פתח האוהל קמח

אך דאפשר דיש להתיר מטעם ספק טומאה ברה"ר [וכמ"ש לעיל בס"א] דאע"ג דלכתחלה אין לטמאות א"ע לס"ט ברה"ר מ"מ היכא דיש בו צורך שאני וכמ"ש שם בשם הפנים מאירות, והכא קשה מאד לילך ברגל לאלה האנשים העוסקים במסחרם וטרודים מאד ולפעמים יצטרכו באיזה פעמים ביום לילך ולשוב מווארשא לפראגא. ועוד דהכא הרי אינו מטמא א"ע לכתחלה ובודאי אם רואה מת אין לו לכנוס בהגשר לכתחלה ורק אם כבר הוא על הגשר שוב אין לחייבו לרוץ לצדי הגשר, כי הו"ל ס"ט ברה"ר, ובפרט שרוב פוסקים ס"ל דהלכה כר"ש ודעת הרב החוות דעת ז"ל שאינו מטמא באהל המשכה כמ"ש בס"ב. ואף שלפי דעת הרא"ש ז"ל ריש נדה לא שייך לומר בפלוגתת הפוסקים ס"ט ברה"ר מ"מ יש לסמוך על שיטת התוס' ושאר פוסקים דלא כתבו כחילוק הרא"ש ז"ל:

אמנם אף אם נאמר דבספק פלוגתא לא שייך לומר ס"ט ברה"ר טהור, נראה דיש ג"כ מקום לדון ולהתיר, דהרי המתים המוליכים דרך הגשר מונחים בארונות של עץ המחזיקים מ"ס בלח שהם כוריים ביבש דהרי שיעור זה ארבעים סאה הוא אמה על אמה ברום שלש אמות, וכתבו התוס' חגיגה (די"א) דהשלש אמות הוא לבד מהראש ורק דיכול להרכין ראשו ולטבול, והכא הרי הארון מחזיק גם הראש ועוד הוא גבוה מהמת המונח בתוכו חוץ מהכיסוי ומבואר ברפ"ח דאהלות דשידה תיבה ומגדל המחזיקים מ' סאה בלח כו' חוצצין בפני הטומאה כיון שאין מקבלין טומאה, והרב דבר שמואל אבוהב ז"ל עשה תיקון לכהנים שיהיו יכולים להיות בהבתים הסמוכים לחדר אשר המת בו להצפין את המת בין דפים פשוטים אשר אין מקבלין טומאה ויחוצו בפני הטומאה. והרב חזון נחום ז"ל הקשה על זה דהרי אכתי שייך כאן משום סוף טומאה לצאת, ותירץ דאפשר להוציא כן המת החוצה עם הדפים יחד [עיין בזה לקמן כ"ז ס"ח בס"ד, ומה שהקשיתי על זה]. אמנם בכאן אין שייך כלל לומר סוף טומאה לצאת מהארון דהרי המה נקברים בארון הזה ואין עתידים לצאת ממנו:

ואך הא דמוליכים ג"כ מתים קטנים אשר הארון שלהם אינו מחזיק מ"ס מ"מ ג"כ אינו מקבל טומאה לפי שיטת הרמב"ם ז"ל רפ"ג דכלים, דכלי העשוי לנחת אף שאינו מחזיק מ"ס ג"כ אינו מק"ט והראב"ד ז"ל החולק השיג עליו וכמש"ל (כ"ד ס"ז) והכא הרי הארון הזה עשוי לנחת בקבר ואינו מק"ט וחוצץ בפני הטומאה. אך יש להסתפק דאפשר דהני ארונות לא היו עשויים לנחת שהרי בהם מוליכים מתיהם מבית לבית תפלתם ומלינים אותם שם ולמחרתו מוליכים אותו משם לבית הקברות, א"כ הרי עשוי לטלטל ג"כ. והנה במשנה דפט"ו דכלים איתא ר' יהודה אומר דרדור עגלה וקוסטות המלכים ועריבות העבדנין ובור ספינה קטנה וארון אע"פ שמקבלין מ"ס טמאין שאינן עשויין לטלטל אלא במה שבתוכן ע"כ. ולא ידעתי הפירוש של הארון אם הוא ארון של מת העשוי לטלטל בו המת ממקום למקום או שעשוי ג"כ לקבור בו ורק כיון שמטלטלין אותו כדי לקבור בו או שהוא ארון שמניחים בו חפצים. והנה כתבתי לעיל (כ"ד ס"ז) דזה פלוגתא בתוס' אם דבר העשוי לטלטל לפעמים אם הוי כלי עשוי לנחת, דהתוס' במנחות (דצ"ו) כתבו דשלחן של מקדש הוי עשוי לנחת אע"ג דמטלטלין אותו בשעת סילוק מסעות כיון דמקומו קבוע, והתוס' חגיגה תירצו תירוץ אחר ע"ש, ובכלים (פי"ב מ"ד) ארון של גרוסות ר' צדוק מטמא וחכמים מטהרין וכתב הרב ז"ל דכלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו עשוי לטלטל, ור' צדוק סבר פעמים מטלטלין אותו לתקנו ואין הלכה כר"צ. הרי דלרבנן אע"ג דלפעמים מטלטלין אותו כדי לתקנו מ"מ הו"ל כלי העשוי לנחת וכמ"ש שם בזה, וא"כ הכא כיון שעיקר עשוי לקבור בו ורק שבו מוליכין אותו לקברו י"ל אף בעת שמטלטלין ג"כ אינו מק"ט דהו"ל כלי העשוי לנחת:

והנה הרב דבר שמואל ז"ל בתיקון הכהנים ע"י הדפים המחפים את המת כתב שם בסי' רכ"ז לכתחילה לחוש לדעת הט"ז (סימן שע"א) שלא יחזיקו הדפים במסמרין וצירין של ברזל כדי שלא יהיו עומדים ע"י דבר המק"ט ע"ש וזה רק לכתחלה אבל לדינא כתב דלא קיי"ל כהט"ז והכא דכלי הבאה במדה או עשוי לנחת אף שיש בהם מסמרות של ברזל ג"כ טהורים, דכל הנעשה לשמש את העץ טהור וכמ"ש במשנה דכלים (פי"ד מ"ה) וברמב"ם ז"ל (פ"י ה"ה) הטהורין שבעגלה [של עץ] כו' הסובב של הגלגל [עגלה של עץ עושין סביבותיהם של ברזל שלא ישבר בטרשין ובסלעים. הרב] הטסים והצפויין ושאר כל המסמרות טהורין ע"כ, וכן הוא בפי"ב מ"ב וברמב"ם ז"ל (פ"ט הי"א) דכל כלי שמק"ט מה"ת הרי האונקלי של מתכת ושלשלת שלו מק"ט, וכלי שאינו מק"ט כגון פשוטי כ"ע וכלי עץ הבאים במדה וכיוצא בהן אונקלי של מתכת והשלשלת שלו אינן מק"ט וכל אחת ואחת בפ"ע טהור כו' עי"ש [ועי' בפ"ט ה"א ובפ"י ה"א ובב"י או"ח תרכ"ט ובב"ח] והכא אפילו היו המסמרות מקודם מק"ט כיון שנקבעו בכ"ע שאינו מק"ט עולין מטומאתן ע"י שינוי מעשה:

אמנם יש לדון לפי שיטת הפוסקים דכלי הבאה במדה אם ראוי למדרס מק"ט וכמ"ש לעיל (כ"ד ס"ו) א"כ אפשר לכאורה דהני ארונות הראוין למדרס מק"ט ואין חוצצין בפני הטומאה והרי תנן בכלים [פכ"ג מ"ד] המטה והכר והכסת של מת הרי אלו טמאין מדרס (אע"ג דמת אינו מטמא מדרס והנך למת עשוין ולא לישב עליהן אפ"ה טמאין מדרס מפני שהנשים יושבות עליהם ומבכות את מתיהן, הרב] וא"כ הכא אפשר דיושבים על הארונות ומבכיס את מתיהן בעת שהארונות בביתם או בבית תפלתם כמו מטה של מת, ובמי נפתוח בכלים פט"ו כתב דכל דטמא מדרס אין חוצצין בפני הטומאה אף דהא דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת הוי רק לדרבנן לשיטת הרמב"ם ז"ל וטומאה דרבנן חוצצת, מ"מ כיון דטמא מדרס מה"ת אינו חוצץ עש"ה:

אמנם נראה דבודאי הארונות הללו אינן דומים למטה של מת, דמטה של מת אינו עשוי לקבור בו רק שמוליכין עליו המת וכיון דהנשים יושבות עליהם טמא מדרס אבל ארון של מת העשוי לקבור בו הרי אומרים ליושב עליו עמוד ונעשה מלאכתנו דהרי מיוחד לקבורה, ואף אם יום או יומים קודם שקוברין בו יכול לישב עליו מ"מ אינו מק"ט מדרס דכי ס"ד דסאה או תרקב העשוי למדוד דאינו מק"ט מדרס מפני שא"ל עמוד ונעשה מלאכתנו וכי בשבתות ויו"ט דאין מודדין יהיה מק"ט מדרס, וע"כ כיון דהכלי מיוחד לכך אף שיש זמן שאין מודדין בו אינו מק"ט מדרס כיון דמיוחד לד"א וזה פשוט:

עוד י"ל דאפילו אם הארונות הללו היה ראוי ועשוי לישב עליהם ג"כ אינן מק"ט לפי שיטת רש"י בב"ק ס"ו ורמב"ם ז"ל (פכ"ד מהלכות כלים ה"ז) דאין אדם מטמא מדרס שאינו שלו וכמש"ל (כ"ד ס"ז) והתוס' כתבו דלרש"י ז"ל רק מדרבנן מק"ט מדרס במדרס שאינו שלו, וא"כ הרי עכו"ם אינו מטמא מדרס מה"ת ולא שאר טומאות ואם ישראל ישב עליו ג"כ לא יטמא דהא אינו שלו וא"כ מה"ת אין הארונות הללו ראוין לקבל מה"ת רק מדרבנן וכל המק"ט מדרבנן חוצץ בפני הטומאה וכמ"ש (כ"ד ס"ה) ואף דיש פוסקים החולקים וס"ל דגם משכב שאינו שלו מטמא, מ"מ במת עכו"ם דרוב פוסקים ס"ל דאינו מטמא כלל באהל יש לסמוך על שיטת הפוסקים הנ"ל דאינו מק"ט מדרס: