פתח האוהל קנ

הולכים מרכבות הקיטור. והנה אם בעת אשר יהיה מה בהגשר יעברו למעלה מרכבות הקיטור בודאי גם שם [בהוואנאנין] טומאה מה"ת, דאפילו אם נאמר דאהל ירוק רק מדרבנן לא שמיה אהל מ"מ הרי המרכבות הללו דשל עץ הם מקבלין טומאה כמו העגלה העשויה לטלטל מלא וריקן ובודאי דהא דטלטול ע"י שוורים שמיה טלטול לאו דוקא שוורים אלא ה"ה ע"י כח הקיטור דכל שמיטלטל מלא וריקן טמא אף שמחזיק יותר מארבעים סאה, וגם טומאת מדרס מקבלין שהרי עשוי לישב בו ורק לשיטת התוס' מנחות ל"א דשדה העשויה להוליך בה ממקום למקום אינה מקבלת טומאת מדרס דאינה עשויה להנאת מדרס רק להוליך ממקום למקום עי"ש אליבא דרש"י ז"ל וה"ה הכא, וכן שיטת הרמב"ן ז"ל שבת פ"ד שכתבתי (בכ"ד ס"ו) דספינה אינה מק"ט מדרס משום דספינה מעשה קרקע בעלמא משמשת דאין יושבין על הספינה רק על הכסא אשר בה ושוכבים על המטה, וה"ה הכא, ואף דהספסלים אשר בהמרכבות מק"ט מדרס והמה מחוברין להמרכבות מ"מ המרכבות אינם מק"ט מדרס וכמ"ש בכלים (פ"כ מ"ג) כסא שקבעו בכלונס טמא ואינו חבור לו [כסא שהוא עשוי לקבעו בכלונס הכסא טמא מדרס ואין הכלונס חבור לו להיות מטמא מדרס כמותו, הרב] עשה בו כסא [מן הכלונס עצמו עשה כסא, הרב] אין טמא אלא מקומו (דהיינו צורך הישיבה ושאר הכלונס טהור, הרב] קבעו בקורת בית הבד טמא ואין חבור לה, אבל פשוט דעכ"פ מקבלין טמא מת דעשוי לטלטל מלא וריקן:

כלל. ו בענין טומאת קבר וגולל ודופק סימן א בענין קבר סתום או פתוח בנזיר (דנ"ג ע"ב) איתא או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ובספרי פרשת חקת איתא כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח [דרך פתחו הוא מטמא שסוף הטומאה לצאת, והנוגע בצדדין טהור. זית רענן], מכאן אתה דן לקבר מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומאה שקרקע עולם אין מקבל טומאה עיין בב"ב (דף י"ב) בתוס' ובר"ש פ"ז דאהלות ובנזיר סופ"ז. זית רענן אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח. או חלוף מה קבר שאינו מק"ט הרי הוא מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח אהל שהוא מק"ט אינו דין שיטמא מכל צדדין כשהוא פתוח (ת"ל וכל כלי פתוח) [וא"ו מוסיף על ענין ראשון שגם מתחלה מיירי בפתוח. זית רענן]. כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ע"כ. עוד תניא שם או בקבר זה קבר סתום, אתה אומר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח, אמרת ק"ו ומה אהל שהוא מק"ט אינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח, קבר שאינו מק"ט אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ע"כ, והובא בתוס' ב"ב (די"ב ע"א) ד"ה פרץ פצימיו:

והנה שיטת רש"י ז"ל דקבר סתום היינו שאין טפח בין המת להכיסוי אבל אם יש בו חלל טפח אע"ג דהקבר סתום מכל צד הנוגע למעלה טהור, וכשאין בו חלל טפח מטמא מטעם טומאה רצוצה, וז"ל רש"י ז"ל בנזיר שם או בקבר זה קבר סתום שאין בו חלל טפח בין המת והגולל שמטמא, דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ונעשה קבר כגופו של מת עצמו והמהלך עליו אע"פ שאינו נוגע אלא מאהיל טמא ע"כ, ובחולין (דע"א ע"א) כתב רש"י ז"ל טומאה רצוצה בקרקע שאין לה חלל טפח ע"כ הא אם היה חלל טפח אע"ג דסתום מכל צד לא היתה בוקעת ועולה וכ"כ בחולין (דקכ"ה ע"א) בהא דפריך ואי דאיכא כזית מת בפנים טומאה בוקעת ועולה באהל נמי ליטמא, כתב רש"י ז"ל קושיא היא אמאי אין מטמא באהל הרי אין לה חלל טפח וקיי"ל בברכות כל חלל שאין בו טפח אינו חוצץ בפני המת ע"כ, הרי אע"ג דהכא הקולית המת סתומה מכל צד מ"מ אם היה בו חלל טפח לא היתה בוקעת ועולה, וכן בפסחים (ד"ט) גבי מעשה בשפחתו של מציק אחד שהטילה נפל לבור כתב רש"י ז"ל דהיה בהחור פו"ט, וכתב המהרש"ל ז"ל דע"כ בפתח החור לא היה פותח טפח דאל"כ היה נכנס הטומאה לבור עי"ש, ומ"מ העומד למעלה טהור כיון דיש בהחור חלל טפח עי"ש בפנ"י, וכן בסוכה (דכ"א ע"א) כתב רש"י ז"ל מפני קבר התהום, כל שם קבר התהום וטומאת התהום שבש"ס לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי, מפני קבר התהום שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע כו' עכ"ל, הרי דאם יש לו למת חלל טפח אע"ג שהוא סתום בקרקע מכל צד לא הוה קבר התהום דחלל טפח מפסיק וברלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) הקשה על דברי רש"י ז"ל הללו וכתבתי בזה בכ"ג ס"ז] ובברכות (די"ט ע"ב) דאמר ר' אלעזר בר' צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו כו' פריך לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', ומשני כדרבא דאמר רבא ד"ת אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה, ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן, וכתב רש"י ז"ל שאין בו חלל טפח אינו חוצץ ונקראת טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ע"כ הא יש בו חלל טפח אף על גב דהקבר סתום מכל צד חוצץ ועי"ש בפנ"י:

אך התוס' בנזיר שם ובב"ב (ד"ק ע"ב) ובברכות שם כתבו דאם הקבר סתום מכל צד אע"ג דיש בו חלל טפח הטומאה בוקעת ועולה ועוד גרע טפי דאם יש חלל טפח הטומאה בוקעת ועולה אף שלא כנגד המת וכל הקבר מטמא ואם אין בו חלל טפח הו"ל טומאה רצוצה ורק כנגד הטומאה טמא דבוקעת ועולה ולא כל הקבר המקום שאין בו המת, והא דקאמר בנזיר או בקבר זה קבר סתום דאמר מר. טומאה בוקעת ועולה, כתבו התוס' בכדי אייתה דהא לא איירי בקבר, ועוד דקבר דהכא מטמא אפילו שלא כנגד הטומאה עכ"ל, ובב"ב שם כתבו שיטה זו בשם הריב"ם ז"ל, והר"י ז"ל חולק עליו דאע"ג שאין חלל טפח בין המת להגולל ג"כ כל הקבר מטמא אף שלא כנגד המת וכתבו בברכות שם דהא דקאמר ד"ת אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ כו' ורוב ארונות יש בהם חלל טפח, דצ"ל שראש הארון פתוח שאם