פתח האוהל קנב

הפתח, שלם המת, פתחו בארבעה טפחים, וכזית מן המת פתחו בטפח, וגדול מכזית הרי הוא כמת ופתחו בארבעה עכ"ל. הרי דלענין קבר סתום דבית שפרץ את פצימיו הרי הוא כקבר סתום כתב דבעינן שיעור ד"ט מלהוציאו מתורת קבר סתום, וכן כתב ברלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) שהיה חדר קבורים בו מתים סמוך לבית המדרש והיה סתום ועשו תיקון ופתחו בו חלון ד' על ד' ע"ש:

וכן מצאתי בתשב"ץ ח"ג ס"ב כתב וז"ל ההיכל הוא בנוי ע"ג קברים כו' שאין להם פתח בשום מקום, ונראה שהכהנים אסורים ליכנס להיכל, ודבר זה נלמד ממה ששנינו בפ"ג דאהלות ביב שהוא קמור תחת הבית כו' ופירש ר"ש ז"ל דהאי דסגי ביציאתו פו"ט היינו כשאין הביב בו אלא כזית מן המת פתחו בטפח אבל אם הוא מת שלם שפתחו ד"ט כמ"ש שם צריך שיהיה ביציאתו ד"ט וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות טומאת מת כו', וא"כ דבר פשוט הוא שההיכל הזה הוא טמא שהרי אין ביציאתו ד"ט והיינו כקבר סתום שהוא מטמא מכל סביביו כו' ושמא יש תקנה בדבר לעשות פתח באותה סתימה ארבעה טפחים כו' עיש"ה, הרי בהדיא דצריך לעשות פתיחה ד"ט שלא יהיה כקבר סתום:

שוב ראיתי לאדמ"ו הרב הגאון ז"ל בספרו נפש חיה חיו"ד (סי' צ"ה), שהרב השואל הקשה לו מהא דכתב הטור דסגי בטפח והרי מתוספתא דביב שהביא הר"ש ז"ל משמע דבעינן ד"ט, וכתב אדמ"ו ז"ל ג"כ מהא דהרמב"ם ז"ל ריש פ"ז גבי בית סתם וכתב לחלק דבקבר בעינן רק שיהיה מקום להטומאה לצאת אבל בבית סתום דבעינן שיהיה מקום להמת לצאת בעינן ד"ט וההיא תוספתא דקתני גבי ביב שיהיה ד"ט באמת פליגי והרי הרמב"ם ז"ל לא הביא תוספתא זו עי"ש. אמנם חוץ ממה שקשה מתוספתות הנ"ל שמפרש דבקבר בעינן ד"ט וכן מפורש בתשב"ץ, קשה ג"כ החילוק מה בכך שבבית עתיד להוציא המת ממנו מ"מ כיון שיש טפח ויש מקום להטומאה לצאת שוב לא יהיה מטמא מסביביו וכי גרע עוד מקבר סתום והרי הרמב"ם ז"ל כתב דהבית רק כקבר סתום אבל לא גרע מיניה. ומה שעמד מורי ז"ל אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל התוספתא גבי ביב דבנפל צריך ד"ט, י"ל שסמך על מ"ש רפ"ז דלמת שלם שיעורו ד"ט וכן על מ"ש בפ"ו גבי גולל הנ"ל. ומ"ש אדמ"ו ז"ל דהרב השואל היה יכול להביא מתוס' ברכות (די"ט) שהתוס' פירשו דהיינו פתח פתוח לחוץ הרי דלמת שלם סגי טפח. בממכ"ת הגדולה התוס' לא כתבו לפרש כלל פירוש אחר מפירוש רש"י ז"ל, ובודאי הא דקאמר שם כל אהל שיש בו חלל טפח היינו בין המת להגולל ורק שכתבו דצ"ל שהארון היה ג"כ פתוח מן הצד אבל לא כתבו כלל שיעור הפתיחה:

שבתי וראיתי בחת"ס ז"ל בחדושיו על סוגיות בסוגיא דקולית המת, כתב וז"ל, ודע שמ"ש שם הרמב"ם בפ"ז ופתחו בארבעה לא קאי אקבר סתום דקבר סתום פתחו בטפח, דהרי אין טעם שיהיה הקבר פתוח כדי להוציא המת מאותו פתח דנימא מת שלם בעי ד"ט, אלא הלכה למ"מ היא שאם נפתח טפח שוב אין דינו כקבר סתום אפילו מת שלם שהרי קברוהו שם ולא יוציאוהו ממנו לעולם, אך גז"ה הוא, אבל מ"ש פתחו בד"ט קאי על מ"ש שאם לא פרץ פצימיו אין טמא אלא כנגד הפתח ומדרבנן משום סוף טומאה לצאת, והיינו ביש בפתח ד"ט שראוי להוציא המת ממנו, ואם לאו הכי אע"ג שאינו כקבר סתום מ"מ אין כאן מקום להוציא המת וטמאים כל זיזים שסביביו משום סט"ל ממנו בשום מקום, ומ"ש עוד בהלכה ב' הכל מיירי בטומאה דרבנן משום סופו לצאת שהרי לא פרץ פצימיו, ומה שסיים והרי אין הבית כקבר סתום קאי אכל מה שכתב בזאת הבבא שאין בית שדלתותיו נעולות אינו נחשב כקבר סתום, ומ"ש הכ"מ ומייתי לכאן דבריו שבפירוש המשניות אינו ענין לכאן כי דבריו בפה"מ המה נגד הש"ס (ב"ב די"ב) ובחבורו חזר בו, או כמדומה לי שדברי פה"מ שגיאות המעתיק הוא כי הרבה כיוצא בזה יש בסדר טהרות עכ"ל ובממכ"ת הגדולה לא ראה דברי הרלב"ח והדבר שמואל אבוהב ז"ל שכתבו דטעמו של הרמב"ם ז"ל במת בבית כו' משום קבר סתום וכמש"ל (כ"א ס"ב), ולפ"ז כיון דהא דמת בבית כו', והא דבית סתום, הכל הוא מטעם קבר סתום, הרי מוכח דבקבר בעינן ד"ט וכמו דמפרש בהדיא בתוספתא דסו"פ ט"ז בלי חולק, ושיטת:

הפוסקים ז"ל דסגי בטפח למת שלם צל"ע, ובודאי היה להם ז"ל איזה משנה או ברייתא דאיכא תנא דחולק. הרי דמחלוקת הפוסקים הוא בשיעור הפתיחה אם הוא טפח או ארבעה טפחים. ולפ"ז י"ל דבהא פליגי, דהפוסקים דס"ל דשיעורו טפח ס"ל הטעם דקבר פתוח טהור משום שיש להטומאה מקום לצאת דרך הפתח וממילא סגי בטפח וכדאיתא במשנה פ"ג כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט להציל הטומאה על הפתחים, אבל להוציא הטומאה בפו"ט, והפוסקים דס"ל ד"ט ס"ל דלא תליא בהא דיש מקום לטומאה לצאת ורק דבעינן פתח גמור וכמו דילפינן מאהל פתוח, ושיעור פתח למת שלם הוא ד"ט:

אמנם נראה לפע"ד דאף להפוסקים דס"ל דשיעורו בטפח לא ס"ל הטעם משום דיש להטומאה מקום לצאת שהרי הריטב"א ז"ל כתב בסוכה (דכ"ב ע"א) גבי קורות הבית והעליה שאין טפח אויר בין קורה לקורה דחשיב כפותח טפח לענין הא שלא תהא הטומאה שתחת הקורה כקבר סתום שמטמא עד לרקיע כשאין לו טפח, שלא אמרו אלא בחלון אבל בכאן שיש אויר מפסיק לגמרי מצד לצד חשיב כפותח טפח עכ"ל. הרי אף דסדק מצד לצד אינו מוציא הטומאה לבית אחר כל שאין בו טפח [עי' בראב"ד ז"ל פט"ז ה"ו] מ"מ מהני שלא יהיה נחשב כקבר סתום, ולפי דברי הריטב"א ז"ל יש לומר הא דמשמע בתוס' פסחים (ד"ט) הנ"ל דאם היה פותח טפח בהחור לא היה קבר סתום אף דשם איירי בנפל ובעי ד"ט היינו משום דהטפח הפתוח נפרץ ע"פ כל החור ולא גרע מסדק מצד לצד כ"ש הכא דהחור נפרץ במלואו דלא בעי ד"ט ולא הוי קבר סתום וז"ב:

וכן לפמ"ש הפנ"י בתוס' פסחים הנ"ל די"ל דאיכא טפח בפתח החור ואין הטומאה בוקעת ועולה, ומ"מ אינו מביא הטומאה לבור והכהן המאהיל טהור, כיון שהחור נעשה שלא בידי אדם רק ע"י חולדה וברדלס בעינן כמלא אגרוף דוקא, וכ"כ החת"ס (סי' ש"מ) והמשנה אחרונה (ריש פי"ג). הרי אע"ג דאין הטומאה יוצאה מהקבר מ"מ לא הוי קבר סתום כל דאיכא פותח טפח:

והנה שיטת ריב"ם ז"ל בתוס' ב"ב (ד"ק ע"ב) הנ"ל דבקבר סתום אם יש פותח טפח בין המת להכסוי הטומאה בוקעת ועולה אף במקום הריקן שלא כנגד הטומאה אבל אם אין חלל טפח הטומאה בוקעת ועולה רק כנגד הטומאה ולא במקום הריקן, והר"י ז"ל חולק ע"ז וכתבו וז"ל ולא ידע ר"י מנ"ל דבכל ענין מרבה קרא קבר סתום שיטמא כל סביביו ולמעלה אפילו אין בו פותח טפח עכ"ל. וקשה לי דבפסחים (דפ"א ע"ב) איתא המוצא מת מושכב לרחבו של דרך (והוא עבר שם וא"א שלא נגע או הסיט או האהיל. רש"י] לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור, בד"א שאין לו מקום לעבור אבל יש מקום לעבור אף לתרומה טהור, בד"א [דכי ממלא את כל הדרך טמא. רש"י] שמצאו שלם אבל משובר ומפורק טהור, שמא בין הפרקים עבר, ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא מפני שהקבר מצרפו (שכל הקבר מטמא באהל ואפילו ריקן שבו דכתיב או בקבר. רש"י]. וכתבו התוס' בד"ה ובקבר וז"ל, והא דפירש בקונטרס דהקבר מצרפו משום דכתיב או בקבר