פתח האוהל קס

והגיזרה שפניה למעלה, ובמה אמרו הזיז מביא את הטומאה כל שהוא בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין שהם י"ב טפח יתר מכאן מביא את הטומאה בפותח טפח ע"כ. ונראה דהני עטרות וזיזים אשר בעיר ווארשא אפילו אם גבוהים מן הפתח פחות מי"ב טפחים אינם מביאים אלא בפותח טפח, דהר"ש ז"ל כתב דזיז שפניו למטה מביא הטומאה בכ"ש משום שהוא משתמש לפתח, והרא"ש ז"ל כתב דמצטרף אהלו עם הפתח לפי שהוא עשוי לנוי לפתח, והא"ר כתב לפי שתשמישו עם הבית וחשיב עם הבית להביא הטומאה בכ"ש, והני עטרות וזיזים אף שפניהם למטה אינם משתמשים כלל עם הפתח ואינם עשויים ג"כ לנוי לפתח ורק נוי לכותל הבית ואין לצרפם עם אהל הפתח, ולהרא"ש ז"ל צריך לחלק בין העטרות והפתוחים שמביאים הטומאה בפו"ט דוקא שהרי גם הם עשויים לנוי לפתח או לחלון. ובמשנה אחרונה כתב דזיז שפניו למטה היינו שעושין זיז בולט לפני הפתח להגן מפני החמה והגשמים שלא יכנסו לבית ועושין אותו משופע לצד הקרקע להגן ובמקום שיפוע מחליקין אותו ברהיטני שהוא נוי לעין העוברים שם והמקום החלק נקרא פנים, ולפי שעשוי בכוונה להגן דמי לאהל וגזרו בו אפילו בפחות מטפח ע"כ, ולפ"ז הני זיזין הרי אינם עשוים כלל שלא יכנסו החמה או הגשמים לתוך הבית אינם מביאים את הטומאה אלא בפותח טפח, אמנם לפע"ד רחוק לפרש כן דבודאי אהל העשוי להגן מפני החמה והגשמים אין עושים אותו פחות מרוחב טפח:

אמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל שם בפירוש המשניות ובחבורו (ריש פי"ז) שכתב דהא דגבוה י"ב טפחים מביא הטומאה בכ"ש, היינו שגבוה מעל הארץ י"ב טפחים, דשיעור י"ב טפחים מעל הארץ משערינן, והראב"ד ז"ל כתב ע"ז תמה אני איך הוא מוציא הדבר מפשטן, ובזיז היוצא מע"ג פתח עד י"ב טפחים אמרו שמביא הטומאה בכל שהוא כו'. והכ"מ כתב לפרש כוונת הראב"ד ז"ל דקשיא ליה אמאי לא פסק כר' יהושע, והקשה ע"ז דא"כ אמאי קרי ליה שמוציא הדבר מפשטן עש"ה. אך בחזון נחום ובמשנה אחרונה כתבו דקשיא ליה להראב"ד ז"ל דאמאי ס"ל לרמב"ם דמארץ מודדים הי"ב טפחים, והרי במשנה איתא שהיא גבוה מן הפתח. ועיין בזה בירושלמי שביעית (פ"ג ה"ד) במראה הפנים ד"ה תמן, מ"מ הרי ס"ל להרמב"ם ז"ל דדוקא גבוה מארץ י"ב טפחים ויוצאת מהצד של פתח, וא"כ בזיזין אשר בבתים הנ"ל שהמה גבוהין הרבה מארץ אין מביאים הטומאה בכ"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל. וכיון שכתב שם דהוא רק מדרבנן שפיר יכולים לסמוך על דעתו ז"ל אף שהראב"ד חולק. ואף שבפירוש המשניות כתב דהיא הלכה למשה מסיני, כתב בקרית ספר דכוונתו דהוי הלכה פסוקה כהלכה למ"מ ע"ש. וי"ל ג"כ דחזר בו בחבורו. אגב ראיתי בהון עשיר שכתב דהא דקתני במשנה שלשה נדבכים שהם י"ב טפחים דקמ"ל דנדבך שיעורו ד"ט ונפ"מ למקבל לבנות נדבך ע"כ. הנה הוא מפורש כן בהדיא בירושלמי הנ"ל:

עוד כתב לי הרב הנ"ל דאפשר לעשות נקבים בהזיזין והסילונות ברוחב מהכותל לצד הרחוב ושלא יהיה בין נקב לנקב טפח ושוב אינו מביא הטומאה, וכמ"ש בפ"ח דאהלות מ"ד אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי המטה והמשפלות והסריגות שבחלונות ע"כ, דכיון דאין במקום אחד רוחב טפח אינו מביא הטומאה, או שיעשו סדק כל שהוא ברוחב הזיזין והעטרות וכן בהסילונות ויעשו באופן שלא ישפכו מי הגשמים לארץ שהסילון ההולך לרוחב הבית תחת הגג יחלק לשנים וביניהם ריוח כל שהוא וסילון אחד מצד ימין הבית מגג לארץ וכן מצד שמאל הבית אשר בהם ירדו הגשמים לארץ, וסדק כ"ש מפסיק שלא יבא הטומאה להלאה מהסדק, כמ"ש באהלות (ריש פי"א) הבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים, טומאה בפנים כלים שבחוץ ב"ש אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים, ב"ה אומרים כ"ש, ר' יוסי אומר משום ב"ה פו"ט, וכתב הרב בתוספתא מפרש כ"ש דב"ה ובלבד שיהא כחוט המשקולת והלכה כב"ה ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל (פ"ח מ"ב) דהא דצריך כחוט המשקולת הוא דוקא בטומאה בפנים וכלים בחוץ משום דסוף טומאה לצאת, אבל בטומאה בחוץ וכלים בפנים דרישא, לא צריך כחוט המשקו.וסגי בכ"ש. וכן מוכח בהדיא ברמב"ם ז"ל (פי"ז ה"ו מטו"מ). וכן במשנה שם תנן אכסדרה שנסדקה טומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים, וכתב הרב ז"ל שאויר הסדק מפסיק וגורם שאין הטומאה עוברת לצד השני ע"כ וסגי בסדק כ"ש, וכן הכא אם יעשו סדק כ"ש בכל בית ובית לא תתפשט הטומאה מבית לבית:

כך יעשו תיקון בהחצירות להפריד הבית העומד לצד הרחוב מהבתים והבנינים העומדים בחצר, ואם מת ח"ו בהבית העומד לצד הרחוב מותר לכהנים להיות בהבתים אשר בחצר כיון שיש הפסק בהעטרות, וכן אם מת ח"ו בהבתים אשר בחצר מותרים להיות בבית אשר לצד הרחוב, ואין כאן משום סוף טומאה לצאת כיון שיש הפסק אויר וכמ"ש הרמ"א ז"ל (סי' שע"א) דבמקום שלא נהגו אין להחמיר והכריעו כן הדגול מרבבה והחכ"צ ז"ל [וכמש"ל כ"א ס"ט] ורק שיש זהירים שלא יהיו הכהנים בביתם בעת שמוליכים המת דרך שער החצר כי אז הטומאה מתפשטת דרך הפתחים והחלונות והעטרות, ומתיקון הנ"ל יהיה ג"כ טובה לכהנים כי כמה פעמים אשר צריכים לעמוד בחצר ואי אפשר להם לכנוס בבתים אשר בחצר ולא לצאת לרחוב ע"י הטומאה אשר מתפשטת ע"י העטרות והזיזין וצריכים לעמוד שם לפעמים כל הלילה וגם בעת קור חזק, וכמה טרחו בזה האחרונים ז"ל כמ"ש בשער אפרים ובשבות יעקב ובחוות יאיר ע"ש, הובא בפתחי תשובה (סי' שע"ב סק"ג), ואם יעשו תיקון הנ"ל יהיה אפשר לו להכהן או לכנוס בבתים אשר בחצר אם יהיה טומאה בהבית אשר לצד הרחוב, או לצאת לרחוב אם יהיה טומאה בבתים אשר בחצר:

ואנכי השבתי להרב הנ"ל כי לפע"ד לא נראה התיקון שימעטו העטרות והזיזין לפחות מטפח או שיעשו נקבים לרחבם שלא יהיה במקום אחד רוחב טפח. דבאהלות (פי"ב מ"ו) תנן קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה, אם יש בה פותח טפח מביאה את הטומאה תחת כולה, ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ע"כ, והביא שם התוס' יו"ט דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב ה"ז שכתב, קורה שהיא נתונה מכותל לכותל והטומאה תחתיה, אם יש בה פותח טפח מביאה את הטומאה תחת כולה וכל הכלים וכל האדם שתחתיה טמאים, אע"פ שאין כולה שוה וקצתו פחותה מטפח, מפני שקצתה מקצת אהל הוא עכ"ל. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דהרמב"ם ז"ל דייק כן מדקתני מביאה את הטומאה תחת כולה, דאל"כ ליתני מביאה את הטומאה ותו לא ע"כ. וכן כתב הסמ"ג ע"ש. והדגול מרבבה הביא דברי הרמב"ם ז"ל על מה שכתב שם הש"ך בס"ק י"ד וז"ל, ולי נראה שצריך שיהיה גג אהל טפח מתחלה ועד סוף אבל כל שיש ביניהם הפסק בחומה גבוהה אף שהיא עבה כמה טפחים כיון שאין אהל טפח שוב אין לטומאה מקום לילך, וכן הסכימו רבים וגדולים עכ"ל ואף שמלשון הש"ך ז"ל לא משמע כן והרא"ש ז"ל בפירושו באהלות (סו"פ ט"ו) חולק ע"ז וס"ל שצריך שיהיה דוקא רוחב טפח מתחלה ועד סוף ע"ש. מ"מ כיון שהרמב"ם והסמ"ג ס"ל דאף שאין כולה שוה טפח מביא הטומאה והראב"ד ז"ל מדשתיק ליה אודויי אידי ליה, אין לעשות תיקון כזה, שהרי אף אם ימעטו במקום אחד לפחות מטפח מביא הטומאה