פתח האוהל קנג

אין נראה לר"י דשמא קרא מיירי בקבר מכוסה, ומש"ה נמי הקבר מצרפו משום אהל, שהכיסוי מביא את הטומאה עליו עכ"ל. ותמוה שהרי שיטת הר"י ז"ל בעצמו דבכל ענין מרבה הקרא או בקבר אפילו ליכא כלל אהל ואיך כתב כאן הר"י ז"ל דהכיסוי מצרף משום אהל, והרי זה שיטת הריב"ם ז"ל דדוקא היכי דאיכא אהל הקבר מצרפו וטמא אף במקום הריקן שבו אבל היכי דליכא אהל לא אבל שיטת הר"י ז"ל אינו כן, ורש"י ז"ל דכתב דאו בקבר מרבה אפילו ליכא אהל היינו דרש"י לשיטתו אזיל דס"ל הא דקבר סתום מטמא הוא דוקא שאין חלל טפח אבל חלל טפח חוצץ והקרא או בקבר איירי שאין חלל טפח הרי דאעפ"כ הקבר מצרפו דהכתוב איירי רק בענין זה שאין שם חלל טפח, וס"ל לרש"י ז"ל דה"ה בלא כיסוי וכמו דמצינו בפסחים (די"ט ע"א) דהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש ולחד מ"ד הוא מה"ת דיליף מקרא כף אחת הכתוב עשאן לכל מה שבכף אחת וכן בפסחים (דמ"ח ע"ב) דהסל מצרפן לחלה [וזה לפירוש המהרש"א ז"ל שם דהכא איירי בלא כיסוי, אבל ברש"ש שם כתב דהכא איירי בכיסוי והתוס' השיגו על רש"י רק במ"ש דגזה"כ הוא ע"ש', ומ"ש בהגהות מלא הרועים צ"ע]:

והנה מה שהקשה הר"י ז"ל מנ"ל להריב"ם ז"ל דהקרא איירי דוקא כשיש חלל טפח אבל כשאין חלל טפח אינו מטמא רק כנגד הטומאה, היה נראה לפע"ד די"ל דהתוס' בסוכה (דכ"ג ע"א) ד"ה ולא גולל לקבר הקשו דלמ"ל קרא דגולל מטמא באהל תפ"ל בלא"ה משום דמאהיל על קבר סתום ומטמא באהל, ובקבר פתוח אין הגולל מטמא כיון דיש מקום לטומאה לצאת עש"ה. ולפ"ז י"ל דהוכיח הריב"ם ז"ל דע"כ דאם אין חלל טפח אין הקבר מטמא רק כנגד הטומאה, ומש"ה הוצרך לטמא משום גולל, ונפ"מ דעל טומאת גולל אין הנזיר מגלח ואין כהן מוזהר עליו, והרא"ש ז"ל כתב בפ"ב דאהלות מ"ד דנפ"מ אם מאהיל על קבר פתוח דאין כאן טומאת קבר אבל יש טומאת גולל ע"ש. אמנם בר"ש ז"ל ובא"ר כתבו שם כשיטת התוס' דבקבר פתוח אין כאן ג"כ טומאת גולל וכמ"ש בתוספתא שהביאו התוס' שם דשני אבנים של ד' ד' טפחים ניטלה אחת מהם המאהיל על השניה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא. הרי דרק בקבר סתום גולל מטמא ולא כפירוש הרא"ש עש"ה. אך שיטת התוס' בברכות (די"ט) שהקשו בהא דמדלגין היינו ע"ג ארונות מטעם דיש חלל טפח ואכתי הרי הגולל מטמא, וקשה הרי כתבו שם דאיירי ג"כ שהארון פתוח מן הצד וע"כ דס"ל דאף בקבר פתוח הגולל מטמא, ומש"ה לא הקשו שם דלמ"ל הא דגולל מטמא תפ"ל משום קבר דשם דאזלא בשיטה דגם בקבר פתוח הגולל מטמא שפיר נפ"מ לקבר פתוח. אבל הריב"ם ז"ל יהיה ס"ל דקבר פתוח אין הגולל מטמא וע"כ משום דבמקום הריקן אינו מטמא היכא דליכא אהל טפח, והפנ"י כתב דלשיטת רש"י ז"ל דהיכי דיש חלל טפח אין קבר סתום מטמא א"כ שפיר צריך קרא דעכ"פ מטמא משום גולל, ורק דהתוס' הקשו לשיטתם דס"ל דאף דיש טפח חלל מטמא משום קבר סתום, והמי נפתוח כתב ע"ז דע"כ גם לשיטת התוס' יש נפ"מ היכי דיש חלל טפח ובצדו פתוח טפח ע"ש בפי"א א"ו ובהגהה, וז"א דהתוס' אזלי הכא בשיטה דבקבר פתוח אין בו טומאת גולל וכמ"ש בהדיא שם וז"פ:

סימן ב בהא דמדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים:

בברכות (די"ט) איתא ת"ש, דא"ר אלעזר בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל כו', אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', ומשני כדרבא דאמר רבא ד"ת אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ, וגזרו על שיש בהם משום שאין בהם, ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן ע"כ:

וברוקח (סי' תס"ז) בענין כל קבוע כמחצה על מחצה כתב וז"ל, והא דאמרינן בפרק מי שמתו מדלגין היינו ע"ג ארונות, דרוב ארונות דעלמא יש בהם פו"ט ומיעוט דעלמא אין בהם, שמא בארונות שהיו מדלגין היה בכולן פותח טפח ומספיקא [שאין] אנו יודעים אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע עכ"ל, כוונתו ז"ל דלא שייך הכא לומר קבוע דאפשר דאין כאן כלל איסור דאפשר דבכולם יש פותח טפח, ועי' ביו"ד (סי' קי"ד ס"י) ברמ"א ז"ל, ובט"ז או"ח (סי' תר"ה סק"ד) ובאחרונים ז"ל:

ולפע"ד היה נראה דאפשר לתרץ דלא שייך הכא קבוע לפמ"ש באור זרוע הלכות אבלות (סי' תכ"ג) וז"ל, וא"כ לפי מה שפירשנו אסור לדרוך ע"ג בית הקברות משום דאסור בהנאה, ושמא היינו דקאמר בפרק מי שמתו מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים שלא רצו לדרוך ע"ג משום איסורא, מיהו יש מפרשים מדלגין ממהרין ורצין עכ"ל. הרי לפירוש הא' לא היו דורכין על הארונות רק מדלגין עליהם ולא נגעו בהם. והנה בברכות (דנ"ג ע"א) איתא היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רובן עכו"ם אין מברכין אם רובן ישראל מברכין, ובמג"א (סי' רצ"ח ס"ק י"ג) הקשה דנימא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי והו"ל ספק דהא קיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה בין לקולא בין לחומרא, וכתב דאפשר דהאור פירש ולא הוי קבוע ובן ריח הבשמים. וכתב המחצית השקל בכוונתו דהאור והגר הם שני דברים נפרדים, ואע"ג דהנר חשיב קבוע מ"מ האור הזורח ממנו הו"ל פירש וכן אע"ג דהבשמים הו"ל קבוע מ"מ הריח היוצא ממנו הו"ל פירש עש"ה. ולפ"ז י"ל גם הכא דאע"ג דהקברים בעצמם הו"ל קבוע מ"מ טומאת אהל שלהם הו"ל כאור היוצא מנר דיש לו דין פירש, וכמ"ש באליה רבה (פ"ג דאהלות) גבי הא דטומאת אהל המתפשטת מעצם גוף הטומאה וכ"כ במי נפתות פ"ז עש"ה, ולפ"ז הכא דהיו מדלגין ולא היה רק טומאת אהל יש לומר בו פירש, ויש לדחות:

אמנם רש"י ז"ל כתב מדלגין היינו מארון לארון הרי דדרכו ע"ג הארונות ונגעו בהם. ובירושלמי ברכות שם איתא א"ר ינאי מטמא כהן לראות את המלך, כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה ע"כ, משמע דהיה הולך על הקברים. ובחרדים שם כתב דלא היה כהן, ורק דאע"ג דאסור לפסוע על הקברים משום לועג לרש מ"מ לקראת מלך שרי ע"ש, אמנם בסדר הדורות כתב דהיה כהן ע"ש. ונראה לפמ"ש בשער המלך בהלכות מגילה גבי עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון אם לא דהורו הגאונים שהולכים בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה והקשו שהרי קיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והביא בשם ספר לשון למודים דלא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה אלא היכי דשקיל או פירש לפנינו מהקבוע אבל היכי דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא ודמי לבשר הנמצא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש. וכתב לפרש בזה הא דאמרינן בר"פ כל הצלמים דקאמר במקומו של ר"א היו נעבדין פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן לא חיישי כו' ואמאי לא אמרינן קבוע וע"כ דלא אמרינן קבוע היכי דקיים באפי נפשייהו ולא יצא מתוך הקבוע. אך כתב דהר"ש מקינון ז"ל דהקשה שיאסר כל העולם בחרישה וזריעה מחשש נחל איתן דהוה קבוע, ותירץ דמשום דאין ניכר האיסור במקומו