פתח האוהל קמט

והנה יש עוד לדון בזה לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפי"א דאהל זרוק ל"ש אהל ואינו חוצץ בפני הטומאה וכמ"ש (כ"ג ס"י) וא"כ הכא שמוליכין הארונות ע"ג העגלות הו"ל אהל זרוק ודוקא בשעה שהארון מונח חוצץ. והנה לפמ"ש המשנה למלך שם דרק באהל נגיעה אינו חוצץ אבל באהל המשכה חוצץ א"כ הכא דהוי אהל המשכה שפיר חוצץ אמנם דברי המל"מ תמוהים כמ"ש שם. אמנם לפי מ"ש הפנ"י ושבות יעקב דהא דאהל זרוק אינו אהל ואינו חטצץ בפני הטומאה הוא רק מדרבנן וכמ"ש (כ"ג סי"א) ולפמ"ש בדעת קדושים דבמת עכו"ם בטומאה דרבנן יש לסמוך על הפוסקים כר"ש משום דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא [וכמ"ש לעיל בס"א] וא"כ כיון דאהל זרוק רק מדרבנן לא שמיה אהל יש להתיר הכא:

אמנם אכתי יש לדון בזה דאף דהארונות אין מק"ט מ"מ היכי דאין טפח בין המת להכיסוי, הרי הו"ל טומאה רצוצה ובוקעת ועולה, והרב הדבר שמואל ז"ל בתיקון הכהנים כתב שצריך שיהיה בין המת להדף העליון טפח שלא יהיה טומאה רצוצה, וא"כ הכא אפשר דאין טפח חלול, ולמאן דס"ל דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך האהל אינה מתפשטת בכל האהל, א"כ הכא הרי אינו מטמא רק כנגדו למעלה ואינה מתפשטת בהגשר תחת הסריגות, אמנם הרי המהרלב"ח ז"ל כתב להלכה דמתפשטת ושכן דעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש (כ"ג ס"ז) ובארונות הגדולים נראה בודאי דיש בהם טפח חלול ובארונות הקטנים י"ל דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דזה אי אפשר לברר דהמה לא יניחו לבדוק ושוב הו"ל ס"ט ברה"ר או מטעם ס"ס, ואם יש באמצע טפח אף דמן הצד אין בו טפח שוב הוי כשיפועי אהלים דכאהלים דמי וחוצץ:

עוד יש לדון שהרי התוס' בב"ב (ד"ק ע"ב) הקשו בהא דאיתא באהלות (פ"ד מ"ב) תיבת המגדל יש בה פו"ט ואין ביציאתה פו"ט טומאה בתוכה הבית טמא דסוף טומאה לצאת דלמ"ל הטעם דסט"ל תפ"ל דהו"ל קבר סתום וטומאה בוקעת ועולה כיון דאין בו פותח טפח, ותירצו דבכלים אין בו דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו עכ"ל, וא"כ הכא דמבטלו וקברו בארון הזה א"כ כיון דאין בו טפח פתוח והו"ל קבר סתום הרי בוקעת ועולה לתחת סריגות הגשר ומתפשטת בכל הגשר, וכ"כ בריטב"א ז"ל סוכה ד"ד ועיין בחזון נחום בתיקון הכהנים, והראב"ד ז"ל פ"י ה"ח מטומאת מת כתב דארון כסותו של מת הוא ואינו לא גולל ולא דופק ולא קבר סתום ונראה שחולק על שיטת התוס', אך שיטת רש"י ז"ל בנזיר (נ"ג) דקבר סתום בוקעת ועולה הוא דוקא שאין בו פו"ט וחולק על שיטת התוס' שם וברכות (די"ט) וכן מוכח ברש"י ז"ל בחולין [דע"א ע"א ודקכ"ה ע"א] א"כ הכא אם יש בו טפח לשיטת רש"י ז"ל חוצץ אף שסתום מכל צד וכן שיטת הרמב"ם ז"ל דבארונות של עץ אין בו דין קבר סתום וכל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה כמ"ש בפי"ב וא"כ במת עכו"ם דהוי ספק טומאה שפיר יש לסמוך על שיטת רש"י ועל שיטת הרמב"ם ז"ל דאם יש בו חלל טפח חוצץ, ואע"ג דרבנן גזרו על ארונות שיש בהם טפח חלול אטו ארונות שאין בהם טפח וכמ"ש בברכות גבי מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' מ"מ י"ל דלא גזרו רק בארונות שהם בקרקע וקבועים אבל אפשר דבארונות הללו לא גזרו דלא גזרו רק בקבר ועוד דשוב כיון דלא הוי רק מדרבנן שוב יש להתיר במת דהו"ל סד"ר וכמ"ש הדעת קדושים הנ"ל, ואע"ג דבטור (סי' שע"ב) פסק כשיטת התוס' דאע"ג דיש בו טפח חלול צריך ג"כ להיות טפח פתוח מן הצד מ"מ אפשר דבמת עכו"ם יש לסמוך על רש"י ורמב"ם ז"ל וצ"ע:

הכלל העולה דלכתחלה מותר לו לעבור על הגשר ואין לחוש שמא יש שם מת או שמא יבוא לשם אח"כ בהיותו תחת הסריגות די"ל דהוי ס"ס שמא לא יבא ושמא מת עכו"ם אינו מטמא באהל ובפרט באהל המשכה, והיכי שהוא על הגשר אפשר דאין לחייבו לרוץ לצדי הגשר דהו"ל ס"ט ברה"ר ואף דלכתחלה אין לטמאות א"ע לס"ט ברה"ר מ"מ הכא הרי כבר בא המת לשם והוא נכנס ברשות ולקפוץ ולרוץ לצדי הגשר הוא דבר קשה מאד. עוד יש לצרף דהארונות שלהם הו"ל כלי הבאה במדה וכלי העשוי לנחת ואף דמטלטלין אותו לקברו בו יש לסמוך על הסוברים דאין זה קרוי עשוי לטלטל, ואף דהוי אהל זרוק שוב הוי רק מדרבנן דלא הוי אהל ובטומאה דרבנן יש לסמוך על הפוסקים דקברי עכו"ם אינן מטמאים באהל, ואף דלשיטת התוס' הוי קבר סתום מ"מ יש לסמוך על שיטת רש"י ז"ל ועל שיטת הרמב"ם ז"ל דיש חלל טפח והכא נראה דיש חלל טפח אף בארונות הקטנים ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא, ויש לסמוך אחרי שרוב הפוסקים ס"ל דקברי עכו"ם אינן מטמאין באהל והתשב"ץ ז"ל כתב דהמנהג דכהנים הולכים על קברי עכו"ם, והרב הגאון אבד"ק סאכטשאב ז"ל העיד בשם חותנו ז"ל הרב החוות העת כי למעשה הורה להתיר אהל המשכה, ואף דמפוסקים אחרונים ז"ל לא משמע כן מ"מ הכא דהוי רה"ר וקצת סניף מארונות הנ"ל, והוא שעת הדחק ונחוץ יש לסמוך להתיר, אבל אם רואה מוליכים מת בודאי אין לו לכתחילה לכנוס, כל זה נראה לפע"ד לפלפל אבל להלכה הנני מסופק בזה. והנה בגשר הסמוך למבצר אשר לפעמים מוליכים שם מת ישראל פשוט דבשעה שיש שם מת אסור לישראל להיות בכל הגשר תחת הסריגות ואע"ג דהמת מונח בעגלה הסתום מכל צד מ"מ הרי סוף טומאה לצאת ממנו וכמו טומאה במגדל הבית טמא וכמ"ש בפ"ד דאהלות, ולשיטת הסוברים דסוף טומאה לצאת טמא הוא משום דהואיל וסוף הטומאה לעבור במקום זה רואין כאלו עכשיו שם וא"כ הכא הרי אין סוף הטומאה לצאת מהעגלה רק על בית הקברות אבל הרי על הגשר לעולם לא יוציאו המת מהעגלה, ועדיף עוד ממה שכתב החזון נחום תיקון הכהנים להניחו למת בדפים שאין בו משום סוף טומאה לצאת דיכול להוציא המת עם הדפים יחד דע"ז יש לדון וכמ"ש לקמן בס"ד אבל הכא הרי אין סופו לצאת על הגשר רק בבה"ק וא"כ אין לומר דרואין כאלו הטומאה מונח על הגשר. אמנם לפי שיטת הפוסקים דסוף טומאה לצאת הוא מפני שרואין הואיל והדלת עומד לפתוח כפתוח דמי א"כ גם הכא הרי דלתות העגלה עומדים להפתח כשיוציאו המת מהעגלה וכפתוחים דמי אמנם לפ"ז לא היה על הגשר רק טומאה דרבנן לשיטת רוב הפוסקים דס"ל דסוף טומאה לצאת רק מדרבנן הוא וכמ"ש (בכ"א ס"א). אך הכא בלא"ה איכא טומאה דהעגלה הרי מקבלת טומאה אע"ג דמחזקת יותר מארבעים סאה, וכמ"ש בפט"ו דכלים דדרדור עגלה וקוסטות המלכים טמאה שאין עשוין להטלטל אלא במה שבתוכן וכתב הרב ז"ל דטלטול ע"י שוורים שמיה טלטול, והכא העגלה עשויה לכך לטלטל בה המת ע"י סוסים, ונראה דעגלה זו מקבלת ג"כ טומאת מדרס שהרי עשוי שם מקום מושב בעד העגלון ותנן בפכ"ד דכלים מ"ב שלש עגלות הן, העשויה כקתדרא (שהיא קצרה ומוקפת משלש רוחות. הרב] טמאה מדרס [דמיוחדת לישיבה. הרב] כמטה טמאה טמא מת, ושל אבנים טהורה מכלום ע"כ, וכיון דהעגלה מק"ט הרי אינה חוצצת דכל דבר המק"ט אינו חוצץ בפני הטומאה מה"ת וכמש"ל (כ"ד ס"ד). ונראה דאין לאסור לכנוס בהגשר מחשש שמא יבוא לשם מת כי רק לעתים רחוקים אשר מוליכים שמה, אבל מ"מ יש מקום להחמיר בזה כיון דיש מחמירין אף בשער העיר כמ"ש הטעם המהרי"ט ז"ל הנ"ל כ"ש הכא דגרע טפי וצ"ע עוד:

והנה על סריגות הגשר נטוי מסלת ברזל אשר עליו