פתח האוהל קסו

לפי שסמך עצמו על משנה דפי"א דאהלות בבית שנסדק לב"ה דקיי"ל כוותייהו בכל שהוא אינו אהל אחד לא אמרינן דהטומאה מתפשטת. עוד נראה לי שהרמב"ם מפרש לה לענין טומאת מדרס דהא בעור שיחדו למושב שיעורו בטפח, עיין בשבת (דף ע"ו), ובזה בודאי לא צריך דוקא טפח אלא כל שראוי לכך מטמא, משא"כ לענין טומאת אהל שאינו בפחות מטפח. שוב ראיתי בשם הגאון מוהר"א מווילנא ז"ל שגם הוא כתב לפרש לענין טומאת מדרס מצטרף החלל. וכן ראיתי ברבינו חננאל למסכת עירובין שנדפס שלא נזכר כלל בדבריו דמצטרף החלל לטפח לענין שיהיה נחשב כאהל. אמנם בחידושי הריטב"א ז"ל וכן ראיתי בערוך בשם רבינו נסים שפירשו כפירוש רש"י ותוס' לענין אהל, ואפשר גם לדידהו אינו אלא מדרבנן כמו סככות ופרעות, כיון שצריך לכך ואין למדין למקום אחר. אמנם בהא דהבית שנסדק כתב הרמב"ם ז"ל דבעינן דוקא שיהיה נסדק גם הבית, ואע"פ שמדברי הר"ש והרא"ש בפי"א לא נראה כן שהם לא התנו שגם הבית יהיה נסדק מ"מ אין ספק דלשון המשנה נראה כדברי הרמב"ם ז"ל, שאם כדבריהם היה לו לומר שנסדק גגו ומלישנא דמתניתין משמע דהבית נסדק. וראיתי למעכ"ת שיחיה שהרגיש בזה:

אמנם נראה דזה דוקא בבית שנסדק גגו דע"י הדופן נחשב כאחד [ואפשר שזה אינו אלא מדרבנן אבל בבית שחלק במחיצות רק שהגג בולט ונחשב כאהל כל שחלק בסדק לא מקרי אהל, וכמו שהעיד הש"ך שכן נהגו אמנם אי אפשר להקל יותר ממה שמבואר בתוספתא דבעינן שיהיה הסדק כחוט המשקולת [ע"כ צ"ל דכוונתו ז"ל רק היכי דשייך משום סוף טומאה לצאת דרך הסדק, דאז דוקא בעינן כחוט המשקולת, כמ"ש לעיל בשם הר"ש ז"ל פ"ח מ"ב והרמב"ם ז"ל פט"ז ה"ו. המחבר], ושיעור זה לא נתברר היטב, אבל נראה דעכ"פ צריך שיהיה עב קצת עד שיהיה ניכר היטב, ומה"ט נמי י"ל גם לדעת רש"י דאמרינן רובו ככולו כיון שנחלק לגמרי ונבדל במחיצות אין בו חשש, ובזה אסיים ואומר שלום ולחיים טובים נזכר ונחתם, ידידו הדו"ש:

ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו. סימן ג מה שכתבתי לרבינו הגאון הגדול הרב מקוטנא ז"ל:

כבוד רבינו מאור הגולה הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ מרן ישראל יהושע שליט"א האבד"ק קוטנא. מה שכתב כבוד גאונו שיחיה לתרץ קו' הר"ש על הרמב"ם ז"ל דהרי בלא פרץ את פצימיו אין לו דין קבר סתום, דזה דוקא בפתח אחד דע"כ דרך פתח זה עתיד להוציאו משא"כ אם יש לו פתחים הרבה דלא נודע בהי מינייהו מפקא, אכתי קשה דאפילו אם נאמר דאם יש לו פתחים הרבה גרע טפי, מ"מ לא יהיה טמא רק נגד הפתחים כיון דהטעם הוא דלא ידעינן בהי מינייהו מפקא, אבל הנוגע בכתלים יהיה טהור, והרי לפי טעם הרמב"ם ז"ל דהוי קבר סתום גם הנוגע בכתלים שלא כנגד הפתחים טמא כדין קבר סתום דמטמא סביביו [ועי' רש"י ושיטה מקובצת בב"ב די"ב]:

ומה שכתב כבוד גאונו שיחיה, דע"כ אף היכי דלא שייך משום קבר סתום ג"כ אמרינן דטמאים הפתחים משום סוף טומאה לצאת דהא בשני חדרים ובהן כשני חצאי זיתים וכן במגדל של עץ וטומאה בתוכה דהבית טמא משום סוף טומאה לצאת אע"ג דלא שייך כאן משום קבר סתום. הנה כן היה אפשר להוכיח מאותה הלכה בעצמו דהמת בבית ולו פתחים הרבה דהא איתא בתוספתא והביאה הר"ש והרמב"ם ז"ל (פ"ז ה"ב) דהמת בבית ולו פתחים הרבה ואם היו בו חלונות וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים, והרי בכאן אין לו דין קבר סתום כיון דיש לו טפח פתוח וע"כ דגם בזה שייך משום סוף טומאה לצאת:

ומה שכתב כבוד גאונו שיחיה לחדש דהא דכתב הרמ"א ז"ל דנכון ליזהר שלא לילך על קברי עכו"ם, די"ל דוקא שלא לילך על קברי עכו"ם משום דהו"ל אהל נגיעה אבל לא באהל המשכה, והטעם דהא עכו"ם אע"ג דאינם מטמאים באהל מ"מ במגע ומשא מטמאים והרי מסתמא קיי"ל כרבא לגבי אביי בחולין (דקכ"ה) דאהל נגיעה אף למעלה מטפח הוי נוגע וכן משמע ברמב"ם, ומש"ה אסור לילך על קברי עכו"ם דהו"ל נוגע, ומש"ה אסור להאהיל על קבריהם אף שאינו נוגע ע"כ. תמהני שהרי אביי ורבא פליגי שם רק אליבא דר' יוסי והרי אח"כ מסיק הש"ס מאן תנא דפליג עליה וס"ל דאהל לאו היינו מגע ר"ש הוא דס"ל מלא תרוד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע דלר' יוסי משכחת לה מגע ע"י אהל נגיעה, והרי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות טומאת מת הי"א פסק כר"ש דמטמא במשא ובאהל ולא במגע וע"כ דנוגע לאו היינו מאהיל. וכן פסק בסופ"ד בהדיא דנוגע ומאהיל אין מצטרף משום דשני שמות הן. הרי דנוגע לאו היינו מאהיל, דאל"כ היה מצטרף כדאיתא בסוגיא שם. ולא זכיתי להבין דברי כ"ג שליט"א:

חיים משולם קויפמן הכהן סימן ד תשובת הרה"ג הגדול מקוטנא ז"ל על הנ"ל ב"ה כ"ה תשרי תרנ"א לפ"ק קוטנא כבוד ידידי הרב המאה"ג חכם לב מו"ה חיים משולם קויפמן הכהן נ"י אפרש שיחתי. הנה בדברי הרמב"ם ז"ל ה' טו"מ דאין עכו"ם מטמא באהל אבל במגע מטמא, ומבואר בדבריו (בפי"ב) דכל פחות מטע"ט כרצוצה דמי והו"ל כנגיעה, ומ"ש שכל פחות מרום טפח כנגיעה חשוב לאו דוקא פחות מרום טפח אלא פחות מטע"ט כמ"ש בריש דבריו היה האהל פחות מרום טפח או טע"ט. אלא דקשה למה לא פסק כרבא דס"ל בחולין (דקכ"ה) דרחוק מטפח נמי מקרי אהל נגיעה. ונראה שהרמב"ם מפרש דהא דפליגי אביי ורבא אי מקרי אהל נגיעה הוא ברחוק מטומאה טפח אבל אין טע"ט שברוחב אין חלל טפח, דלאביי לא מקרי טומאה רצוצה מגע אלא בשאין רום טפח ולרבא אפילו גומא עמוקה עשרה טפחים כל שאין רוחב טפח מקרי נגיעה, וזה כבר ביאר הרמב"ם ז"ל בפי"ב דבעינן חלל טפח על טפח, ולדעת התוס' לא מקרי המשכה כל שמאהיל על הטומאה ואין ביניהם אהל, ולדעת הרמב"ם ז"ל גם זה לא נקרא אהל נגיעה וזה מבואר ממה שכתב בסוף פ"ד:

ומה שכתב כ"ת דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ש ודלא כר' יוסי, הנה בפירוש המשניות לא דחה, ברפ"ג דאהלות, המשנה דאתיא כר' יוסי מהלכה, גם מדבריו בפי"ב מהל' טומאת מת ה"א מבואר דס"ל דהרי זה כנגיעה וכמש"כ,