבה טהור, בתוכה או על גבה הכל טמא ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל בשם התוספתא דדוקא אם תעלה ואין שפתותיה נוגעות בארובה או שנוגעות ואופצת כל הארובה, אז אם הטומאה תחתיה תוכה והבית טהור, אבל אם תעלה הקדרה רחבה קצת מהארובה, אם טומאה תחתיה גם תוכה ועל גבה טמא, דשוב לא נצלה הקדרה עם דפנות אהלים כיון דרחבה קצת יותר והו"ל כשאר כלי הבית דאינם נעשים אהל לטהר עי"ש, הרי דאף אם הקדרה עומדת תחת הארובה יש לה דין דפנות אהלים, ואע"ג שאינה סמוכה להארובה וע"כ דאמרינן חבוט רמי או גוד אסיק, מ"מ אם רחבה יותר מהארובה שוב אינה מצטרפת עם תקרת הבית כיון דאינו מכוון נגד שפת היורד דשפת הארובה ושפת הקדרה אינן מכוונין:

והנה המשנה למלך פ"ג מהלכות אבל כתב להתיר לכהנים ליגע במת עכו"ם במומי"א מטעם ס"ס ספק כשיטת היראים ז"ל דאע"ג דמת עכו"ם מטמא במגע ומשא לד"ה, מ"מ אין כהן מוזהר על טומאה זו דכהן מוזהר רק על טומאה שמטמא באהל, וספק כשיטת הראב"ד ז"ל בפ"ה מהלכות נזירות שכהנים בזה"ז דכלנו טמאי מתים אינם מוזהרים על הטומאה, ושוב דחה זה, דאין זה ספק שקול דבכל אחד מהצדדים חולקים הם חכמי ישראל כנגדם, דהיראים יחיד הוא בסברא זו שאין הכהנים מוזהרים על מגע עכו"ם, וכן רוב חכמי ישראל חולקין על הראב"ד ז"ל וס"ל דאף בזה"ז כהנים מוזהרים עי"ש, והדגול מרבבה (בסי' שע"ב) כתב דלענין הא דאין עכו"ם מטמא באהל שוב י"ל ס"ס ספק הלכה כרשב"י דעכו"ם אין מטמא באהל ואת"ל דמטמא באהל שמא כראב"ד ז"ל דבזה"ז אין הכהנים מוזהרים על הטומאה, דהכא דכיון דאין שני הצדדים נגד רוב הפוסקים ורק צד האחד שמא כהראב"ד ז"ל, שפיר י"ל ס"ס, ושוב דחה זה דהראב"ד ז"ל לא כתב רק לענין מלקות אבל לענין איסור מה"ת גם הראב"ד ז"ל מודה עי"ש:

ולפ"ז בזיזין וגגין הבולטין אם גג העליון מאהיל על התחתון שרחב יותר מאויר שתחתיו, אשר כן הוא בכל הבתים אשר בעיר ווארשא אשר הזיזין והעטרות מאהילים אחד על השני ורק מיעוט אשר שני הבתים שוים ממש בקומה והזיזין שוין ואינן מאהילים זע"ז, שפיר י"ל ס"ס, ספק שמא הלכה כרשב"י דעכו"ם אינן מטמאין באהל ואת"ל דמטמאין באהל שמא כהי"א דכל שהקורה העליונה רחבה מהאויר שתחתיו לא אמרינן חבוט רמי, ולדעת הכ"מ ס"ל כן גם הרמב"ם ז"ל, וכן נוטה לזה דעת האגודה, ואע"ג דבמת ישראל אין להקל, כיון דרש"י ותוס' ור"ן וריטב"א ורבו של הריטב"א ז"ל ולפמ"ש רבינו רע"א ז"ל ס"ל כן גם הרמ"א ז"ל ובדרישה (סי' שע"א) הובא בט"ז סק"ט כתב דקורות העירוב דגג מאהיל מכל צד מביא הטומאה עי"ש וזה דלא כמ"ש האגודה, מ"מ במת עכו"ם שפיר הוי ס"ס, וכמ"ש הדגול מרבבה דהוי ס"ס אע"ג דבצד אחד שמא כהראב"ד ז"ל רוב חכמי ישראל חולקים, ובפרט הכא דדעת הי"א לאו דעת יחיד הוא די"ל ס"ס:

אמנם קשה לי על שיטת י"א הנ"ל מתוספתא שהובא בר"ש ז"ל פי"ב במשנה דקורות הבית והעליה, דתניא קורות הבית והעליה כו', היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא ועל גביהן טהור, על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור ע"כ, ופירש שם בזר זהב דכולן טמא שהרי הקורה העליונה מונח לרוחב וזו לאורך נמצא כשהטומאה תחת הקורה הולך ומתפשט גם להקורה המונח ברוחב ומשם לתחתונה השניה המונח לאורך שכולן מעורבין וכן להיפך ע"כ. ואף שבתוספתא שלפנינו ליתא הבבא הזו, מ"מ נאמנים עלינו הר"ש והגר"א ז"ל דכן גרסינן בתוספתא, והרי הכא ע"כ אי"ל חבוט רמי להשפיל הקורה העליונה ממש למטה בין התחתונות דהא הקורות הולכות זו לאורך וזו לרוחב א"כ הרי הקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות ואעפ"כ אמרינן חבוט רמי, וע"כ דכל דבין הקורות למטה טפח ובקורות העליונות טפח אמרינן חבוט רמי אע"ג דהקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות, והיא קושיא גדולה לשיטת הי"א הנ"ל:

עוד קשה לי שהרי בפ"ט דאהלות בכוורת המונחת בתוך הפתח וגבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הבית טמא דמתפשטת הטומאה מתחת הכוורת להבית, וכתב הכ"מ בריש פי"ט דהטעם דכיון שהיא אהל על הארץ רואין אותה כאלו נתחברה עם גג הבית והיה הכל גג אחד, הילכך טומאה תחתיה או בבית כל שתחתיו והבית טמא, שהרי הטומאה והכלים תחת אהל אחד ע"כ, וכ"כ בהלכה ב' בהיה פיה לפנים דפיה וגג האהל נעשו אהל אחד, וכ"כ בפירושו שם לפ"ט, דשוליה וגג הבית אהל אחד, וקשה איך נאמר חבוט רמי כיון שגג הבית מאהיל על הכוורת והו"ל כמו קורות העליונות שרחבים מאויר שבין התחתונות ומאהילים על התחתונות שאין הטומאה מתפשטת מתחת הקורות התחתונות לבין העליונות, א"כ אמאי הכא תתפשט הטומאה מתחת הכוורת לתוך הבית, ובשלמא לשאר הפוסקים דכיון דיש בכוורת טפח ויש בתקרת הבית טפח ויש אויר תחת תקרת הבית טפח, אמרינן חבוט רמי ונעשה שולי הכוורת וגג הבית אהל אחד, אבל לשיטת הי"א קשה שהרי תקרת הבית מאהלת על הכוורת ושוב אי"ל חבוט רמי בקורות הבית, וכן בסוף פ"י בקדרה שהיתה נתונה בצד האסקופה שאם תעלה והיא נוגעת במשקוף פותח טפח אם היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה, תחתיה והבית טמא, וכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ז ה"ה משום שהכל אהל אחד תחתיה והבית, וכן בסו"פ י"ד שני בתים ובהן כשני חצאי זיתים פשט את שתי ידיו להן אם יש בידו פותח טפח מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא את הטומאה, וכתב הרמב"ם ז"ל בריש פי"ח דאם יש בידו פו"ט נעשה הכל