פתח האוהל טו

דענבים העומדים ליבצר כבצורות דמיא ס"ל הכא אליבא דר' יהושע דלא כפתוח דמי:

דזה לק"מ דחדא דהתוס' כתבי בסוטה (דכ"ה ע"ב) ד"ה לאו כגבוי דמי דלאו כולהו בחדא מחתא נחית להו והיכא דאיכא מצוה שאני, ומש"ה ס"ל לר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי משום דאיכא מצוה ע"ש, וה"נ הרי מצוה להוציא המת ולקברו, ועוד דע"כ הלכות טומאה שאני וכמ"ש הר"ח ז"ל בביצה (ד"י) הנ"ל דכי ס"ד דרבנן דר"ש דס"ל דלא אמרינן כזרוק דמי פליגי על האי דינא דסמ"ל לשיטת הסוברים דכפתוח דמי, וע"כ דהכא שאני, והכי גמרינן לה, דאמרינן דטומאה כפתוח דמי, ולר"מ י"ל דס"ל כר' יהושע דאמרינן כפתוח דמי ופשוט:

אך קשה שהרי ברפי"א גבי הבית שנסדק טומאה בפנים וכלים בחוץ קאמר ר' יוסי משום ב"ה פותח טפח, וקשה לפמ"ש דר' יוסי ס"ל רק הטעם דרואין כאלו הפתח פתוח וא"כ למ"ל טפח כל דאיכא סדק [ושאינו יכול לקבל מעזיבה] טהור דאין הטומאה יוצאת להכלים שבחוץ, אך דהר"ש ז"ל שם הביא התוספתא אמר רבי תמיה אני אם אמר ר' יוסי פו"ט לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד, וכתב הר"ש ז"ל פירוש כזית מן המת פתחו טפח להציל את הטומאה על הפתח כמ"ש בפ"ג, ומת פתחו בד', ובאליהו רבה שם כתב פירוש תוספתא זו וז"ל, פירוש רבי תמה אם אמר ר"י פו"ט, לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד, ולענין הצלה על הפתחים דאמרינן כזית פתחו בטפח, אבל הכא בבית שנסדק טומאה בפנים וכלים בחוץ אע"פ שאין בסדק אלא כ"ש, מלא חוט המשקולת ד"ה מפסיק עכ"ל. ולפ"ז א"ש דבאמת רבי תמה אם אמר ר' יוסי בפו"ט דהרי ס"ל דרק רואין כאלו הדלת פתוח וסגי בסדק כ"ש, וכמלא חוט המשקולת שלא יקבל מעזיבה, ולא אמר טפח אלא לענין הצלה על הפתחים, דמת בבית ולו פתחים הרבה דבזה מודה ר"י דהפתח טמא הואיל ועומד להפתח כפתוח דמי, ואי איכא טפח פתוח וכזית מן המת בבית הפתחים טהורים:

מזה קשה לי טובא על שיטת התוס' חולין (קכ"ה) הנ"ל דר"י לא ס"ל כלל סט"ל גבי כזית מן המת הואיל ויכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה ורק במת שלם מודה דאין דרך לנתחו לפחות מכזית או לשורפו, וקשה הרי רבי קאמר דר"י לא אמר טפח אלא בכזית ולענין להציל על הפתחים, הרי דגם בכזית ס"ל לר' יוסי טומאת פתחים:

ומצאתי שהקדימני בקושיא זו אדמו"ר הרב הגאון החריף ז"ל בספרו הנחמד נפש חיה חיו"ד (סי' צ"ה) והחמיר מאד בקושיא זו עיש"ה בארוכה, ולפע"ד י"ל דהתוס' יפרשו המשנה דבית שנסדק כפירוש הראב"ד ז"ל (פט"ז ה"ו) ולדידיה אין המשנה איירי כלל בענין טומאת פתחים וכ"כ בר"ש ז"ל פירוש הראשון ע"ש, וכמ"ש הדגול מרבבה לתרץ הי"א שאסרו לכהן לילך דרך שער העיר דס"ל כפירוש הראב"ד ז"ל, ול"ק עליהם ממשנה זו כקושית החכם צבי ז"ל עש"ה:

ובהא שכתבו התוס' בחולין (דף קכ"ה) הנ"ל דנראה דמודה ר' יוסי במת שלם דאמרינן ביה סט"ל דאין דרך לנתחו או לשורפו, כתבו כמסתפקין בזה ורק דנראה לומר כן, וקשה לי דהרי באהלות (פ"ז מ"ה) איתא, יצא הראשון מת והשני חי [ולד הראשון יצא מת, והולד השני יצא חי. הרב] טהור [השני חי מטומאת מת, אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני, דבעודו במעי אמו לא נטמא אע"פ שנפתח הקבר דטהרה בלועה אינו מטמא הרב], הראשון חי, והשני מת טמא [ואע"פ שהוציאו החי מן הבית קודם שנולד המת דמכיון שיצא החי נפתח הקבר ונטמא מיד דסט"ל. הרב], ר"מ אומר בשפיר אחד טמא כלומר אם יצאו שניהם כעין שפיר, אחד שיצאו בב"א טמא, שפיר שליא שהולד נתון בה. הרב] בשני שפירים טהור [כלומר, כעין שני שפירים זה אחר זה, אפילו הראשון חי והשני מת טהור., דסבר ר"מ אע"פ שנפתח הקבר אין מטמא עד שיצא לאויר העולם, אין הלכה כר"נ הרב]:

ובתוספתא סופ"ח, הובא שם בר"ש ז"ל, איתא א"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד, והם אמרו ד"א, אני אומר להם שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס והם אמרו לי אין לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם ע"כ, וכתב הר"ש ז"ל, דרבנן דר"מ במשנה היינו ר' יוסי, ורבנן דר' יוסי בברייתא היינו ר"מ דמשנה ע"כ, הרי בהדיא דס"ל לר' יוסי סט"ל בולד שלם:

והנה ראיתי בפירוש משנה אחרונה שם שהקשה לר"מ אמאי בשני שפירין טהור משום דס"ל כר' ישמעאל דעובר במעי אשה טהור הוא, מ"מ הא רבנן גזרו בפתחים הנעולים משום סט"ל, א"כ נהי דמה"ת עובר במעי אשה טהור, מ"מ מדרבנן יש לטמא ע"ש. ולפע"ד י"ל דבודאי אי הוי אמרינן דרואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לעבור וא"כ שפיר היה אפשר לומר דרואין העובר כאלו הוא בחוץ, וכמו בשני חדרים ובהן שני חצאי זיתים אע"פ שבחדרים אין כאן טומאה רואין כאלו הם בחוץ בבית, אך לפמ"ש ר"מ ס"ל דרואין רק כאלו הדלת פתוח ומש"ה לא ס"ל סט"ל גבי כלב שאכל בשר המת כו' ופליג בשני חדרים כו' וא"כ מה בכך דנפתח הקבר ורואין כפתוח, מ"מ הא אין כאן טומאה, ור"מ לשיטתיה:

אך קשה לי טובא מפי"ב מ"ח, דתנן כזית מן המת מודבק לאסקופה [שהאסקופה רחבה וטומאה מודבקת באסקופה מן השקוף לחוץ, הרב]. ר' אליעזר מטמא את הבית, ר' יהושע מטהר [ר"א חשיב כל האסקופה כבית הלכך מטמא את הבית ור"י סבר מן השקוף ולחוץ אין האסקופה חשובה כבית, והלכה כר"י], היה נתון תחת האסקופה, ידין מחצה על מחצה (מחציה של אסקופה ולפנים כלפנים והבית טמא, מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור, מחצה על מחצה הבית טמא. הרב), מודבק למשקוף הבית טמא מודבק, למשקוף תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ, הבית טמא דאפילו מן השקוף לחוץ חשיב בית. הרב], ר' יוסי מטהר, (דלא חשיב ליה כבית, ואין הלכה כר"י. הרב]. היה נתון בתוך הבית, הנוגע במשקוף טמא, הנוגע באסקופה, ר"א מטמא, רי"א מטפח ולמטן טהור, מטפח ולמעלן טמא [מטפח ולמטן טהור דכקרקע דמי, מטפח ולמעלן טמא, ואע"פ כשמודבק לאסקופה מטהר ר"י את הבית, הכא כשהטומאה בבית מטמא ר"י באסקופה מטפח ולמעלה משום דדרך טומאה לצאת ולא לכנוס, והלכה כר"י, הרב]:

הרי דבמודבק למשקוף פליג ר"י וס"ל הבית טהור ובהיה נתון בתוך הבית לא פליג ומודה דהנוגע במשקוף טמא וע"כ משום סט"ל כמ"ש הרב ור"ש ז"ל, הרי דס"ל לר"י סט"ל דאל"כ מ"ש פנים מחוץ, והרי הכא איירי בכזית דקתני כזית מן המת כו' וע"ז קאי היה נתון. וראיתי אח"כ שהקשה כן במשנה אחרונה דהושג על הרב ז"ל דפירש משום סט"ל דהרי ר"י לא ס"ל סט"ל ופירש הוא פירוש אחר עש"ה:

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות טו"מ הי"א כתב וז"ל אחד הבא כולו לאהל המת או הבא מקצתו ה"ז נטמא באהל, אפילו הכניס ידו או ראשי אצבעותיו או חוטמו לאהל המת ה"ז נטמא כולו, נגע במשקוף וצרף ידו עם המשקוף נטמא כאלו בא מקצתו, נגע באסקופה מטפח ולמטה קרוב לארץ טהור, ומטפח ולמעלה טמא, ויראה לי שדבר זה מדבריהם עכ"ל. משמע בהדיא דרק נגע באסקופה הוי מדבריהם, אבל נגע במשקוף הוי מה"ת דהרי כתב דנטמא כאלו בא מקצתו, וכ"כ בפירוש המשניות כאן וז"ל ומזו ההלכה יתבאר לך שמי שנכנס קצת גופו באהל המת נטמא ולשון ספרי (במדבר י"ט) כל הבא אל האהל זה שבא