פתח האוהל קנא

היה סתום אדרבה כי יש בו פותח טפח מטמא אפילו בצד הריקן שבו עי"ש:

ושיטת הרמב"ם ז"ל (בפ"ז ה"ד) מהלכות טומאת מת כשיטת התוס' דקבר שיש בו חלל טפח מטמא מכל סביביו והטומאה ג"כ בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם אין שם חלל טפח הו"ל טומאה רצוצה וטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל אין מטמא מסביביו, ומ"מ הא דמדלגין היינו על גבי הארונות וקאמר בגמרא מפני שיש בו חלל טפח לא מוקי לה כשיטת התוס' שהארון היה פתוח מן הצד אלא דארונות של עץ שאני וז"ל (בפי"ב ה"ו) ארונות מן עץ שמניחין בהן את המת אינן כקבר, אבל אם יש בין כסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ, והעומד ע"ג הארון טהור מה"ת, ואע"פ שרוב ארונות יש בהם חלל טפח הואיל ויש שאין שם חלל טפח, גזרו על כל ארונות שאינן חוצצין ושיהיה המהלך ע"ג ארון כנוגע במת או בקבר עכ"ל:

ושיטת הראב"ד ז"ל הוא דאם יש חלל טפח אינו מטמא באהל אלא מטמא כל סביביו במגע ואם אין שם טפח חלל אז אם יש במקום הטומאה טפח אע"ג שהטומאה ממעטת החלל הרי הוא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה וכמו כן מטמא מכל סביביו ואם אין במקום הטומאה טפח מטמא באהל כדין טומאה רצוצה אבל אינו מטמא מסביביו במגע עי"ש, והא דמדלגין ע"ג ארונות אע"ג שהיה קבר סתום וגולל ודופק מ"מ אין הכהנים מוזהרים אלא על הטומאה שהנזיר מגלח עליו וקיי"ל שאינו מגלח אלא על גופו של מת לא על קבר ולא על גולל ודופק. אך הא דבעינן דוקא חלל טפח דקאמר רוב ארונות יש בהם פו"ט היינו דאם אין בה חלל טפח גופו של מת הוא מפני שהיא בוקעת ועולה עש"ה, והרב החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' ש"מ ביאר היטב כל השיטות בענין קבר סתום עש"ה דברים ברורים. ונסתפקתי הא דקבר פתוח אין הטומאה בוקעת ועולה אם הוא מטעם דכיון שיש מקום להטומאה לצאת ולהתפשט לחוץ שוב אינה בוקעת למעלה וכל סביביו וכמ"ש סברא זו ברלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) דטומאה רצוצה כיון דאינה מתפשטת בוקעת למעלה, וכל שהטומאה רצוצה אינה בוקעת למעלה שנפסקה בקיעתה תחת גג אהל טפח שוב בוקעת, או דרק גזה"כ הוא דקבר זה קבר סתום דוקא, ופתוח ילפינן מאהל פתוח, אבל לא תליא בזה אם יש מקום להטומאה לצאת:

אך דהנה שיעור הפתיחה שלא יהיה קבר סתום מבואר בטור (סי' שע"ב) דהוא טפח וז"ל הטור ומטעם זה קאמר בגמרא שהיו מדלגין על הקברות לילך לקראת מלכי ישראל ועכו"ם כיון דרוב ארונות יש בהם פותח טפח אין בו אלא איסורא דרבנן ולדבר מצוה לא אסרו. וזה דוקא בימיהם שהיו קוברין בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח, אבל האידנא שכולו סתום אפילו יש בו אויר טפח כל שכנגדו טמא מה"ת עכ"ל, והוא מדברי הרמב"ן ז"ל בתורת האדם שער הכהנים וכמ"ש הב"י, וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל למ"ד דיש בו מן הצד פותח טפח, וכ"כ הב"ח שם ובדרישה הובא בט"ז (סי' שע"א סק"י), וכ"כ בביאורי מהרש"ל ז"ל על הסמ"ג רל"ד רל"ה ועיין בסמ"ג שם, וכן מוכח בתוס' פסחים (ד"ט ע"ב) שכתבו גבי שפחתו של מציק אחד שהטילה נפל לבור וקאמר שם דספק דחולדה וברדלס גררוהו האי שעתא וכתבו התוס' דע"כ רגליו ברה"ר דאי ברה"י ניחוש שמא גררוהו תחת רגליו וטומאה בוקעת ועולה דהא ע"כ ליכא בחורייהו פותח טפח דאי איכא פו"ט מאי מועלת גרירה הרי פו"ט מביא הטומאה, הרי דסגי בטפח שלא יהיה קבר סתום:

וקשה לי שהרי במשנה דאהלות (פ"ג מ"ז) ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פו"ט, טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, יש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא כו' ובתוספתא (פ"ה) הובא בר"ש ז"ל שם איתא ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו ד' טפחים ויש ביציאתו ד"ט ונפל בתוכו הבית טהור, יש בו ד"ט ואין ביציאתו ד"ט ונפל בתוכו הבית טמא כו' וכתב הר"ש ז"ל דמשנה וברייתא לא פליגי אלא דבמשנה מפורש כזית מן המת שפתחו בטפח ובתוספתא מפורש מת שפתחו בד"ט ע"כ. והנה הר"ש ז"ל שם והתוס' בב"ב ד"ק והרמב"ן ז"ל שם פירשו המשנה מטעם דהו"ל קבר סתום אם אין ביציאתו טפח והטומאה בוקעת ועולה וכמ"ש בשו"ת פנ"י ז"ל לעיל (כ"ב ס"ז) ולא מטעם סוף טומאה לצאת דרך פתח הביב הפתוח לבית, הרי דקבר סתום למת בעינן דוקא ד"ט שיהיה חשוב כפתוח. ומזה קשה טובא דהרמב"ן ז"ל בתה"א שם הביא ממשנה דביב ראיה שאם אין בו טפח פתוח הו"ל קבר סתום ורק הארונות היו פתוחין טפח מן הצד, והרי בתוספתא מפורש דלמת בעינן דוקא ד"ט, וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ז ה"ב שכתב המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שהבית כקבר סתום וכמ"ש לעיל (כ"א ס"ב) וקתני נפתח אחד מהם או שחשב להוציא באחד מהם שיש בו ד"ט וכן אם התחיל לחתור בו פתח צריך ד"ט, הרי דבעינן כדי להוציא מקבר סתום ד"ט דוקא, ורק למת סגי בטפח:

ועוד מפורש יותר בתוספתא סופט"ז מאהלות, קבר שסתם פתחו אינו מטמא בכל סביביו פרץ את פצימיו וחזר וסתמו מטמא מכל סביביו [עיין בב"ב די"ב דרש"ל ז"ל מחק הגירסא אך הרלב"ח ז"ל סי' קמ"ב כתב כהך גירסא וכמ"ש בפ"א ס"ב] נפרצה בו פרצה אחת של ארבעה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה אינו טמא אלא כנגד הפרצה בלבד ע"כ, וכן הוא בתוספתא סופ"ג הובא בתוס' סוכה (דכ"ג ע"א) ד"ה ולא גולל לקבר, וברמב"ם ז"ל (פ"ו ה"ו), שתי אבנים גדולות של ד' ד' טפחים שעשאן גולל המאהיל ע"ג שתיהן טמא, נטלה אחת מהם המאהיל ע"ג השניה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא בו ע"כ, וכתב שם הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דאפשר דנקט שיעור ד"ט משום סיפא דקתני ניטלה אחת מהם שאם היה פחות מד' אפילו ניטלה אחת מהם טמאה הנשארת עכ"ל, ובר"ש ובא"ר (פ"ב מ"ד) כתבו דכיון דאיכא פתח ד"ט שוב לא הוי קבר סתום וליכא טומאת גולל בקבר פתוח עי"ש, והרא"ש ז"ל כתב שם דגם בקבר פתוח איכא טומאת גולל ורק דצריך שיהיה הגולל סותם כל הקבר עש"ה. הרי מכל הנ"ל דבעינן שיעור שיהיה נחשב קבר פתוח ד"ט דוקא, וקשה טובא על הפוסקים הנ"ל שכתבו שיעור טפח אף למת שלם, וכן נראה ג"כ מהספרי הנ"ל דעבד ק"ו דקבר פתוח אינו מטמא מהא דבית פתוח אינו מטמא אלא דרך פתחו ק"ו לקבר שאינו מק"ט שאין מטמא אם הוא פתוח והרי בבית שיעור להציל על הטומאה הוא ד"ט למת שלם וכמו דאיתא במשנה דהמת בבית ולו פתחים הרבה (בפ"ז מ"ג) וברמב"ם ז"ל הנ"ל, ובפ"ג מ"ו כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט להציל הטומאה על הפתחים אבל להוציא הטומאה בפותח טפח, וא"כ כיון דק"ו מבית ה"ה דצריך להיות ד"ט כמו בית, ולהרמב"ם ז"ל דטומאת פתחים הוא משום קבר סתום, ובפ"ב הט"ו כתב הרמב"ם והוא שיהיה הקבר בנוי וסתום, ולא פירש שיעור הסתימה ובאמת דברמב"ם ז"ל משמע דבקבר בעינן ד' טפחים, וז"ל ריש פ"ז בית סתום שהמת בתוכו או שהיה לו פתח ופרץ את פצימיו וסתמו מטמא מכל סביביו, והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא ז' מפני שהוא כקבר סתום, נפתח בו פתח אפילו סתמו אם לא פרץ פצימיו הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור ואין טמא אלא כנגד הפתח, וכמה יהיה שיעור