פתח האוהל קסד

העליון מביא הטומאה וא"ש, והגר"א ז"ל יש לו גירסא אחרת בהך ברייתא דגמל שהיה עומד בתוספתא דפי"ג שם ועיין פירישו בפירוש זר זהב שם:

ואם עכו"ם עומד תחת הסדק אי מביא הטומאה, הנה לפמ"ש התוס' בב"ב ד"כ ובר"ש פי"ג דאהלות דאע"ג דמקבל טומאה מדרבנן מ"מ חוצץ בפני הטומאה עי"ש, וא"כ הכא שוב ממעט החלל כיון דחשבינן ליה כדבר שאינו מקבל טומאה וחוצץ. וראיתי במשנה אחרונה (פי"א מ"ג) כתב דטבליות של עץ מקבלי טומאה מדרבנן וס"ל דטומאה דרבנן חוצץ עי"ש, ולפע"ד י"ל דאיירי דראוין למדרס ושוב מקבלין טומאה מה"ת וכמ"ש בש"ס וברמב"ם ז"ל פ"א דכלים:

ובהיותי בזה לא זכיתי להבין דברי רבינו גרשום ז"ל הנדפס בב"ב שם (ד"כ ע"א) בהא דקתני ועכו"ם שישב בחלון דחוצץ, כתב ה"ה ישראל אלא מש"ה נקט עכו"ם [לרבותא דאפילו עכו"ם, הגה"ה שם לא שרי ליה דעכו"ם נמי מבדלו מן המצורע מפני הסכנה שלא ימות קודם שעתו עכ"ל, ותמוה דאיך ישראל חוצץ הא מקבל טומאה, ומה שכתב דנקט עכו"ם לרבותא דעכו"ם נמי מבדלו מן המצורע תמוה הרי פריך עלה דאתא מצורע חבריה שרי ליה ומוקי לה בחבושי מלכות א"כ למה נקט עכו"ם דוקא, ועוד הרי קתני שם ובן שמונה המונח בחלון ולס"ד דאין צריך ביטול ע"כ דנקט בן שמונה משום דאינו מקבל טומאה אבל ישראל גדול לא ועי"ש ביד רמ"ה:

ושלחתי אז לשאול את פי הרב הגאון הגדול האבד"ק קוטנא ז"ל בעמ"ס ישועות ישראל,בדבר תיקון הבתים הנ"ל, וזה אשר השיב לי. סימן ב תשובת הרה"ג הגדול אבד"ק קוטנא ז"ל בדבר תיקון הבתים ב"ה יום ג' יו"ד אלול תר"ג לפ"ק פה קוטנא. כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה קויפמאן הכהן שיחי' מכתבו האיר נגד פני, וע"ד שאלתו תחלה נדון אם זה הוא טומאה דאורייתא שהכהנים מוזהרים בזה"ז לדעת הש"ך יו"ד (סי' שע"ב) שאין זה מד"ת אלא בבא אל אהל שהמת בתוכו, והמג"א (בסי' שמ"ג) כתב לחלוק עליו דודאי הוא מה"ת ולוקין עליו, אמנם בסוף טומאה לצאת כתב שהב"י כתב ביו"ד מחלוקת הפוסקים. והנה באמת שהב"י הביא (בסי' שע"א) דברי התה"ד, והנה הביא דברי רש"י בפרק הדר אמתניתין דאהלות המת בבית דאם חישב עליו להוציא באחת הפתחים נתרו שאר הפתחים, ולבסוף צידד די"ל דמ"מ אין כהנים מוזהרים בזה"ז די"ל שאין הנזיר מגלח עליו כמו חרב דקיי"ל דאע"פ שהיא כחלל וגולל ודופק שטומאתו מה"ת מ"מ אין הכהנים מוזהרים עליהם, והביא דברי הרא"ש בהלכות קטנות שנראה מדבריו דגם הכהנים מוזהרים עליהם, ובאמת שגם בגולל ודופק כתב הב"י דמדרבנן עכ"פ אסור הגם שאין הנזיר מגלח, א"כ אין ראיה מדברי הרא"ש שיהיו הכהנים מוזהרים מד"ת על סוף טומאה לצאת. אמנם גם אם נאמר דאיכא טומאה מה"ת צ"ע כי כבר הורגש מוהרא"י בסתירת דברי רש"י ז"ל בפרק הדר בעירובין (דף ס"ח) שכתב דהוא הלכה למשה מסיני ובביצה (דף ל"ח) כתב שהוא גזירת חכמים וכן בחולין (דף קכ"ה ע"ב) ומה שתירץ ע"ז התוס' יו"ט וכן בל"ח הלכות קטנות שהלכה למשה מסיני נמי קרי ליה גזירת חכמים הוא דבר תמוה, שאם היות שלהלכה למשה מסיני קרי ליה הרמב"ם נמי דברי סופרים אינו כן לרש"י, ועוד שגם להר"ם ז"ל לא מצינו שיקרא הללמ"מ גזירת חכמים וזה מבואר. והנה גם הרע"ב (בפ"ז מ"ג) כתב שהוא גזירת חכמים וגם בזה כתב התוי"ט דלאו דוקא והכוונה שהוא הלכה למשה מסיני וכבר כתבתי שזה מהנמנע:

אמנם הנראה לפע"ד להשוות דברי הפוסקים, כי הנה הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כתב (בפ"ז מ"ג) דהא דתנן המת בבית ובו פתחים רבים כולן טמאים וכו' חשב להוציאו באחד מהם הציל על כל הפתחים, שעיקר הטעם דקבר סתום מטמא כל הבית. והנה הדין בקבר סתום ואטום הוא שאם אין בו חלל טפח על טפח אינו טמא אלא מקום הטומאה בלבד וצדדיו טהורים, אמנם אם יש בו טע"ט כל הבית וכתליו טמאים והנוגע בו מבחוץ אע"פ שאין הגג בולט טפח טמא, לכן באמת במת בבית כל הפתחים טמאים לפי שהוא כקבר הסתום שיש בחללו טפח ולא עוד אלא שהנוגע בו מבחוץ אע"פ שאין הגג בולט טפח טמא. ומה שהקשה הר"ש על זה הלא בלא פרץ את פצימיו אינו מטמא סביביו דבריו תמוהים דודאי כשאין אלא פתח אחד כיון שלא פרץ את פצימיו ולא בטל שם פתח מיניה הו"ל כחשב להוציאו בזה דמציל על הכתלים ומה ענין לזה דיש לו פתחים רבים ולא נודע בהי מיניה מפקא. והנה ר"י מיגאש רבו של הרמב"ם ז"ל (בסי' קע"ז) כתב ג"כ דהטעם הוא משום סתום לכן טמאים כל האכסדראות, הרי שגם דעתו משום קבר הסתום שלא כדעת הר"ש ז"ל [עיינתי כעת בתשובת הר"י מיגאש שם ולא זכיתי להבין שם שום רמז שיהיה ס"ל הטעם משום דהוי כקבר סתום, המחבר]:

והנה לפי שיטה זו נראה דגם באם חשב להוציאו באחד הפתחים מ"מ אם יש זיזין ואכסדראות או גג טפח בולט תחת הגג טומאתו מד"ת, וביותר י"ל כיון דבעוד שלא חשב עליו להוציאו היה מטמא גם בחוץ ודינו כקבר הסתום א"כ גם לאחר שחשב עליו לפתחו ממנ"פ אם תדיננו כדהשתא הא הו"ל כפתוח והטומאה יורדת לתחת האהל. גם דעת רבינו חננאל נראה ג"כ שדעתו דטומאתו מד"ת שהוא כתב בפירושו למסכת ביצה (ד"י) מהאי מתניתין דהמת בבית דלכן טמא כ"ז שלא נפתח אחד מהם דקיי"ל כל פתח שעתיד לפתוח כפתוח דמי ולכן אין הפתח סותם, אבל כשחשב לפתוח אחד מהם השאר טהורים דמבטל על כל זמן שהמת בתוכו, ודוקא שכל הפתחים נעולים כיון שהבית עשוי לכנוס בתוכו תמיד לא מבטל לה על כל זמן שהמת בתוכו. ולא דמי להא דתנן בפ"ו דאהלות קוברי המת שעברו והגיף אחד מהם את הדלת שלא יאהיל דלא מהני לפי שהחציצה באה ע"י אדם הא לאו הכי מהני סתימת הדלת, י"ל דשאני התם דס"ל לר"ח דסתימה בעי שיהיה מבטלו כל זמן שהמת בתוכו ולכן בקוברי המת שעברו דרך השוק סמוך לבית כיון שאין שוהין בתוכו כלל והזמן קצר, לפיכך אם סתמו לזמן קצר כזה מיקרי סתימה, ועיין ר"ן ריש פ"ק דסוכה שכתב דביטול צריך כל זמן שהמת בתוכו, ומיהו התוס' בפרק לא יחפור (די"ט ע"ב) והרא"ש והרמב"ן חולקין ע"ז וס"ל דכל שממעט החלל א"צ שיהיה לעולם ואין להאריך בזה. עכ"פ לדעת הר"י מיגא"ש ותלמידו הרמב"ם ז"ל והר"ח אין הענין כלל הך משנה דהמת בבית דפ"ז דאהלות להא דסוף טומאה לצאת (גם הרי"ף ז"ל ס"ל כן ומש"ה לא הביא ממשנה (דפ"ז) המת בבית ראיה להא דסוף טומאה לצאת כמו שהקשה הרא"ש, וכמ"ש בשו"ת דבר שמואל אבוהב סי' ר"ז, כמו שהעתקתי לעיל כ"א ס"ב עי"ש. המחבר]:

ומ"מ נראה שהם ג"כ מודים להא דסוף טומאה לצאת